מנחם פינקלשטיין נציב טיוח התלונות על הפרקליטים (שהוא בוגר פצ"ריה) הוציא החלטת טיוח התלונות של משה סעדה נגד פרקליטת הזבל שירה קני טל שניהלה את תיק רונאל פישר 10 שנים בצורה מזעזעת, ובסוף התקפלה כמו כבשה פועה באחו, שמחכה בייחום שאיזה כבש יבוא ויתקע אותה….

ממש ביזיון המנחם פינקלשטיין הזה, שעברו בפצ"ריה והוא הגורו והמנטור של יפעת תומר ירושלמי, (שהתחילה שם כקצינת מגדר של הפצ"ריה) ויש רינונים שהיא לא רק החנכה על ברכיו של פינקלשטיין, אלא גם מצצה עמוק את השמוק הדוסי שיש לו בין רגליו….. שירה המוצצת.  שירה הבולעת.  קני טל.  קני סוף.  10 ס"מ.  15 ס"מ…  גם 20 ס"מ.   מה שיש ומה שמקדם קריירה ושבירת תקרת זכוכית, היא אלופה…..

 

בהחלטת הטיוח של האידיוט הזה מנחם פינקלשטיין (שיש לפטר אותו), הוא טוען שהמחדלים הם של מח"ש, ושהפרקליטות נהגה באופן מקצועי, וששיקול דעת של הפרקליטה שירה קני טל הוא בכלל לא נושא שפתוח לביקורת ותלונות. מכיוון שהיא "מקצועית" אז השיקול דעת שלה הוא לא נתון לביקורת..

התלונה היא של משה סעדה, אשר בימים אלה מופעל לחץ על יריב לוין למנות אותו נשיא בית משפט מחוזי.  עם מקפצה לעליון.  לא ברור למה יריב לוין מעקש למנות למחוזי שופטי שלום, במקום מנות סנגורים פרטיים עם תודעת שירות ותודעת זכויות בני אדם…. שופטי שלום שיריב לוין רצה להכניס למחוזי, הם ממש לא ראויים.  למשל רפי ארניה השופט שהרביץ לילדיו עם פליקים חינוכיים, וששלח את אשתו לפתוח תחת לאפי נוה בתמורה לקידום.

נזכיר שדפנה ברק ארז ויחיאל כשר (ששניהם למדו משפטים באותה כיתה לפני 40 שנה וגלי בהרב מיארה תירגלה את שניהם) הוקפצו לעליון בלי לשמש בכלל שופטי שלום ומחוזי.  למה יריב לוין צריך לקדם שופטי שלום למחוזי, כשיש כל כל הרבה כישרונות בשוק הפרטי????

 

אם שירה קני טל הסתירה חומרי חקירה 8 שנים, למה פינקלשטיין מטייח אותה?

 

אבל פינקלשטיין אומר ששירה קני טל הסתירה חומרים מרונאל פישר, ובגלל זה המאבקים על חומרי החקירה נמרחו 8 שנים. אם הכלבה שירה הסתירה חומרים 8 שנים, למה היא מוגנת מפני ביקורת?  למה היא הסתירה חומרים?  איזה אינטרס היה לה להסתיר חומרים????

למה פינקלשטיין לא מגיע למסקנה שהגיע הזמן לפעול לבטל את שיקול הדעת של הפרקליטות בבחירה מה למסור כחומרי חקירה, ומה לשמור אצלה (תחת אמתלות של פגיעה בפרטיות, חוסר רלבנטיות, תרשומות פנימיות, ןכו').

אילו החוק היה פשוט שאת כל חומרי החקירה ללא יוצא מהכלל מעבירים לסנגורים (ממש כמו בכל מדינה בחו"ל), הפרקליטות לא היתה מבזבזת 8 שנים להסתיר חומרי חקירה, ואחר כך להודות בתבוסה שיש קשיים בתיק…..

לא הבנו איזה קשיים יש בתיק?  רונאל פישר צולם מקבל מזוודה עם מאות אלפי דולרים…..

זה הזמן לפטר את מנחם פינקלשטיין, ולהביא במקומו מישהו מהאקדמיה, למשל את בועז סנג'רו. ואת הפצ"ריה לסגור.  פשוט לסגור.

 

בתמונה מנחם פינקלשטיין עם יזיזה ענבל נכט….שגם היא חברה של יפעת תומר ירושלמי מהפצ"ריה.

 

 

הנה בועז סנג'רו.  עדנה קרנבל לא מבינה מדוע יריב לוין לא מציע אותו לבית משפט עליון, או לפחות נשיא בית משפט מחוזי. או לכל הפחות להחליף את הטינופת מנחם פינקלשטיין.

 

להלן ההחלטה של השמוק מנחם פינקלשטיין בעניין הפרקליטה שירה קני טל

 

 

 

החלטה

תלונה על התנהלות הפרקליטות בהליך הפלילי נגד רונאל פישר

חבר הכנסת משה סעדה, שבעבר שימש כסגן מנהל המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה )להלן: "מח׳׳ש"), הלין על התנהלותה של הפרקליטות בניהולו של תיק פלילי חמור נגד רונאל פישר )ת״פ 28759-05-15). בתחילת הדרך נחשד פישר בביצוע עבירות שוחד, שיבוש מהלכי משפט, הלבנת הון, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים – תוך שיתוף פעולה עם גורמים נוספים, בין היתר עם בכיר לשעבר במשטרה, ערן מלכה, אשר ריצה עונש של 7 שנות מאסר בגין פרשה זו, במסגרת הסדר טיעון שנערך עמו. התיק נגד פישר נוהל בתחילה על ידי מח״ש, ובהמשך עבר לטיפולה של פרקליטות מחוז ירושלים, אשר נגדה כוונו עיקר טענותיו של המתלונן בתלונתו לנציבות )במקביל, הגיש ח״כ סעדה תלונה נגד השופט שדן בתיק, לנציב תלונות הציבור על שופטים).

בהחלטתו הדגיש הנציב, כי התלונה נבחנה לפני ולפנים, במטרה לרדת לשורש העניין ככל הניתן. לתלונה התקבלה התייחסותה של פרקליטות המחוז וכן התייחסות מטעם פרקליט המדינה, ולאחריה התבקשו והתקבלו מהפרקליטות הבהרות ומסמכים, לרבות פרוטוקולים של בית המשפט ותרשומות שנערכו על ידי הפרקליטות, וכן גזר הדין המפורט שניתן בינתיים בעניינו של רונאל פישר. כמו כן, זומנו למשרדי הנציבות גורמים רלוונטיים למתן התייחסות נוספת, והתקיימו שתי פגישות עם המתלונן, לאחר שניתנה לו ההזדמנות להגיב על התייחסויות הפרקליטות.

בתמונה התותח משה סעדה……   גם אותו יריב לוין צריך למנות נשיא בית משפט מחוזי……משה סעדה מיצה עצמו בכנסת. עדנה קרנבל רוצה אותו כנשיא בית משפט מחוזי עם מקפצה לעליון.

בהחלטתו נדרש הנציב לטענותיו השונות של ח״כ סעדה, לפי הפירוט הבא:

• 1. הפרקליטות חתרה באופן תמוה להסדר טיעון מקל

לדברי המתלונן, פרשת רונאל פישר היא מפרשות השחיתות הציבורית החמורות שאירעו בישראל, שכללה עבריינות חמורה, תוך שיתוף פעולה בין הנאשם לבין קצין משטרה בכיר ופרקליטת מחוז לשעבר. ההאשמות והראיות נגד פישר היו חמורות וחזקות מאוד, לרבות תיעוד של ביצוע עבירה, ועונש המאסר המצטבר בגינן יכול להגיע לעשרות שנים. למרות זאת, הפרקליטות חתרה להסדר מקל, באופן המעורר חשש לרשלנות או לקיומם של שיקולים בלתי ענייניים, ובסופו של דבר התיק הסתיים בקול ענות חלושה ובהסדר טיעון בלי עונש של כליאה. הדבר, לפי הטענה, מומחש היטב מתוך השוואה לעונשו של ערן מלכה, שותפו של פישר לפשע, שהיה, כמוסכם, 7 שנות מאסר בפועל. המחשה נוספת לכך היא, שגם בעניינו של פישר הוצעו בתחילה הסכמי טיעון שכללו עונשי מאסר גבוהים, ואלה נדחו על ידי הפרקליטות – דווקא מתוך תפיסה שהיו מקלים מדי. נוסף על כך, המשפט ממילא נמשך כבר כ-10 שנים, וצפוי להימשך עוד בעניינם של יתר הנאשמים, כך שלא נחסכו זמן או משאבים בניהול התיק.

הנציב ציין בהחלטתו, כי מן ההתייחסויות הכתובות, הדברים בעל פה והמסמכים הרבים שנמסרו לנציבות, הצטיירה תמונה מורכבת בהרבה ושונה בתכלית.

מכלל החומר עולה, כי התיק אמנם הוצג בתחילה – כאשר עוד נוהל על ידי מח״ש – כתיק חזק ומבוסס; אולם כבר בשלב מוקדם של ניהול התיק על ידי פרקליטות מחוז ירושלים, התגלו בו קשיים מהותיים ופערים רבים, בראש ובראשונה בגרסאותיהם של שני עדי המדינה המרכזיים, וביניהם ערן מלכה.

בהמשך נחשפו קשיים רבים נוספים, אשר הצטרפו לראשונים, ערערו עוד יותר את יסודותיו הראייתיים של התיק, וחשפו את התביעה לטענות מבוססות של הגנה מן הצדק. זאת בעיקר, כך הלך ונחשף במשך הזמן, לנוכח מחדלים חמורים: הן באיכות החקירה של התיק – כדוגמה אחת מני רבות ניתן להזכיר תיבת מייל ייעודית, שעל פי הטענה שימשה לביצוען של עבירות חמורות, ובכל זאת לא נעשה ניסיון לאתרה; הן בהיעדרו הצורם והבולט במיוחד של תיעוד פעולות חקירה רבות, מהותיות ומשמעותיות לתיק; והן במגעים מול מי שהפכו להיות עדי המדינה בתיק, ובראשם ערן מלכה. מחדלים חמורים אלה אירעו תחת ידיה ובאחריותה של מח״ש, בעת שהמתלונן כיהן כסגן ראש מח״ש והיה הגורם הדומיננטי בניהול המגעים מול מלכה.

בעייתיות עיקרית שהתגלתה נגעה לעדותו של ערן מלכה, עד המדינה המרכזי, והבריח התיכון בפרשה, שחלקים משמעותיים באישומים נגד פישר נסמכו על עדותו. כבר בשלב מוקדם התגלו סתירות בין גרסאותיו השונות, דבר שהיה בו כדי לפגוע במהימנותו.

בהמשך, התחזקו הספקות באשר לשלב שבו הובטחו למלכה טובות הנאה תמורת מתן עדותו; וכפועל יוצא מכך – התחזק החשד שאמירות קודמות שלו ושל גורמי חקירה ותביעה במח״ש בעניין זה לא היו נכונות, ומשקל גרסאותיו הראשונות, בטרם הוגש נגדו כתב אישום, פחת משמעותית. זאת, לנוכח הבדל מהותי בין חשוד שהחליט מיוזמתו למסור גרסה מפלילה, לבין חשוד שמסר את גרסתו מתוך ציפייה מבוססת לתמורה מובטחת, כפי שהתברר מאוחר יותר.

העובדה כי עדותו של מלכה ניתנה לאחר שכבר קיבל על עצמו עונש כבד של 7 שנות מאסר, היא אכן משמעותית, ולכאורה היה בה כדי לחזק את גרסתו. ואולם, גם חיזוק כזה הוא מוגבל, לנוכח האינדיקציות החוזרות והמצטברות של סתירות בין גרסאותיו השונות; וכן לנוכח העובדה שהוא קיבל טובות הנאה, שהיקפן המלא וכן המועד שבו הובטחו, הוסתרו משך תקופה ארוכה.

עניין זה, של עד תביעה המוצג כמי שסיפק גרסה מיוזמתו, ולאחר מכן מתגלה כי עובר למסירת גרסתו הובטחו לו טובות הנאה, חזר על עצמו בפרשה זו גם בעניינם של שני עדים נוספים, דבר המעלה חשש של שיטת פעולה, שבה גרסה בחקירה או עדות במשפט מוצגות ככאלה שניתנו ביוזמת העד, מבלי שקיבל תמורה או הבטחה לתמורה, בעוד שבפועל הן ניתנו תמורת טובות הנאה.

הקשיים והספקות הפכו עמוקים ורחבים יותר, עם גילויו בשנת 2023 של מזכר שרשם ח״כ סעדה עצמו ביום 10.5.2015, אשר הגביר את הקושי בשאלת המועד שבו הובטחו למלכה טובות הנאה, והמחיש ביתר שאת את פערי המידע המשמעותיים שהתגלו בתיק, ואת הרושם הכללי שלפיו יש בתיק ראיות חיוניות חסרות או נעלמות. זאת, מאחר שבמזכר צוין "מידע מודיעיני" שסיפק מלכה בשלב מוקדם בחקירתו. חרף ניסיונות וחיפושים יסודיים, אשר נערכו באופן חריג גם בשלבים מתקדמים של המשפט, לא עלה בידי המדינה לאתר מידע זה, שהפרקליטות אינה יודעת גם כיום את תוכנו.

הדברים התחזקו עוד יותר עם תחילתה של פרשת ההגנה, שבה הציג פישר מסמכים שונים שהיו אמורים להיכלל בתיק החקירה, אך לא נכללו בו משום מה. אלה הצטרפו לפעולות חקירה רבות – כגון תשאולי עדים ומפגשים עם רכזי מודיעין – שבמהלך ניהול התיק התברר כי לא תועדו, בניגוד להוראות הדין ולהנחיית היועצת המשפטית לממשלה בעניין זה. מעבר לעצם הבעייתיות של גילוי "חורים" כאלה במסד העובדתי בתיק, הדבר המחיש פעם נוספת את ניהולו הלקוי של התיק מלכתחילה, והגביר את הסיכוי שיתקבלו טענות של הגנה מן הצדק.

מהדברים שנמסרו לנציבות עלה כי הכשלים והפערים המהותיים שהלכו ונחשפו בתיק החל ממועד העברתו ממח"ש לפרקליטות המחוז, היו יוצאי דופן, והעידו בין היתר על היעדר ידע וניסיון של מח״ש בחקירתם ובניהולם של תיקים מורכבים כגון תיק זה.

למרבה הצער נראה בבירור כי תיק זה היה גדול למידותיה של המחלקה לחקירות שוטרים.

הבנת הכרסום ההולך וגובר באיתנותו של התיק נגד רונאל פישר, לא הייתה נחלתם של גורמי הפרקליטות בלבד, אלא גם של בית המשפט אשר דן בתיק.

בפתח גזר הדין תמצת זאת בית המשפט כדלקמן:

אומר מראש, וארחיב בהמשך הדברים, כי לאורך שמיעת התיק עלה, כי לידתה של הפרשה בחקירה רבת כשלים, מחדלים וליקויים על ידי המחלקה לחקירות שוטרים, תוך הימנעות מתיעוד פעולות חקירה מרכזיות, מהן הנוגעות לגיוס עדי מדינה; חומר מהותי שנאסף נעלם; עדים נחקרו באופן פסול ועוד. גם ליווי התיק על ידי המחלקה לחקירות שוטרים מול בית המשפט והפרקליטים שייצגו את המדינה בהליך, התאפיין בתקלות וליקויים, ובכלל זה הסתרת חומר חקירה משמעותי מהנאשמים ומבית המשפט, הטעיית בית המשפט ביחס לנושאים שונים, הערמת קשיים על בירור התיק ועוד.

בהמשך גזר הדין פירט בית המשפט בהרחבה כל אחד מהפגמים הקשים שמצא, תוך שהטיל ביקורת נוקבת על התנהלותה של מח״ש בתיק, ובכלל זאת על התנהלותו של ח״כ סעדה באופן אישי. לעומת זאת, פרקליטות המחוז תוארה כמי שניסתה למזער את הנזקים שנגרמו, כאשר הציפה וגילתה לבית המשפט את הפערים שנמצאו וניסתה להשלימם.

זמן רב לפני מתן גזר הדין הדגיש בית המשפט פעמים רבות את התובנה שלו בדבר "חזקת אי התקינות" )לשון בית המשפט) של פעולות מח״ש בפרשה זו, והטיח ביקורת קשה באשר להיעדר ראיות חשובות אשר היו חייבות להיות לכתחילה בידי התביעה. בית המשפט התריע על המשמעות שעשויה להיות לכל אלה לעניין טענת ההגנה מן הצדק. ואכן בית המשפט התחשב בכשלים אלה גם לצורך הקלה רבה בעונש, בנוסף לכך שהפגמים הקשים שימשו מלכתחילה כשיקול חשוב – יחד עם קשיים ראייתיים מהותיים להוכחת אישומים רבים – לעצם עריכת הסדר הטיעון.

הפרקליטות עמדה על כך שעמדותיה בתיק, אשר הלכו והתעצבו עם הזמן לנוכח הגילויים החדשים הרבים, היו מקצועיות בלבד, והן נגעו לתשתית הראייתית, לסיכויי ההרשעה, לקשיי מהימנותם של העדים ולנפקותם המשפטית של הכשלים שהתבררו במהלך ניהול המשפט.

מן החומר הרב שנמסר לנציבות עלה, כי הבדלים בין עמדות שונות באשר להסדר הראוי לא היו רק תוצאה של חלוף הזמן והגילויים שנחשפו במהלכו, אלא הם ביטאו גם עמדות של גורמים שונים בפרקליטות. נראה כי על רקע זה לא צלחו מגעים להסדרי טיעון בשלבים מוקדמים יותר, נוכח מחלוקות מקצועיות בין פרקליט המדינה לבין גורמים בפרקליטות המחוז. אולם, כאמור, במשך הזמן ובעקבות פגמים נוספים שנחשפו, כמו גם התבטאויותיו של בית המשפט בתיק ופסיקה רלוונטית של בית המשפט העליון שניתנה בינתיים, הצטמצמו המחלוקות בין גורמי הפרקליטות, עד לאישורו של הסדר הטיעון.

הנה כי כן, התיק בעניינו של פישר החל בקול תרועה רמה והסתיים בקול ענות חלושה. במעלה הדרך – ושמא נאמר במורדה – הלכו והתגלו המהמורות, שלמעשה היו בתיק מלכתחילה, אלא שחומרתן לא הייתה ברורה אז די הצורך. פרקליטות המחוז שבה וניתחה את התיק, בחנה את סיכויי ההרשעה באישומים השונים, עמדה בקשר עם גורמי פרקליטות המדינה ופרקליט המדינה עצמו, ועם באי כוח הנאשם, וכן פעלה, במקביל לניהול המשפט, לניסיונות גישור וחתירה להגיע להסדר בתיק. כל אלה נעשו מתוך הפעלת שיקול דעת מקצועי ומשפטי, אשר נשקל ונבחן לאורך ההליך ולנוכח ההתפתחויות שחלו בו, ותוך תכלול עמדותיהם של הגורמים השונים.

שיקול הדעת של גורמי הפרקליטות השונים, מטבע הדברים, היה כפוף מצד אחד להכרעותיו של פרקליט המדינה, העומד בראשם, אשר הפעיל גם הוא מצידו את שיקול דעתו המקצועי; ומצד שני, הושפע גם מדברי השופט ומהחלטותיו.

לנוכח האמור לעיל קבע הנציב בהחלטתו, כי יש לשלול את טענת המתלונן בדבר התרשלות או שיקולים בלתי ענייניים בניהול התיק על ידי הפרקליטות. גם אם עמדתה הסופית של הפרקליטות אינה נושאת חן בעיני המתלונן, הרי שעמדה זו נבעה מהפעלת שיקול דעת משפטי ומקצועי, שהנציבות אינה רשאית להתערב בו על פי חוק.

יתרה מכך, אלמלא הפעילה התביעה את שיקול דעתה המקצועי לאורך ההליך, וגיבשה עמדה עדכנית לנוכח מצבור הכשלים שנחשפו, הרי שאז ניתן היה לטעון כי היא קופאת על שמריה ואינה מגלה אחריות כפי שמצופה ממנה.

לסיום הדיון בעניין זה, מצא הנציב להעיר שאמנם-כן, לנוכח תוצאות התיק בעניינו של רונאל פישר עולה תחושה קשה של החמצה. זאת במיוחד כאשר מביטים על ראיות ועדויות שנכללו מלכתחילה בתיק החקירה, על עונש המאסר הכבד שערן מלכה הסכים לו באותן פרשות שבהן הואשם פישר, וכן על ניסיונות קודמים לגבש הסדר בתיק. ההתרשמות היא שהדין בעניינו של הנאשם לא מוצה כנדרש.

אבל – וזה אבל גדול מאוד – מכלל המסמכים, הנתונים והממצאים שהצטברו במהלך המשפט, כמו גם במהלך בירור התלונה, עולה כי האחריות העיקרית להיעדר מיצוי הדין במקרה זה אינה מוטלת על פרקליטות המחוז, כפי שנטען בתלונה, אלא בראש ובראשונה על המחלקה לחקירות שוטרים בשני כובעיה – שבמועדים הרלוונטיים לא היו די מובחנים זה מזה – כרשות חוקרת וכרשות תובעת. זאת, במועדים שבהם כיהן בה המתלונן בתפקיד בכיר מאוד, והיה מעורב עמוקות בפרשה זו.

לנוכח דברים אלה, נדחתה הטענה בעניין זה.

2. טענות בדבר אחריות הפרקליטות להתמשכות ההליך

לדברי המתלונן, התיק מתנהל בעצלתיים זה למעלה מעשר שנים, והתמשכות ההליך מקורה בהתנהלותה של עו״ד שירה קני-טל מפרקליטות המחוז, אשר הופקדה על ניהול התיק. בין השאר, עו״ד קני-טל יצאה לחופשת לימודים של שנה, ולטענת ח״כ סעדה התקיימו במהלך שנה זו שלושה דיונים לכל היותר.

הנציב דחה גם טענה זו בהחלטתו.

מבירור התלונה עלה, שבשנים 2018-2014 נוהל התיק על ידי מח״ש, וברי כי האחריות לקצב ניהולו של התיק בתקופה זו, עד להעברתו לטיפולה של פרקליטות המחוז, הייתה מוטלת על מח״ש.

ואולם, כאמור, גם לאחר העברת התיק לטיפולה של פרקליטות המחוז, זו נאלצה להתמודד עם הקשיים המשפטיים והראייתיים בתיק. בין היתר, נאלצה הפרקליטות לערוך השלמות חקירה וחיפושים לאיתור חומרי חקירה, במאמץ להגיע לחקר האמת ולברר שאלות חיוניות להכרעה. במסגרת זו נדרש היה לשמוע עדים רלוונטיים להשלמות החקירה, לרבות עדותו הארוכה של ח״כ סעדה עצמו.

כך, למשל, בשנת 2020, בעקבות גילוי חומר חקירה שלא היה בתיק, בוצע חיפוש אצל כלל החוקרים בתיק לאיתור חומרי חקירה נוספים – הן במשרדי מח״ש והן במחשבים של החוקרים. בהמשך, בחודש ספטמבר 2022, לנוכח עדותו של ערן מלכה, שבה הוא שינה את גרסתו הראשונה, פרקליטות המחוז הודיעה לבית המשפט כי הוחלט על השלמות חקירה, שאותן ליוותה הפרקליטות, ואלה הסתיימו בחודש נובמבר 2022. מאוחר יותר, בחודש מרץ 2023 נערך חיפוש מקיף במשרדי מח״ש, בין היתר בתיבת המייל של ח״כ סעדה, זאת לנוכח המזכר שלו שהתגלה חודש לפני כן.

לפי הנמסר מפרקליטות המחוז, השלמות החקירה – אשר מלכתחילה נדרשו משום שהתיק נעדר תיעוד כנדרש וחומר החקירה היה חסר – התארכו גם לנוכח קושי לתאם עם ח״כ סעדה מועדים למסירת הודעתו, ומאוחר יותר להגעתו לבית המשפט למתן עדות, עקב אילוצי לוחות זמנים שהעמיד, בעוד שהתביעה הסכימה לכל מועד שהוצע.

לאחר מכן, בחודש נובמבר 2024 החלה פרשת ההגנה, אשר נדחתה לבקשת ההגנה חרף התנגדות של התביעה, ובסוף אותו החודש לקה פישר באירוע לבבי ואושפז בבית חולים. בעקבות כך חל עיכוב נוסף, ושמיעת עדותו של פישר נעצרה למשך כ-5 חודשים עד לקבלת חוות דעת רפואית מטעם בית המשפט ביחס לכשירותו להעיד.

מהדברים שנמסרו לנציבות מצטיירת תמונה, לפיה מדובר בתיק מורכב ומאתגר שהוגש תחילה נגד שבעה נאשמים, המבוסס בעיקר על עדויותיהם של עדי מדינה, ושלצורך ניהולו הקצתה הפרקליטות משאבים בלתי מבוטלים ועשתה רבות כדי לקדמו. התיק המשיך להתנהל בפני בית המשפט במקביל להליך משמעתי בלשכת עורכי הדין בעניינו של ערן מלכה, ובמקביל להליכי גישור בתיק.

בניגוד לנטען על ידי ח״כ סעדה, גם כשעו״ד קני-טל שהתה בלימודים בחו״ל (בין החודשים יולי 2021 ליולי 2022), התקיימו עשרות דיונים, ומתוכם דיונים מהותיים רבים וכן 4 ישיבות גישור. בחלק מאותה תקופה גם התקיים ההליך המשמעתי הנזכר בלשכת עורכי הדין. לנציבות נמסר כי בשנה האמורה לא הוגשה אף בקשת דחייה מטעם התביעה, וכי הפרקליטות התנגדה לבקשות דחייה שהגישה ההגנה. צוות התביעה המשיך בעבודתו על התיק במהלך אותה שנה, עו״ד קני-טל עשתה זאת "מרחוק", ופרקליט המחוז דאז, עו״ד דני ויטמן, שהיה בקי בתיק זה, ליווה אותו מקרוב.

מעיון בגזר הדין נראה כי גם בית המשפט אשר דן בהליך, סבר כי התמשכותו רובצת בעיקרה לפתחה של מח״ש. בפתח גזר הדין קבע בית המשפט )פיסקה 8, עמי 4 לגזר הדין)

כתוצאה מאופן ביצוע החקירה ומהעובדות החסרות והמטעות שנמסרו על ידי המחלקה לחקירות שוטרים במהלך ניהול התיק, בירורו התארך והסתבך, ובית המשפט נדרש לכלות זמן רב ויקר על עניינים צדדיים הנוגעים לחומר חקירה שהיה על התביעה להעמידו לעיון ההגנה, נושא שמילא וכילה עשרות רבות של ימי דיונים. יתרה מכך, בתיק זה, באופן חריג, בוצעו השלמות חקירה שונות לאחר הגשת כתב האישום ובעיצומה של שמיעת הראיות, בסמוך לסיום פרשת התביעה, בשל ליקויים נוספים בהתנהלות המחלקה לחקירות שוטרים שהמשיכו להתגלות, וגם עניין זה תרם רבות להתארכות ההליכים.

גם בהמשך גזר הדין התייחס בית המשפט אל "התרומה המשמעותית של המחלקה לחקירות שוטרים להתמשכות ההליך למעלה מעשור…", ואל "שנים ארוכות בהן משפטו של פישר התארך מחמת כשלי המחלקה לחקירות שוטרים" )פיסקה 127, עמי 118 לגזר הדין).

נוכח כל האמור, הנציב לא מצא כי יש לזקוף את עיקר התמשכות ההליך לחובת הפרקליטות, או לחובתה של עו״ד קני-טל.

לצד דברים אלה, מצא הנציב להדגיש את הברור מאליו, והוא החשיבות העליונה שבניהולם היעיל והמהיר, ככל הניתן, של הליכים פליליים. להימשכותו של הליך עלולה להיות השלכה על היכולת לנהלו כראוי ועל האפשרות לקיים משפט הוגן. חלוף הזמן יכול להשפיע, בין היתר, על זיכרונם של עדים ועל האפשרות לסמוך על עדויות.

עשר שנים של ניהול הליך משפטי הוא פרק זמן ממושך מאוד לכל הדעות. מלבד ההכבדה על בית המשפט, על התביעה, על ההגנה, ועל הנאשם – יש בכך גם כדי לפגוע באמון הציבור ברשויות אכיפת החוק. כל אלה חייבים לעמוד לנגד עיניו של בית המשפט, שאין חולק כי קצב ניהול המשפט הוא בראש ובראשונה באחריותו, וגם לנגד עיני התביעה וההגנה.

• 3. טענות בדבר מצג כוזב של הפרקליטות – הסכמות שהוסתרו לעניין העונש והתחייבות של הפרקליטות שלא יוגש ערעור על קולת העונש

ח״כ סעדה טען בתלונתו, כי הפרקליטות הציגה מצג כוזב והייתה שותפה להסתרת מידע מן הציבור. היא ביקשה להטיל על הנאשם שנה וחצי מאסר בפועל, בעוד שלמעשה נתנה מראש את הסכמתה לשופט ולצוות ההגנה, כי לא יוטל על הנאשם עונש מאסר בכליאה.

כחיזוק לטענתו זו ציין המתלונן את הדברים הבאים: הפרקליטות הסכימה כי הנאשם יישלח לממונה על עבודות שירות לשם קבלת חוות דעת בעניינו; דברים שנאמרו במהלך דיון שהתקיים בפני בית המשפט לא נכתבו בפרוטוקול, ועיתונאי שהגיע לדיון כדי לסקר את המשפט הוצא מן האולם באמתלה שקרית; והפרקליטות התחייבה שלא לערער על קולת העונש, ככל שיהיה כזה.

הנציב ציין כי זו הטענה החמורה ביותר בתלונה, שבה מואשמים גורמי הפרקליטות בתרמית, מצג כוזב ביודעין, להבדיל מהתרשלות או התנהלות בניגוד להנחיות, ועוד בשותפות עם בית המשפט במעשה הרמייה הנטען.

הפרקליטות דחתה בתוקף את ההאשמות האלה. לדבריה, הסכם הטיעון שהוצג בבית המשפט הוא ההסדר היחיד בתיק ואין בלתו, וכל טענה להסכמות או להתחייבויות נוספות או אחרות ״מתחת לשולחן״ היא טענה חסרת שחר. לא הייתה כל הבטחה או הסכמה כלשהי – לא מצד בית המשפט ולא מצד הפרקליטות – לכל דבר אחר. הפרקליטות הוסיפה, כי טענה מצידו של ח״כ סעדה על הסתרה והיעדר תיעוד היא תמוהה, כאשר דווקא הטיפול של מח״ש ושל ח״כ סעדה עצמו בשנותיו הראשונות של התיק, הוא שלקה בחוסר תיעוד קשה, אולי חסר תקדים, של חומרי חקירה מהותיים, כפי שבית המשפט קבע ופירט בהרחבה בגזר דינו.

העמדה העונשית שהציגה התביעה בפני בית המשפט, לאורך כל ההליך, היא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, שירוצה בכליאה. לשאלת בית המשפט, נמסר כי אין הסכמה עונשית, ועל כן הצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם, וכאשר שאל בית המשפט מה תהיה העמדה העונשית של התביעה, עו״ד קני-טל לא רצתה להתחייב כדי למנוע טענת "הסתמכות", אך בסופו של דבר מסרה, בזהירות המתבקשת, כי לעמדת המחוז העונש הראוי עומד על כ-18 חודשי מאסר בפועל, תוך שהובהר כי זו עמדת המחוז בלבד.

תוצאת גזר הדין כשלעצמה אינה מלמדת על הסכמה עונשית כלשהי, ומדובר בקביעה משפטית שנומקה בהרחבה רבה בגזר הדין. גם ההסכמה לכך שהנאשם יישלח לממונה על עבודות שירות לצורך קבלת חוות דעת בעניינו אינה מלמדת דבר, שכן הסכמה כזאת ניתנת גם במקרים שבהם מבקשת התביעה להטיל עונש של מאסר בכליאה )למעט מקרים שמתבקש עונש מאסר ממושך), והתביעה גם הדגישה בטיעוניה בבית המשפט כי הסכמה זו לא תיצור טענת הסתמכות מצידו של הנאשם.

מהפרוטוקולים והתרשומות שנמסרו לנציבות עלה, כי ההגנה ביקשה התחייבות לכך שפישר לא ירצה מאסר בפועל, ועו״ד קני-טל הדגישה פעם אחר פעם כי אין הסכמה עונשית, וכי עמדת המחוז היא למאסר בפועל של 18 חודשים. כאשר ביקש הסנגור כי הנאשם יישלח לממונה על עבודות שירות לצורך קבלת חוות דעתו, הודיעה ב״כ המאשימה כי איננה מתנגדת לכך, אך הוסיפה במפורש שכמו במקרים אחרים – לא יהיה בעצם הסכמתה כדי להביא לטענת "הסתמכות" מצד הנאשם.

בטיעוני המאשימה לעונש ביקשה המאשימה מפורשות "להשית על הנאשם עונש כולל של 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס משמעותי שישקף את חומרת העבירות ואת הרווח שביקש להשיג". הטיעונים נטענו בלשון תקיפה, והתביעה עמדה באופן מפורט על חומרת מעשיו של הנאשם בכל אחד מהאישומים שבהם הורשע לפי הודאתו.

גם לעניין האפשרות של ערעור על גזר הדין מסרה הפרקליטות, כי לא ניתנה כל התחייבות שלא יוגש ערעור. אדרבא, כאשר שאל בית המשפט אם קיימת התחייבות בנושא, נענה מטעם ההגנה בשלילה, ושממילא אין מדובר בעניין שבסמכות המחוז להחליט לגביו. הגורמים שהופיעו בפני הנציבות, אשר שללו גם הם הסכמות נסתרות כלשהן, מסרו כי ההגנה ביקשה מהפרקליטות התחייבות בכתב שלא תערער על גזר הדין, והיא סורבה.

מהתרשומות שנמסרו לנציבות עולה, כי באחד מדיוני בית המשפט ביקש הסנגור שלא יוגש ערעור. השופט שאל את ההגנה אם פרקליט המחוז התחייב בעניין זה, והסנגור עצמו השיב כי העניין אינו מצוי בסמכותו של פרקליט המחוז.

באשר לדיון שהתקיים בדלתיים סגורות – נמסר כי הדבר נעשה נוכח בקשת בא כוחו של פישר לדון במצבו הרפואי, ובסיומו בית המשפט הוציא פרוטוקול. כך היה לאורך כל ההליך, וכך גם בתיקים אחרים. בית המשפט הוא שנעתר לבקשת ההגנה לנהל דיון בדלתיים סגורות בקשר למצבו הרפואי של פישר, והוא שהחליט לפתוח את הדלתיים מאוחר יותר.

מהחומר שהועבר לנציבות עולה, כי הדיון בדלתיים סגורות עסק תחילה במצבו הרפואי של הנאשם, ולאחר מכן עלה, לא בקצרה, נושא הסדר הטיעון. לאחר פתיחת הדלתיים ציין לפרוטוקול בא כוחו של רונאל פישר, בין היתר, כי מתנהלת הידברות בין הצדדים, וכי המצב הרפואי של פישר משליך גם הוא על ההידברות. עו״ד קני-טל הוסיפה, כי קיימת שאיפה למיצוי ההידברות בין הצדדים.

הנציב קבע כי נוכח כל האמור, נדחות הטענות בדבר מצגי כזב כביכול של הפרקליטות, בדבר הסכמות או התחייבויות שלה שניתנו ״מתחת לשולחן״ – לעניין העונש וכן לעניין הערעור.

בהמשך לכך ציין הנציב, כי הוא אינו מקבל את הטענה, שלפיה עניינו הרפואי של פישר היה אמתלה שקרית, שכל מטרתה הייתה להוציא עיתונאי מאולם הדיונים כדי לדון בהסכמות נסתרות כלשהן.

בהקשר זה הוסיף הנציב, כי העובדה שאת הטענה בדבר קנוניה העלה ח״כ סעדה גם כלפי בית המשפט, בפני נציב תלונות הציבור על שופטים, ולבסוף חזר בו מטענה זו בכל הנוגע לבית המשפט, מחזקת מטבע הדברים את ההחלטה בעניין האשמת הפרקליטות במצג כוזב.

הנציב דחה גם טענות של המתלונן, שלפיהן התביעה בראשות עו״ד קני-טל הציגה בפני בית המשפט את התשתית העובדתית באופן חלקי, בכוונת מכוון, כדי להצדיק ענישה מקלה. הנציב ציין כי מכלל החומר שלפניו עולים היפוכם של דברים – התביעה התעקשה לבצע השלמות חקירה מאוחרות, לא נרתעה מתוצאותיהן והביאה בפני בית המשפט כל מידע שהיה בידיה.

• 4. טענה כי התנהלות הפרקליטות הובילה לזיכוי הנאשם מסעיפי האישום שהוסרו במסגרת הסדר הטיעון

המתלונן טען כי ככלל, במסגרת הסדרי טיעון מודה הנאשם ומורשע בעבירות מסוימות, ואילו שאר סעיפי האישום נמחקים. הפרקליטות התרשלה בהתנהלותה בעניין זה, כיוון שהיה צריך לסכם זאת מראש, ולעמוד על כך שבית המשפט לא יזכה את הנאשם מהאישומים שהוסרו, וזאת גם במחיר של חזרה מהסדר. עוד נטען, כי המחדל האמור עלול גם לחשוף את המדינה לאפשרות של תביעה אזרחית.

הפרקליטות מסרה לעניין זה, כי התביעה עמדה על כך שזיכוי לפי סעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב-1982 נעשה בנסיבות של חזרת תובע מאישום, אך במקרה זה מדובר בהסדר טיעון, המשקף הסכמות בין הצדדים. עמדה זו של התביעה נטענה באופן מנומק במהלך הדיון, ובסופו הכריע בית המשפט בעניין והחליט לזכות את הנאשם מהאישומים שלא נכללו בהסדר. מאחר שעל פי הערכתה המקצועית של התביעה, ממילא לא היה סיכוי ממשי להגיש מחדש את האישומים שהורדו מכתב האישום המקורי, הרי שלא הייתה הצדקה עניינית לבטל את הסדר הטיעון רק בשל כך. עו״ד קני-טל עדכנה את פרקליטת המחוז בנושא זה, בעת הדיון המשפטי ובטרם ניתנה הכרעת הדין, וזו אימצה את עמדת הצוות שאין מקום לחזור מהסדר הטיעון בגין כך.

באשר לחשש מחשיפת המדינה לתביעות פיצויים, מסרה הפרקליטות כי התביעה אינה רשאית להתעלם ממצב הראיות בתיק, רק בשל אפשרות תיאורטית שהחלטה כזו או אחרת עלולה להביא לתביעה אזרחית שאולי תוגש כנגד המדינה; מה עוד שגם אילו מדובר היה במחיקת אישום ולא בזיכוי, לא היה בכך כדי למנוע הגשת תביעות אזרחיות נגד המדינה.

בנוסף, נמסר לנציבות מטעם הפרקליטות, שככלל בית המשפט אינו מזכה מהאישומים המקוריים שהוצאו מכתב האישום המתוקן. עניין הזיכוי אינו עולה, שכן נוסח ההסדר הוא "גנרי", בהתאם להנחיית פרקליט המדינה בעניין זה. אולם במקרה זה טען הסנגור כי יש לזכות את פישר מן האישומים שהוסרו, ובמחלוקת שעלתה בין הצדדים בעניין זה, ושהוצגה מפורשות בפני בית המשפט, הכריע בית המשפט וקבע בהכרעת הדין, במועד הצגת הסדר הטיעון, כי הוא מזכה את רונאל פישר מהעבירות שפורטו בכתב האישום המקורי אך הוסרו מכתב האישום המתוקן.

הנציב ציין כי לדעתו עמדתה של התביעה בעניין זה אינה נכונה, ובצדק בית המשפט לא קיבל אותה. בהקשר זה ציין הנציב, כי חשוב להבחין בין שתי הסכמות: ההסכמה להסדר טיעון שבאה לידי ביטוי בהודיית הנאשם ויכולה להשתרע גם על העונש; וההסכמה לביטולו של אישום שהתובע חזר בו ממנו לאחר תשובת הנאשם לאישום )להבדיל מזיכוי הנאשם מאותו אישום). ההסכמה הראשונה אינה גוררת בהכרח את ההסכמה השנייה, ובהיעדר הסכמה מפורשת לעניין ביטול האישום – דינו של הנאשם להיות מזוכה מאישום שהתובע חזר בו ממנו לאחר כפירת הנאשם.

הנציב הוסיף כי דברים אלה אמורים בוודאי בפרשה מיוחדת זו, שבה נוהל המשפט שנים כה ארוכות לאחר כפירת הנאשם, וכאשר שיקול עיקרי להחלטה בדבר הסדר הטיעון היה הקשיים הראייתיים המשמעותיים שהתבררו במשך השנים לגבי האישומים שהושמטו בכתב האישום המתוקן. ההצדקה לזיכוי במקרה זה הייתה אפוא מהותית, כחלק מן האינטרס הציבורי שהצדיק את סיומו של המשפט בהסדר טיעון שייתר את המשך המשפט.

יתר על כן, ההבדל הנורמטיבי שבין זיכוי לביטול הוא במישור הפלילי, וביטויו העיקרי הוא באפשרות להאשים שוב את הנאשם באותם אישומים שהוסרו במסגרת הסדר הטיעון. בנסיבות הפרשה שלפנינו, האפשרות להאשים מחדש את רונאל פישר באותם אישומים שהוסרו לא הייתה מעשית כלל.

אכן, מוטב היה כמובן אילו הושגה הסכמה מראש גם בעניין זה. ואולם, גם בהיעדר הסכמה, אין מדובר בנקודה שהייתה צריכה להביא לכך שהתביעה תחזור בה מהסדר הטיעון. כך סברה עו״ד קני טל, והיא אף קיבלה את אישורה לכך של פרקליטת המחוז במהלך הדיון המשפטי, ועוד בטרם ניתנה הכרעת הדין.

באשר לחשש שהעלה המתלונן מחשיפה לתביעה אזרחית, הנציב ציין כי נראה שההבדל בין זיכוי לביטול אינו רלוונטי במישור האזרחי, משום שבמישור זה העיקר הוא עצם העובדה שהנאשם לא הורשע באותם אישומים רבים שמלכתחילה הוא היה בסיכון של הרשעה בהם, ולא "הכותרת המשפטית" שהביאה להסרת הסיכון שעמד בו: זיכוי או ביטול.

בתמונה:  הפרקליטה רות דוד שעבדה כפרקליטת מחוז פלילית בת"א בזמן שגלי בהרב מיארה עבדה כפרקליטת מחוז אזרחית בת אביב. מימין.  מכייפת באיטליה..

הנציב הוסיף, כי בהנחיית פרקליט המדינה מס׳ 8.1 שעניינה "הנחיות לעריכת הסדר טיעון", אין הוראה בעניין זה, והמחלוקת שעלתה במקרה זה יכולה לעלות פעמים נוספות. לפיכך המליץ לפרקליט המדינה לשקול להנחות, במסגרת ההנחיה הנזכרת, כי הסדרי טיעון הכוללים הסרת אישומים, יכללו גם התייחסות מפורשת למעמדם של האישומים שהוסרו.

• 5. טענה בדבר התערבות הפרקליטות בשומות המס שנערכו לרונאל פישר

ח״כ סעדה טען בתלונתו, כי הפרקליטות לחצה על רשות המיסים, שתוותר על דרישתה לקבל תשלום מהנאשם בגין הסכומים הגדולים שהתקבלו אצלו שלא כדין במסגרת העבירות שביצע לכאורה, וזאת כדי לסלול את הדרך להסדר הטיעון.

הפרקליטות הכחישה את הטענה. לדבריה, מאחר שלא נערכו לפישר שומות מס עצמאיות, ורשות המיסים התבססה באופן מלא על חומרי החקירה שהיו הבסיס לכתב האישום בעניינו של פישר, ברור הדבר כי תיקון כה משמעותי של כתב האישום משליך על שומות המס. על כן, לאחר קבלת אישורו של פרקליט המדינה להסדר הטיעון, פרקליטות המחוז, כמתחייב, עדכנה את הפרקליטות הפיסקאלית על כך שהוחלט למחוק אישומים שהיוו את הבסיס לשומת המס. לבקשת רשות המיסים וכדי שתוכל לקבל החלטה, העבירה פרקליטות המחוז חומרים ומידע מתוך ההליך הפלילי, ונערכה שומה חדשה, שפרטיה נדונו באופן ישיר בין מייצגיו של פישר לבין רשות המיסים. פרקליטות המחוז הבהירה להגנה, בהתאם להנחייתו של פרקליט המדינה, שחבות המס אינה כרוכה בהסדר הטיעון ושאין התניה ביניהם.

מהחומר לנמסר לנציבות עלה, כי ההגנה ביקשה מהפרקליטות להסדיר גם את שומת המס ולכרוך אותה במסגרת ההסדר, אך הפרקליטות סירבה לכך והבהירה כי שומת המס אינה חלק מההסדר, ועל כן נאלצה ההגנה לפעול באופן עצמאי ונפרד מול רשות המיסים.

הנציב ציין כי הצורך בתיאום ובהעברת מידע בין הפרקליטות לבין רשויות המס עולה בקנה אחד עם הנחיית פרקליט המדינה מס׳ 8.1, שם נקבע הצורך בתיאום כאמור, ואף נאמר כי במקרה של הסדר טיעון קיימת לרוב חשיבות "בסיום ההליכים כולם ובכריכתם יחד בהסדר".

לנוכח האמור מצא הנציב, כי לא נפל פגם בהתנהלותה של הפרקליטות, אשר עדכנה את רשות המיסים על ההתפתחויות בהליך הפלילי, דבר אשר תואם את הקבוע בדין והיה חשוב לצורך עריכת שומות המס, וממילא נדחתה גם טענה זו של המתלונן.

לסיכום החלטתו, קבע הנציב כדלקמן:

• א.  מבירור התלונה עולה, כי מן הראוי לדחות את עיקרי טענותיו של המתלונן באשר להתנהלותה של הפרקליטות במסגרת ההליך המשפטי בתיק רונאל פישר.

• ב.  החלטת הפרקליטות לחתום על הסדר טיעון התקבלה תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי וענייני, לנוכח ההתפתחויות הרבות בתיק, ובעקבות הערותיו הביקורתיות החוזרות של בית המשפט, שהיו מקובלות בעיקרן על הפרקליטות.

• ג.  ההליך המשפטי נמשך אמנם שנים רבות מדי. ואולם מבירור התלונה עולה כי עיקר האחריות לכך איננה רובצת על הפרקליטות. מן המועד שהתיק הועבר לטיפולה פעלה פרקליטות המחוז לקידום ההליך המשפטי, תוך חתירה מתמדת לסייע לבית המשפט לעשות צדק ולגלות את האמת, גם כשזו הייתה מאוד לא נעימה.

• ד.  הנציב דחה את הטענה החמורה בדבר הסכמות או התחייבויות שניתנו על ידי הפרקליטות "מתחת לשולחן", תוך הצגת מצג כוזב לציבור, לרבות לעניין העונש ואי-הגשת ערעור. הפרקליטות לא עשתה קנוניה עם בית המשפט, וח״כ סעדה עצמו חזר בו מטענה זו כלפי בית המשפט (בלבד) בתלונתו לנציב התלונות על שופטים.

• ה.  הפרקליטות לא צדקה בטענתה כי הסדר הטיעון כפי שנערך מחייב או מצדיק את ביטולם של האישומים המקוריים הרבים שהוסרו מכתב האישום המתוקן, להבדיל מזיכויו של הנאשם מאותם אישומים. מוטב היה אמנם אילו נושא זה היה מסוכם מראש בין הצדדים, אך בהיעדר סיכום צדק בית המשפט בזכותו את הנאשם מאותם אישומים. יחד עם זאת, אין מדובר בנקודה משמעותית שהייתה צריכה להביא לכך שהתביעה תחזור בה מהסדר הטיעון.

• ו.  גם בנוגע לשומות המס פעלה הפרקליטות כראוי, ובהתאם להנחיות בנושא זה.

לסיום ציין הנציב, כי ממצאי הבירור של התלונה מחייבים גם מבט על. כפי שציין בית המשפט המחוזי עצמו, כתב האישום המקורי "תיאר את אחת מפרשיות השחיתות הציבורית החמורות שידעה הארץ". והנה, מה שהחל בקול תרועה רמה הסתיים בקול ענות חלושה. אין ספק שבראייה כללית, מערכת אכיפת הדין כשלה כישלון חרוץ במקרה זה, והדבר מחייב לימוד מעמיק והפקת לקחים נוקבים. אין ניתן לעבור על כך לסדר היום.

לפיכך, המליץ הנציב לפרקליט המדינה להירתם למשימה חשובה זו, וציין כי חזקה עליו שימצא את הדרך הנכונה לעשות זאת.

PDF