בפרקליטות משעמם ומגישים כתבי אישום רק כדי לייצר פרנסה למערכת, לשופטים, לפרקליטים ולסנגורים. הנה זיכוי מהמם של עו"ד דוד טובול. הגננת מרגלית בן יוסף הואשמה בהתעללות בילדה. נטען שהגננת שמה את הילדה בכסא הרהורים ואמרה לה שאם היא תרביץ לילדים אחרים, הם ירביצו לה בחזרה. על פי הטענה של הפרקליט הילדים האחרים הרביצו לה, ובגלל […]
להלן פסק דין בנושא מינוי בורר כמגשר אחרי בוררות שלא הצליחה. מה רבים הסיבוכים. בורר התחיל לשמש בורר. פתאום הציע לצדדים לעשות אצלו גישור (שזה אומר שהוא נחשף לראיות לא קבילות ולטענות בעלמא כשהוא נפגש עם כל צד בנפרד), ואח"כ הוא רוצה להמשיך לשמש בורר. הכלל הוא שאם בורר פתאום מציע לצדדים לשמש מגשר (מה
כדאי או לא כדאי ללכת לבוררות? לרוב אתה פשוט לא יכול לדעת למי הבורר מקורב, מי החברים שלו, עם מי הוא נפגש, מי לוחש לו ומי משפיע עליו. הבורר לא חייב לתת שום דין וחשבון על ניגוד ענינים וקשרים חברתיים ואפשר בקלות להסתיר את זה. אבל זה לא הכל, אפשר לנהל שעות על גבי שעות
עורכי דין רבים לא רוצים שהלקוחות שלהם יתבעו אותם בבית משפט כי פרסום ההחלטות ופסק הדין יעשה להם בושות. עצם הפרסום שהעו"ד מגיע למריבות על שכר טרחה וכל הרפש שהלקוח מטיל בעורך הדין עושה נזק אדיר לתדמית ועלול להרתיע לקוחות לשכור את השירותים. לכן באופן אוטומטי עוה"ד מכניסים סעיף בוררות על שכר הטרחה ועל הרשלנות.
מסתבר שמי שתובע קיבוץ, או קיבוץ שתובע אזרח המבקש להתקבל לקיבוץ שהו אגודה שיתופית, צריך ללכת לבוררות. צריך לפנות בהתאם להוראת סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות, לרשם האגודות השיתופיות לצורך מינוי בורר אשר יכריע בסכסוך. הסכסוך המדובר הוא בלשון הרע. זוג בשם עמיר בוכניק ושלי בוכניק ביקשו להתקבל לקיבוץ עין גב, והטענה שבחדר האוכל אחד
הנה עוד סכנה בהליכה לבוררות. פתאום באמצע הבוררות, הבורר מחליט שהוא לא מבין או לא יודע מה החוק והוא פונה בעצמו ומיוזמתו לבית המשפט ודורש שהשופטים יבהירו לו מה לעשות. קוראים לזה "אבעיה". כך הבורר גורם לצדדים הוצאות נוספות ועיכובים, מה שמחטיא את המטרה המוצהרת של הליך הבוררות להיות תחליף זריז וזול בית המשפט. על
במגזר החרדי לא סומכים על בתי המשפט של החילוניים. לכן הם שמים בהסכמים שלהם הפניות בוררות לבתי דין פרטיים של רבנים (שהם לצורך הענין בוררות לכל דבר). הנה מקרה בו נרכשה דירה בבאר שבע מחברה, ונקבע בהסכם הרכישה שיתקיים הליך בוררות ב"בית דין צדק, קהל מחזיקי הדת בארץ ישראל" בפני כב' הבוררים ר' חיים צבי
לפנינו הסכם שכירות שבו יש תניית בוררות ומי שיקבע את זהות הבורר הוא ראש לשכת עורכי הדין (כיום אבי חימי). על הסכם הבוררות ניתן כתב ערבות צד ג' אבל שם לא היתה תניית בוררות. כנראה שהסכם השכירות הופר, והמשכירה תבעה את הערב בבית משפט ולא בבוררות. הערב צד ג' טען שאם הוא ערב למסמך שיש
כאשר ממנים בורר תמיד צצה השאלה לפי איזה דין הוא ידון ותמיד עולה השאלה האם הבורר ידון בכפוף לחוק הישראלי כמו ששופט כפוף אליו או לפי "הדין המהותי". אף אחד לא באמת יודע מהו ה"דין המהותי" החל על בוררים. כאשר מערערים על בורר לבית משפט צריך לטעון שהבורר פסק בניגוד ל"תקנת הציבור". כך קורה שתמיד
לפנינו עוד מקרה של בורר רשלן, טרבלסי דוד שנתן פסק דין של בוררות עם הוראות אופרטיביות לא ברורות ורק גרם לצדדים נזק של הליכים נוספים כפולים ומכופלים כדי לפרש למה הוא התכוון. מדובר בהליך בוררות של כרטיסיות לצריכת מיים של חברה להספקת מים בחקלאות. הבורר דוד טרבלסי נתן פסק דין לא ברור. השופטת סבין כהן
השופטת בדימוס הילה גרסטל שהייתה נציבת תלונות הציבור על פרקליטים ולא עמדה בלחץ של איגוד הפרקליטים לפטר אותה, והיא התפטרה בעצמה, כיום עובדת כ"בוררת". אבל גם כבוררת היא לא כל כך מוצלחת. בתיק ת"א 21-01-43801 שכטר ואח' נ' יונייטד שרונה /בסר שרונה ואח' השופטת מיכל עמית אניסמן הורתה על ביטול פסק בוררות של הילה גרסטל,
שימו לב, מסוכן מאוד ללכת לבוררות. במיוחד בדיני משפחה שם רוב הבוררים הם שופטים פמינאצים לשעבר או כל מיני נקבות המסונפות למרכז רקמן או שדולת הנשים. גם בבוררויות שאינן דיני משפחה הנזק שבוררים גורמים הוא עצום. הם פשוט עושים מה שבא להם, והפסיקה היא כמעט תמיד לטובתם. לפנינו עוד פסק דין נדיר והפעם מבית המשפט
האם בוררות עדיפה על בית משפט? לרוב, ממש לא. כי הבורר הוא כמו אלוהים, הוא תופס את הצדדים בביצים עם שכר הטרחה, הוא גובה לפי שעה ולכן יש לו אינטרס למרוח את ההליך כמה שיותר, לתת לצדדים לברבר ולריב כמה שיותר כדי ליצור מחלוקות בינהם, כי העיקר זה לחייב לפי שעות. יש בוררים שמחייבים בשעות