לפנינו פרוטוקול דיון אצל ראש הממשלה גולדה מאיר ביום שאחרי פרוץ מלחמת יום הכיפורים, 7/10/1973 ממש 24 שעות אחרי פרוץ המלחמה. משה דיין מספר לגולדה שהוא חש מיסקלקולציה של יכולות הערבים לפלוש לישראל, שהערבים התאמנו 3 שנים עם תכנון רוסי, שצריך לוותר על עמדות ועל חיילים ולתת לחיילים ליפול בשבי…כמויות הנשק שלהם הן אפקטיביות. היתרון המוסרי שלנו אינו עומד מול המסה הזאת.
ראו בפרוטוקול אילו הערות פמיניסטיות מעצימות תרמה גולדה לדיון.. אילו תובנות פמיניסטיות מצילות חיים, כמה השכלה רוך ועדינות. כאישה מוחלשת ועדינה גולדה מאיר ממש פרצה תקרות זכוכית, ורואים בפרוטוקול אילו החלטות נועזות היא החליטה, למרות שמשה דיין אמר לה שהיתרון המוסרי של ישראל לא עומד מול כמות הטנקים והטילים של מצרים וסוריה…..
כאשר שוקלים מי היתה הפמיניסטית הכי מושכת, הכי סקסית, הכי מעוררת יצרי אונס בגברים יהודים פטריארכליים, אין ספק שגולדה מאיר קוטפת את הכתר. במקום השני, דפנה ברק ארז. במקום השלישי זהבה גלאון. נשים סקסיות ומועצמות….. נשים שהשכילו להפוך את הנרתיק שלהם לכלי הזין שלהם במלחמה נגד הפטריארכיה היהודית.
להלן צימוקים מהדיון….
משה דיין אמר לה "אני מציע כי הלילה נתן הוראה לפנות את העמדות שאין סיכוי להגיע אליהן־ מוצב בודפסט – אין לו שטח פתוח, אני לא מציע לסגת ממנו־ במקומות שאפשר לפנות – נפנה־ במקומות שאי-אפשר לפנות – נשאיר את הפצועים; מי שיגיע –יגיע. אם יחליטו להיכנע – ייכנעו. אנו צריכים להגיד להם: "איננו יכולים להגיע אליכם"….
"עכשיו לעניין יחסי הכוחות. זה לא הזמן לחשבון הנפש. לא הערכתי די את כוח האויב, את המשקל הלוחמתי שלו, והגזמתי בהערכת הכוחות שלנו וביכולתם לעמוד. הערבים לוחמים הרבה יותר טובים מאשר קודם. יש בידיהם נשק רב. הם פוגעים בטנקים שלנו בנשק אישי. הטילים – מטריה קשה שחיל האויר שלנו לא יכול לנפץ אותה. אחוז ההצלחה בפגיעה בטילים -־70%, אבל בלילה יביאו טילים חדשים. אני לא יודע אם מכת מנע הייתה משנה את התמונה באופן יסודי. להלן מספרי הכוחות, כפי שהם נכונים לעכשיו ולמחר בבוקר: בחזית המצרית: לנו 800 טנקים; למצרים 2,000 טנקים. לסורים 1,500 טנקים, ולנו – 500 טנקים.
באוויר לנו – 250 מטוסים, למצרים – 600. לסורים 250. יש להם ההגנה של הטילים. לא הולך לנו הדבר הזה. יש לנו בעיה של יחסי כוחות קשים מאד־ הם לוחמים טוב ויש להם מטריה טובה של טילים, מה יהיה ?"
"בעיה לעתיד, שני דברים:-
א. הערבים לא יפסיקו המלחמה ואם יפסיקו ויסכימו להפסקת אש, הם עשויים לפחות בה מחדש, המלחמה אז היא על ארץ ישראל. הם הגיעו איתנו למלחמה על ארץ־-ישראל. אם ניסוג מרמת הגולן, זה לא יפתור כלום.
ב. בעיות ציוד, צריך לפנות לאמריקנים, צריך לקנות 300 פטוניס, צריך עוד מטוסים. יש להם ציוד באירופה. הולכים לנו גם טנקיסטים. צריך להיות מוכנים למלחמה ארוכה, ואינני חושב שבקווים האלה נצטרך לשמור על הארץ לעת-עתה, הם אפילו בנשק קונבנציונלי לא תקפו את הריכוזים האזרחיים. נצטרך לקנות עוד אווירונים ועוד טנקים.
ברגע זה לא צריך לקוות שנוכל לעשות התקפת נגד. אם נוכל נעשה. כרגע המצב שאנו צריכים לשמור על הארץ. אם ינסו לכבוש את עיר הנפט, לא נוכל למנוע אותם. כל מה שיש ליהודים – חילקנו. גם טנקיסטים וגם טייסים אין הרבה. יפלו הרבה אנשים. המצרים שלחו שבויים שלנו עם דגלים להציע לעמדה שלנו להיכנע. יש לנו מאות אבידות. יש הרבה שבויים. כל מה שאבדנו זה בלחימה קשה ועד הסוף־ כל טנק ואיש שאיבדנו – זה היה תוך כדי לחימה. אלה שהחזיקו את הקו הפצירו ומפצירים באריק להגיע והם עוד לוחמים שם. שילמנו על לחימה פרופר (Proper ). גם בסיני וגם בגולן תקפו המצרים והסורים עם נשק אישי ופגעו בשריון שלנו. זהו My honest view . כך אני רואה את הדבר.
כמויות הנשק שלהם הן אפקטיביות. היתרון המוסרי שלנו אינו עומד מול המסה הזאת. המספרים האלה הם מכריעים מאד. יכול להיות שיש מחשבות אחרות איך לפעול במצב זה.
חקה יותר פסימי ממני ביחס לרמת הגולן. הוא אמר "הלואי ויכולתי לייצב את הקו”. גורודיש מודאג וסקפטי מהדרום".
גולדה: בעניין מועצת הביטחון – אולי להפעיל את קיסינג׳ר בעניין הפסקת אש איפה שעומדים?
משה דיין: אני קונה
גולדה: "כל השנים היו אומרים לנו כולם, כולל הידיד של צביקה, שסאדאת יודע שהוא צריך להפסיד".
משה דיין: "לי הייתה הרגשה שנדפוק אותם במעבר. היתה לנו הערכה המבוססת על המלחמה הקודמת, והיא לא היתה נכונה. לנו ולאחרים הייתה הערכה לא נכונה על אשר יקרה בשעת ניסיון הצליחה.
יכול להיות שיתברר מחר שאני פסימי מדי. אריק רצה לפרוץ ולהמשיך בגשר שלהם הלאה; אריק חושב שצריך לפרוץ. גורודיש לא מאמין בכך.
השר יגאל אלון: מה יש בעמק הנילוס שיכול להביא לאסון אם ניתן להגיע אליו מן האויר? סכר אסואן מוגן היטב־
משה דיין: זה לא היה מביא אסון. איני מכיר מטרה קריטית כזו שיכולה להשפיע. תחנת החשמל של קהיר מוגנת מאד,
השר יגאל אלון : אני מודאג מן הגולן יותר מאשר מסיני, כי בגולן אין לנו עומק־ אם לא יהיה מערך, הם יפרצו לעמק החולה.