לפנינו פס"ד שעניינו שיפוי רופאה ד"ר נטליה פאר ע"י השב"ס על הוצאות ההגנה הפלילית שלה. היא שכרה עו"ד פרטי מאיר אבירם בשל אישום בגרם מוות ברשלנות שבוטל בהמשך, ובתביעתה נגד השב"ס דרשה החזר מלא בסך כ-90,000 ש"ח עבור הוצאותיה. וועדת השב"ס קבעה לה 46,000 ש"ח לבד והיא ערערה.
מה קרה בערעור? היא הפסידה ונקבע שוועדת השב"ס צדקה ובאמת מגיע לה רק 46,000 ש"ח, אבל בערעור הוסיפו לה עוד 40,000 ש"ח מחוץ לתעריף.
בית הדין של הערעור פסק לה את אותו החזר חלקי בלבד לפי תעריפי המדינה (שקובעת חברת ענבל ביטוח) בסך כ-46,000 ש"ח, והוסיף לה תוספת פיצוי של 20,000 ש"ח על עגמת נפש (אי תשלום בזמן) ו-20,000 ש"ח הוצאות משפט.
כלומר יצאה עם שיפוי של 86,000 ש"ח ומע"מ על ההוצאות, שזה מה שהיא ביקשה אבל במקום לקבל 20,000 ש"ח שיפוי על שכר טרחה, קראו לזה "עוגמת נפש", כלומר שכר טרחה בתחפושת של "עוגמת נפש". ולמה נתנו לה 20,000 ש"ח הוצאות על הערעור אם היא הפסידה? כי לכאורה הצליחה להרוויח עוד 20,000 ש"ח ועל זה קיבלה הוצאות של 20,000 ש"ח. כך יצא שקיבלה הוצאות על ניהול התיק בב"ד לעבודה בגובה 100% מהזכיה על עוגמת הנפש, למרות שהיא הפסידה בתיק, ונקבע שהשיפוי שקבעו לה בוועדה של השב"ס יעמוד בעיינו….
הבנתם? היא הפסידה בסעד העיקרי שדרשה, ובכל זאת קיבלה הוצאות משפט של 20,000 ש"ח על עוגמת הנפש ששווה 20,000 ש"ח.
אנחנו לא שמענו מעולם שבתי משפט פוסקים עומת נפש בתביעות על החזרי שכר טרחת עורכי דין…. אבל בבתי הדין אפשר לעשות מה שבא להם….
הפריבילגיות של עובדי מדינה: בוחרים עו"ד פרטי בזמן שהציבור הולך לסנגוריה
ד"ר נטליה פאר, רופאה נרקולוגית המועסקת בשירות בתי הסוהר משנת 1995, הועמדה לדין כאשר אסיר מכור לסמים שהיה תחת טיפולו של מערך הרפואה בשב"ס נפטר בפברואר 2000 כתוצאה מהרעלת תחליף סם בשילוב חומר אחר. הוגש נגדה ביוני 2002 כתב אישום פלילי חמור בגין גרם מוות ברשלנות נגד ד"ר פאר וארבעה בעלי תפקידים נוספים בארגון, ובהם אנדרי אורלוב.
עם קבלת כתב האישום פנתה פאר למחלקה המשפטית של שב"ס, שם הבהירה לה המשנה ליועץ המשפטי של הארגון דאז, עורכת הדין עפרה קלינגר, כי השב"ס לא יעניק לה ייצוג משפטי מטעמו וכי עליה לשכור עורך דין פרטי. פאר טענה כי קלינגר הבטיחה לה שהוצאותיה יוחזרו במלואן כנגד חשבוניות, ואילו קצין רפואה ראשי בשב"ס, ד"ר אלכס אדלר, אף דחק בה לשכור עורך דין פרטי "תותח" והרגיע אותה באמירה שאין הגבלה על הסכום והיא תוכל לקבל החזר אפילו של מיליון שקלים.
שני בעלי התפקידים הכחישו בהמשך כי ניתנה הבטחה כזו להחזר מלא. בתחילת יולי 2002 שכרה פאר את שירותיו של משרד עורכי הדין "אדם" כדי שייצג אותה, ובאפריל 2003 חזרה בה המאשימה מהאישום נגדה וכתב האישום כלפיה בוטל לחלוטין, בעוד ההליך נגד האחרים נמשך והסתיים לימים בזיכויים.
לאחר ביטול האישום, ביוני 2003, פנתה פאר ליועץ המשפטי של שב"ס, עורך הדין נפתלי שמולביץ, וביקשה החזר על סך 90,000 ש"ח עבור שכר טרחה והוצאות, כפי ששילמה בפועל.
כיום נפתלי שמולביץ מכהן כשופט בבתי הדין הצבאיים בדרגת רב-סרן. הוא כיהן תחת שרביטה של הפצ"רית יפעת תומר ירושלמי במערכת השפיטה הצבאית. מדובר בפמיניסט דגול שכתב מאמרים שיש להאריך את תקופת ההתיישנות על עבירות מין, כי לטענתו נשים חוות הדחקה והמוח של נשים חלש מידי כדי לעבד את התחושה שהן עברו אונס בזמן אמת, והן זקוקות לטיפולים שיעוררו בהן את הזיכרון שהן נאנסו, ולכן נדרשת תקופה ארוכה יותר להעמיד לדין על פשעי אונס מלפני 20 ו 30 שנים……
שמולביץ העביר את הבקשה לעורכת הדין עינת ברגר, רכזת הוועדה להשתתפות המדינה בהוצאות ההגנה של עובדי ציבור במשרד המשפטים, תוך שציין כי שב"ס סבור שהיא זכאית לסיוע. אלא שרק בנובמבר 2003 השיבה ברגר כי הוועדה אינה מוסמכת לטפל בעובדי שב"ס מאחר שאינם נחשבים פורמלית עובדי מדינה, וכי יש להסדיר את הנושא מול היועץ המשפטי לממשלה.
ד"ר אדלר שלח מכתב חריף לסגן נציב השב"ס שבו הוקיע את הטיפול הלקוי והאבסורדי של המערכת ברופאיה. רק באוגוסט 2004, בדיון בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עורך הדין מלכיאל בלס, הוחלט כי יש למצוא פתרון מיידי לסוהרים, ובמרץ 2005 התכנסה לראשונה ועדת החריגים המשותפת לשב"ס ולחברת הביטוח הממשלתית "ענבל" כדי לדון בעניינה.
הוועדה אישרה לפאר השתתפות בסך 23,000 ש"ח בתוספת חריגה של 50% בשל חומרת האישום, ובסך הכל 46,000 ש"ח, , המהווים כ 40% מהסכום ששילמה. שב"ס התנה את תשלום הסכום בכך שפאר תחתום על כתב ויתור וסילוק, אך היא סירבה לחתום והכסף לא שולם לה.
באוגוסט 2005 היא פנתה לנציבת קבילות שוטרים וסוהרים, עורכת הדין חנה קלר, וטענה כי ההחזר החלקי מנוגד להבטחות שקיבלה. פאר אף טענה כי קלר הבטיחה לה בטלפון שיאושר לה החזר מלא, דבר שקלר הכחישה, ובמרץ 2006 נדחתה דרישתה באופן רשמי. בהמשך, ביוני 2008, דנה הוועדה העליונה לעניין הגנה משפטית בבקשתה לעיון חוזר לבקשת עורך דינה, מאיר אבירם, אך סירבה לשנות את החלטתה.
בעקבות המבוי הסתום הגישה פאר תביעה אזרחית נגד שירות בתי הסוהר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון במקרה נובעת מכך שעניין ההשתתפות בהוצאות משפט של סוהר מהווה חלק בלתי נפרד מתנאי עבודתו, והסכסוך נחשב כעילה הצומחת ישירות מיחסי עובד ומעביד. מכוח סמכות זו, מוסמך בית הדין לפסוק את כל קשת הסעדים הנובעים מהפרת חובות ביחסי העבודה, לרבות פיצוי על נזק לא ממוני כגון עגמת נפש. בתביעתה דרשה פאר לקבל את מלוא הוצאותיה המשפטיות וכן פיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לה.
מבחינה משפטית, החובה של שב"ס להשתתף בהוצאות ההגנה של עובדיו אינה מובנת מאליה. בעוד שאדם מן השורה המזוכה בפלילים יכול לפנות למסלול המוגבל של סעיף 80 לחוק העונשין לקבלת פיצוי מאוצר המדינה, עבור עובדי ציבור נקבעו הסדרים מיוחדים "כדי שעובד הפועל בשליחות הציבור לא יחשוש למלא את תפקידו".
בתקופה הרלוונטית חל בשב"ס נוהל ישן משנת 2000 שעסק בסעד משפטי לסוהר, וקבע כי סוהר המובא לדין פלילי בשל מעשה או מחדל שנעשו תוך כדי ועקב מילוי תפקידו זכאי להשתתפות בהוצאות הגנתו. עם זאת, הנוהל קבע כי ההשתתפות לא תהיה מלאה אלא תבוצע לפי תעריפים מוגדרים המאמצים את תעריפי ההגנה המשפטית של עובדי המדינה. נהלים אלו, בדומה לנוהל החדש שנכנס לתוקף ב-2006, העניקו לוועדה סמכות לחרוג מהתעריף הרגיל בעד חמישים אחוזים, ובמקרים חריגים ביותר ומורכבים במיוחד אף מעבר לכך, בתנאי שהיקף שכר הטרחה אושר מראש כסביר. לגבי עיתוי הפנייה, הכללים הרגילים מחייבים הגשת בקשה לוועדה לפני ההתקשרות עם עורך הדין כדי לבחון את נחיצות הייצוג הפרטי, אולם במקרה של פאר, מכיוון שהמערכת עצמה הייתה שרויה בכאוס חוקי והוועדות הפורמליות לא היו מוסמכות לדון בעניינה בזמן אמת, היא נאלצה לשכור ייצוג באופן מיידי ולבקש את ההחזר בדיעבד.
בית הדין, בראשות השופט אילן איטח ונציגי הציבור מעוז הלוי ועמירם מילר, דחה את דרישתה של פאר לקבלת מלוא הסכום ששילמה לעורכי דינה. השופטים קבעו כי פאר לא הצליחה להוכיח מבחינה עובדתית את הטענה כי ניתנה לה הבטחה שלטונית מחייבת להחזר מלא, שכן עדותה הייתה עדות בעל דין יחידה מול הכחשותיהם של קלינגר, אדלר וקלר. מעבר לכך נקבע כי גם אם ניתנו הבטחות כאלה, הן ניתנו בחוסר סמכות ואינן יכולות לחייב את הארגון בניגוד לנהלים הכתובים.
התעריפים המקובלים נקבעים ע"י חברת הביטוח ענבל
בית הדין סירב להתערב בשיקול דעתה של הוועדה שקבעה את גובה ההחזר, והבהיר כי הביקורת השיפוטית מוגבלת רק לבחינת חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. נקבע כי המקרה של פאר, אף שהיה כבד משקל בשל מהות האשמה, לא הוכח כהליך משפטי מורכב במיוחד מבחינה דיונית, שכן האישום בוטל בשלב מוקדם יחסית. אף שהסכום ששילמה פאר לעורכי הדין שלה לא הוגדר במפורש בפסק הדין כ"מופרז" כשלעצמו, הוא פשוט עלה משמעותית על תקרת התעריפים הציבוריים המקובלים, ונקבע כי פאר לא הוכיחה שהסכום שאושר לה לא יכול היה להספיק לייצוג משפטי סביר בתעריפי השוק הרגילים.
התעריפים המקובלים להחזר הוצאות משפט לעובדי ציבור ולסוהרים אינם נגזרים ממחירי השוק החופשי, אלא מבוססים על תעריף שכר הטרחה של הקרן הפנימית להגנה משפטית של עובדי המדינה.
תעריפים אלו נקבעים על ידי החשב הכללי בשיתוף משרד המשפטים וחברת הביטוח הממשלתית "ענבל". החישוב של תעריפים אלו בנוי במבנה מדורג ופועל לפי חומרת התיק והשלב בתיק.
התעריף אינו מחושב לפי מחיר שעתי, אלא כסכום גלובלי קבוע מראש עבור הטיפול בתיק כולו, או לפי אבני דרך מרכזיות בהליך הפלילי. יש גם תוספת 50% למאמץ חריג ותוספות.
20,000 ש"ח פיצוי עגמת נפש על הטירטור
למרות דחיית הדרישה להחזר המלא, מצא בית הדין לנכון לפסוק לטובת פאר פיצוי בסך 20,000 ש"ח בגין עגמת נפש, והטיל על שב"ס תשלום הוצאות משפט בסך עשרים אלף שקלים נוספים. השופטים מתחו ביקורת חריפה על התנהלות שירות בתי הסוהר, וקבעו כי הארגון הפר את חובת תום הלב והנאמנות שלו כלפי הרופאה.
בית הדין הדגיש כי שב"ס כשל כמעביד בכך שלא החיל את ההסדרים הביטוחיים המעודכנים על רופאיו, ובכך הותיר את פאר לבדה לחלוטין בשדה המערכה המשפטי שנכפה עליה עקב עבודתה. החומרה היתרה נמצאה בסחבת הבלתי מתקבלת על הדעת ובטיפול הלקוי ונטול הרגישות של המערכת, אשר השתהתה שנים ארוכות בטיפול בבקשת ההחזר שלה, ואף העיזה להתנות את תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת בחתימתה על כתב סילוק. התנהלות זו, כך נקבע, פגעה קשות בכבודה של הרופאה והסבה לה עלבון עמוק של מי שנזרק לים וננטש על ידי שולחיו, פגיעה נפשית קשה ומתמשכת שאינה מתמצה רק בהפסד כספי טהור ומצדיקה פיצוי כספי הולם.
בנוסף, הסכום המקורי שאושר לפאר בוועדה שולם לה בפועל רק ביולי 2011, בעיצומו של ההליך המשפטי ולאחר הערות בית הדין, כאשר ביולי 2013 הגיעו הצדדים להסכמה סופית גם לגבי תשלום הפרשי ההצמדה והריבית על החזר זה.
להלן פסק הדין:
PDF
Views: 33