לפנינו ניתוח מעמיק של דיני קוקסינלים, דראג קווינס, אפרודיטים בבית הדין הרבני, וכיצד הדיינים פותחים בפניהם את אולמותיהם כדי להעניק גט לצד שלא שינה את מינו. מדובר כמובן במקרה המפורסם של דר' למדעי הקרטון אהוד רופא, שהפך אישה וטען שהוא ביצע ניתוח כריתת זין וחציבת תעלה המדמה כוס. ה"דוקטור" (שקנה תעודה באוקראינה), נשוי לאישה ושלושה ילדים, ואשתו חפצה בגט. בסיוע עו"ד ורבי רפורמי אבי זרקי, הדיין אברהם מייזלס הזמין את כרותת השופכה שני רופא (שזה השם החדש), ויישם עליה את דיני כריתת השופכה.
אז איך זה קורה שאישה מופיעה אצל הדיין אברהם מייזלס ונותנת גט לאישה? יש בדת היהודית קומבינות. ממציאים כל מיני הלכות, מצטטים כל מיני רבנים שחיו לפני 700 שנים, אוספים כמה מילים מזה וכמה מילים מזה, ומייצרים כשירות הלכתית לאישה לתת גט לאישה. איזה יופי. איזה נאורות.
לפנינו כל הדינים, ההסברים והקומבינות של אבי זרקי והדיין המומחה לעינייני קוקסינליות אברהם מייזלס. זרקי מתמחה כמוהל בולבולים והיו לו מקרים שחתך יותר מידי ונתבע….
שימו לב שאהוד רופא תבע את עדנה קרנבל על 3,600,000 ש"ח וביקש פטור מאגרה בטענה שהוא קורבן עבירת מין. כשהוא נשאל למה הוא קורבן ומי קירבן אותו, ענה שקוקסינלית שמזכירים לה את שמה הקודם ואת תמונתה כגבר מפתחת דיספוריה, ומבחינתה זו הטרדה מינית. עצם איזכור השם שלה, לשיטתה זו הטרדה מינית. אלא מאי? ספר מרשם השמות של ישראל פתוח לכל, וברגע שקוקסית משנה את השם שלה, המרשם פתוח לכולי עלמא….
לאחר מכן הגישה ערעורים על כך שדרישתה לפטור מאגרה נדחו, ע"י השופטת נועה גרוסמן ואביגיל כהן, וגם הן דחו אותה, היא פרסמה באותו יום שהיא עברה אונס, ושעכשיו היא קורבן אונס ממש כמו כל מי שמתנפלים עליה ברחוב ותוקעים בה זין בהפתעה. לבסוף הואילה להסביר שזהו "אונס שיפוטי" ע"י השופטות שלא הכירו במעמדה כקורבן עבירת מין בגלל הדיספוריה….
אלא שבפייסבוק כל הנאורים איחלו לה שיקום מוצלח וממש האמינו לה שמישהי שנראית כמוה, דוחה ברמות, עברה אונס פיסי, כלומר שהיא עורה במישהו איזה ייצר מיני..
אברהם מייזלס מחפש בולבולים בגן העצמאות
אברהם מייזלס שוחט גברים להנאתו
כאן שני רופא מספרת סיפורי סבתא 27/9/2021
שני רופא הלכה עם אבי זרקי לתת גט כקוקסינלית בבית דין רבני
הרב אבי זרקי, מי שאשתו בתיה זרקי האשימה אותו באונס ופדופיליה, וניצל בשן ועין ממוראות בית המשפט למשפחה היום נרתם לעזור לנשים "מסכנות" לדפוק ולסחוט את הבעלים שלהם במסגרת "תנועה" שהקים ל"הגינות משפטית".
ב 27/11/2022 אבי זרקי התפאר בפייסבוק שהוא סידר גט לקוקסינלית שרצתה להתגרש מבת הזוג. אבי זרקי כתב שהמציאות עולה על כל דמיון. לדבריו הבעיה היתה שבתעודת הנישואין הקוקסית רשומה כגבר בשם אהוד רופא, אבל בתעודת הזהות אחרי הניתוח כתוב שהיא נקבה בשם שני רופא. לדבריו הוא מצא פיתרון הלכתי כך שהאישה והקוקסינלית התייצבו בבית דין רבני והקוקסית נתנה גט לבת הזוג, לשביעות רצונם של כל הדיינים…..
שני רופא קוקסינלית הלכה לרבנות להתגרש מזוגתה בזהות הגברית שלה אהוד רופאשני רופא חינגלה את אברהם מייזלסדייני השטן עובדי העשתורת והווגינהדייני בדר למדו תורה בישיבת הנוחבה
לדברי אבי זרקי,מבחינת ההלכה היהודית, רק "איש" (גבר) יכול לתת גט ל"אישה". מאחר ששני עברה תהליך להתאמה מגדרית וחיה כאישה, הופעתה בבית הדין הרבני העמידה את הדיינים בפני אתגר הלכתי חסר תקדים.
הפתרון: שני הופיעה בבית הדין הרבני כאישה. הפתרון ההלכתי התבסס על כך שלצורך מעמד נתינת הגט הספציפי, ההתייחסות ההלכתית בשטר הגט נעשית על פי השם הגברי המקורי והסטטוס הביולוגי שבו נערכו הקידושין המקוריים. מבחינת ההלכה – המגדר נקבע בלידה. ההלכה האורתודוקסית אינה מכירה בשינוי מגדר רפואי או כירורגי כמשנה את הסטטוס. שטר הגט עצמו (הקלף), חובה לכתוב את השמות המדויקים של בני הזוג. הפתרון היה שבשטר נכתב השם הגברי המקורי של שני (השם איתו התחתנה), לצד ציון שמה הנוכחי (ככינוי או שם נוסף). שני הגיעה לבית הדין כאישה לכל דבר, בלבוש אישה ובחזות של אישה, אך המעמד המשפטי-דתי התייחס אליה כמהות המשפטית שחתמה על הכתובה המקורית – הבעל.
בספרות השאלות והתשובות (השו"ת) לא קיימת מילה כמו "קוקסינל" או "טרנסג'נדר", אך פוסקי ההלכה לאורך הדורות דנו במקרים דומים תחת מושגים כמו "אדם שנעקרו ביציו ונכרת הגיד שלו" (פצוע דכא וכרות שופכה) או דיונים על שינוי פיזי של הגוף.
הרב אבי זרקי התבסס בטיעוניו על עקרונות ברורים שנפסקו כבר בשולחן ערוך ובספרי השו"ת המרכזיים של גדולי הדורות, שנועדו לפתור מקרים שבהם חל שינוי דרמטי בגופו או בשמו של הבעל.
הפתרון ההלכתי מתוך ספרי השו"ת: "הולכים אחר תחילת הנישואין" השאלה המרכזית שהדיינים העלו הייתה: איך אדם שנראה כאישה ומסמכיו האזרחיים אומרים "אישה", יכול לתת גט המיועד הלכתית לגבר? הסעיף בשולחן ערוך: הרב זרקי הסתמך על הכלל ההלכתי שלפיו "הקידושין תופסים לפי שעת מעשה". כלומר, מאחר ובעת החתונה שני הייתה זכר ביולוגי שקידש את האישה כדת משה וישראל – פקיעת הנישואין חייבת להתבצע מאותה הישות ההלכתית שיצרה אותם.
ההוכחה ההלכתית: פוסקים כמו הרא"ש ובעלי השו"תים דנו בעבר באנשים שעברו תאונות קשות ששינו את איברי מינם, או אנשים שאיבדו את שפיעתם, ונפסק חד-משמעית כי השינוי הגופני (ואפילו הכירורגי) אינו מפקיע את הנישואין המקוריים באופן אוטומטי, ולכן הם עדיין מחויבים בגט גברי כדי שהאישה לא תישאר עגונה.
דוגמה מעשית: מה נכתב בשטר הגט? כדי שהגט לא ייפסל, חוקי כתיבת הגט מחייבים דיוק אבסולוטי בשמות. אם היו כותבים בשטר את השם "שני רופא", הגט היה פסול מיד, כי "שני" היא אישה ולא היא זו שחתמה על הכתובה המקורית. מתוך כך, הנוסח שנכתב על שטר הקלף (המחולק ל-12 שורות כדת וכדין) שילב את הפתרון הבא, המבוסס על הלכות בירור שמות:
"אני [השם הגברי המקורי של שני מהלידה] בן [שם האב], דמתקריא [שנקרא/ת כיום] שני רופא, וכל שם אחר וחניכא דאית לי…"
הסבר הנוסח: המילה בארמית "דמתקריא" (או "דמתקרי") היא פתרון הלכתי עתיק יומין שמופיע בשו"תים עבור אנשים ששינו את שמם באופן קיצוני או שאימצו כינוי בולט בציבור. על ידי כתיבת השם המקורי כעיקר, והוספת השם הנשי כ"כינוי מוכר" (דמתקריא), בית הדין יצר מצב שבו: ההלכה נשמרה ב-100%: הגט יצא מהשם הגברי שקידש במקור. האמת העובדתית נשמרה: מנעו מצב שבו הגט ייראה מזויף, שכן כולם מכירים אותה כיום בשם שני רופא.
בזכות השימוש בכלים ההלכתיים הללו, הגדרת המהות ההלכתית לפי הלידה לצד שימוש בכינוי "דמתקריא" בשטר, הדיינים יכלו לחתום על הגט בלב שקט, מבלי שהדבר ייחשב לפגיעה בחוקי התורה או ל"קרקס". חחחח… איזה נוכלים הדיינים ואיזה קומבינות יש להם.
למה הקוקסית לא עתרה נגד הדיינים לאפשר נישואין וגירושין אזרחיים?
הקוקסית שני רופא, שלטענתה סובלת מדיספוריה מגדרית, טורחת ימים ולילות להתראיין לכתבות ליקוקיישן שמחמיאות לה על היופי שלה, האומץ שלה, המיוחדות שלה, הכישרון שלה, היצירתיות שלה וכו' וכו'….
אז למה הקוקסית לא עשתה עתירה נגד הדיינים, בתי המשפט, אסתר חיות, הכנסת, הח"כים מיהדות התורה כדי לאפשר גירושין אזרחיים בישראל??? למה הייתה צריכה לשאת את הבושה של הגעה לבית דין רבני בלבוש אישה עם פאה מסמורטטת וגרביים בציצי רק כדי לקבל את ההכשר מהדינים שהיא "גבר גרוש"?
שני רופא קונה פיאות ב 10 שקל מעלי אקספרס קישור מצורף
לכל מי שמעונין לרכוש את הפאה המזעזעת של ד"ר שני רופא מצ"ב קישור לאתר המחיר כולל דמי משלוח ופיצוי על עוגמת הנפש
פרסום של אבי זרקי בפייסבוק 27/11/2022 בהסכמת שני/אהוד רופא:
המציאות עולה על כל דמיון..
אל משרדי נכנסה לפני מספר חודשים אשה גבוהה, מלומדת, רהוטה, משפטנית דגולה, עורכת הדין, הד"ר שני רופא. היא חברה ספרי משפט מרתקים בדיני מחשבים וסייבר וספריה נמצאים בספריותיהם של שופטים.
א-מה-מה,
שני היא אשה. בתעודת הזהות היא מופיעה "נקבה".
והיא נשואה כדת משה וישראל, ברבנות ל..אשה..
כעת הן מבקשות להתגרש כדת משה וישראל..
בבית הדין הרבני..
סיפור חייה של הד"ר שני רופא הוא מרתק. היא הייתה פעם "הוא". הוא נישא והביא לעולם ילדים, הקים משפחה, למד משפטים ועסק גם בדיני משפחה.
אבל בפנים "הוא" הרגיש "היא".
ישבתי איתה שעות על שעות. מה לא שאלתי ?
היא פתחה בפני הכל כולל הכל, הדמעות נשפכו כמים, אני הבנתי שאין לנו כחברה שום זכות לשפוט איש.
הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס ואני חייב לעזור להן להתגרש.
בשבוע שעבר זה קרה. בבית דין רבני, בשנת 2022, במדינת ישראל, עמדה שני ומינתה את סופר הגיטין לכתוב גט לרעייתה.
אני ייצגתי את שתיהן. הלכתי בין הטיפות. מצאנו פתרונות הלכתיים יצירתיים מאין כמותם כדי להתגבר על בעיות ניסוח כאלה ואחרים.
הכל נעשה על פי תורתנו הקדושה מבלי להשמיט פסיק והגט המיוחל ניתן.
לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח..
היא באה להודות לי היום על כך ואני שמח שעזרתי לעוד זוג לצלוח את המשבר ולעבור אותו בשלום.
יש לכם בעיות מורכבות בעולם המשפט וההלכה ?
סמסו : 050-526-1182
שתפו את הפוסט. הוא יכול לעזור למי שזקוק מאד.
שני רופא לשעבר אהוד רופא עם אבי זרקי שסייע לה להתגרש כגבר בבגדי אישה
הנה אהוד רופא לפני הניתוח. לטענתו הוא סבל מדיספוריה מגדרית.
אהוד רופא הגבר שעשה תקדים שינה את מינו והתגרש מאשתו כגירושי אישה לאישה
מי זה הרא"ש ומהו המקרה שהיה לפניו?
הרא"ש הוא רבי אשר בן יחיאל (חי בגרמניה ובספרד בין השנים 1250–1327 בערך). הוא נחשב לאחד משלושת עמודי התווך של הפסיקה היהודית (עליהם מבוסס השולחן ערוך). המקרה ההיסטורי שהוא דן בו מופיע במסכת יבמות (פרק ח') במקרים של אנשים שעברו פציעות קשות באיברי המין שלהם עקב מלחמה, תאונה, או מחלה, ובשאלה האם הם יכולים להישאר נשואים או צריכים לגרש את נשותיהם.
הרא"ש ביסס את ההלכה שלפיה שינוי פיזי או כריתה של איבר המין (גם אם האדם איבד לחלוטין את היכולת להוליד או לקיים יחסים) אינו מבטל את הנישואין המקוריים באופן אוטומטי. מאחר והנישואין תקפים – יש חובה הלכתית לתת גט גברי כדי להתיר את האישה.
אלא מאי? יש הבדל עצום בין מי שחטף פציעה בתאונה לבין מי שהלך מרצונו ושינה את גופו. הסיבה שהרא"ש והדיון על "כרות שופכה" רלוונטיים היא לא בגלל איך המום נוצר (בטעות או מבחירה), אלא בגלל שאלת המפתח: האם שינוי קיצוני באיברי המין מבטל את הסטטוס ההלכתי של הגבר ומפקיע את הנישואין או לא?
לגבי השאלה: האם הנישואין התבטלו מעצמם? כאשר גבר נהיה אישה, בית הדין יכול היה תיאורטית לומר: "האיש הזה כבר לא קיים, הגוף השתנה לחלוטין, ולכן הנישואין מבוטלים אוטומטית (פקעו) ולא צריך גט בכלל".
אלא שהרא"ש לא פסק כך. מהדיון שלו על אנשים שנכרת להם איבר המין לומדים כלל ברזל, שום שינוי פיזי, קיצוני ככל שיהיה בגוף או באיברי המין, אינו מפקיע או מבטל את הנישואין המקוריים. הנישואין הם קשר משפטי-רוחני שתופס לפי שעת החתונה.
מכיוון שהרא"ש מוכיח שהנישואין עדיין קיימים, חובה לתת גט. אי אפשר לפטור את האישה בלי גט, כי אז היא תישאר נשואה הלכתית ותהיה עגונה.
מכאן השאלה האם הטלת מום מרצון (סירוס) משנה את חובת הגט? מבחינת התורה, אדם שמטיל מום בגופו ומסרס את עצמו עובר על איסור חמור מהתורה ("ובארצכם לא תעשו"). אבל ההלכה מבחינה בין העבירה לבין התוצאה המשפטית.
אם אדם עבר על איסור וסירס את עצמו (או עבר ניתוח) הוא אמנם עשה מעשה שאסור לעשותו לפי ההלכה האורתודוקסית. אבל בדיעבד, אחרי שהמעשה כבר נעשה, הגט שלו עדיין כשר לחלוטין. ההלכה לא קונסת את האישה בגלל מעשיו של הבעל. להיפך, בית הדין יכריח אותו לתת גט עוד יותר מהר, כדי שלא ישאיר אישה כשרה נשואה למי שהפך את עצמו ל"סריס אדם".
הרב אבי זרקי השתמש ברא"ש ובפוסקים שאחריו כדי לומר לדיינים דבר פשוט: "נכון שמדובר במקרה קיצוני, ונכון שמבחינתכם נעשה פה מעשה שלא כדין (הניתוח), אבל הישות ההלכתית-משפטית שחתומה על הכתובה עדיין קיימת. מכיוון שהגוף השתנה אך הנישואין לא פקעו, הדרך היחידה להציל את האישה מאיסור אשת-איש היא לאפשר ל'איש' ההלכתי הזה לתת את הגט, גם אם כרגע הוא נראה וחי כאישה". במילים אחרות: הרא"ש רלוונטי כי הוא מוכיח ששינוי באיבר המין לא מוחק את הנישואין, ולכן חובה אנושית והלכתית לכתוב גט.
כדי להבין איך התהליך הזה קורה בלי להפוך ל"קרקס", צריך להבין את מנגנון השליחות בהלכה. פשוט מאוד: האישה הטרנסג'נדרית לא מוסרת את הגט פיזית בידיים שלה. בתורה יש דין מפורש: "שלוחו של אדם כמותו" (מסכת קידושין). המשמעות היא שגבר לא חייב לעמוד פיזית מול אשתו ולתת לה את הקלף. הוא יכול למנות אדם אחר, שליח, שיעשה זאת במקומו.
זה בדיוק המפתח שפתר את הבעיה אצל ד"ר שני רופא, והתהליך התבצע בשלושה שלבים קפדניים. שלב ראשון, מינוי השליח (מחוץ לעיני האישה). בשעה ששני רופא ישבה מול הדיינים, היא לא תפקדה כ"אישה שנותנת גט", אלא כ"הבעל ההלכתי שממנה שליח". הדיינים החתימו אותה על שטר מיוחד שנקרא "שטר מינוי שליח להולכה". במעמד זה, היא אמרה לדיינים (או לרב זרקי ששימש כשליח): "הריני ממנה אותך להיות שליח להוליך גט זה לאשתי…". ברגע שהיא חתמה ומינתה שליח, התפקיד הפיזי שלה הסתיים.
שלב שני, כתיבת הגט. סופר הסת"ם של בית הדין ישב וכתב את הגט. כפי שהוסבר, על הקלף נכתב שמו הגברי המקורי של הבעל שקידש את האישה בעבר, בתוספת הכינוי "דמתקריא שני רופא". בשלב זה, שטר הגט הפך לכשר, חתום ותקף, כשהוא מוגדר משפטית כגט שיוצא מהבעל (ההלכתי).
שלב שלישי, מסירת הגט לאישה (הטקס עצמו). כעת הגיע שלב הגירושין עצמו. ד"ר שני רופא כבר לא הייתה צריכה להיות נוכחת בחדר. האישה (אם ילדיה) נכנסה לאולם, והשליח (שהוא גבר כשר לחלוטין) ניגש אליה, שמט את הגט לתוך ידיה, ואמר את הנוסח הסטנדרטי: "הרי זה גיטיך… והרי את מותרת לכל אדם".
למה הפתרון הזה מנע את ה"קרקס"? אם שני רופא הייתה צריכה לעמוד פיזית, בלבוש אישה ובחזות נשית, ולומר לאישה אחרת "הרי את מותרת לכל אדם", זה באמת היה נראה כמו פרודיה מוחלטת שבית הדין לא היה מאפשר.
כך הקומבינות האלה הכשירו מתן גט לאישה ע"י אישה באמצעות מנגנון השליחות. ההלכה נשמרה ב-100% הגט נוצר מהמהות המשפטית של הבעל, ונמסר לאישה על ידי שליח (גבר). כבוד האדם נשמר: נמנעה סיטואציה מביכה או משפילה עבור כל הצדדים.
בתי הדין הרבניים משתמשים בפתרון השליחות הזה כבר מאות שנים במקרים מורכבים (כמו בעלים שנמצאים במדינות רחוקות, חולים שאינם ניידים ועוד). במקרה התקדימי הזה, הרב אבי זרקי והדיינים פשוט לקחו את הכלי ההלכתי הקיים והחילו אותו "ברגישות ובתבונה" כדי לפתור את הפלונטר המודרני.
מה היה קורה אם אשתו של אהוד היתה הופכת לגבר בזמן שאהוד הפך לאישה?
אם אשתו של שני רופא הייתה עוברת ניתוח להתאמה מגדרית לגבר, בזמן ששני עברה ניתוח לאישה – מבחינה חברתית ואזרחית הן היו הופכות לזוג הפוך, אך בתוך כותלי בית הדין הרבני שום דבר לא היה משתנה ברמה המהותית.
הסיבה לכך היא אותו "כלל הברזל" של ההלכה האורתודוקסית: ההלכה אינה מכירה בשינוי מין כירורגי. בעיני הדיינים, המין ההלכתי נקבע אך ורק ברגע הלידה.
במצב ההיפותטי הזה, הנה מה שהיה קורה בפועל בבית הדין: 1. מי נותן ומי מקבל את הגט? למרות ששני חיה כאישה ואשתו חיה כגבר, שני עדיין הייתה מחויבת לתת את הגט, ואשתו הייתה מחויבת לקבל אותו. שני רופא נולדה כזכר וחתמה על הכתובה המקורית בתור ה"בעל", ולכן היא היחידה שמחזיקה בכוח ההלכתי לגרש. אשתו נולדה כנקבה וקיבלה את הקידושין המקוריים, ולכן היא היחידה שיכולה לקבל את שטר הכריתות.
איך היו כותבים את שטר הגט? כאן הפתרון של ה"דמתקריא" (השם המוכר בציבור) היה הופך לכפול ומסורבל עוד יותר: על שטר הגט היה נכתב שהשם הזכרי המקורי של שני (שכיום נקראת שני רופא) מגרש את השם הנקבי המקורי של אשתו (שכיום נקראת בשם גברי חדש). בית הדין חייב לציין את שמות הלידה כדי שהגט יהיה תקף, לצד שמותיהם הנוכחיים כדי למנוע זיוף.
איך היה מתנהל הטקס (מניעת ה"קרקס" הכפול)? אם במצב הרגיל הגעה של אישה טרנסג'נדרית לבית הדין היא אירוע רגיש, הגעה של זוג שבו שני הצדדים עברו התאמה מגדרית הפוכה הייתה מייצרת מראית עין שבית הדין היה מגדיר כ"קרקס" מוחלט: גבר (לשעבר אישה) שמקבל גט מאישה (לשעבר גבר).
כדי לפתור זאת, הדיינים היו משתמשים במנגנון שליחות כפול: שני רופא הייתה נפגשת עם הדיינים בדלתיים סגורות לחלוטין וממנה "שליח הולכה" (גבר שימסור את הגט במקומה).. אשתו (החיה כיום כגבר) לא הייתה מגיעה לבית הדין בעצמה, אלא ממנה "שליח קבלה" (אדם שיקבל את הגט עבורה). התוצאה: שני השליחים (שהם שני גברים סיסג'נדרים) היו נפגשים בפני הדיינים, אחד מוסר לשני את הקלף, והגירושין היו מסתיימים ב-100% לפי ההלכה היבשה, מבלי שאף אחד מבני הזוג יצטרך לעמוד בסיטואציה החזותית המורכבת הזו.
בשורה התחתונה: גם אם שני בני הזוג היו מתחלפים לחלוטין בתפקידיהם המגדריים ובמראם החיצוני, ה"תדר" ההלכתי נשאר קפוא בזמן: מי שפתח את חוזה הנישואין המקורי כגבר ביולוגי הוא זה שחייב לחתום עליו ולסגור אותו
שני רופא דיספוריה חרמנית
מה קובע ה"שולחן ערוך"?
בספר ההלכה המרכזי, השולחן ערוך (שנכתב על ידי רבי יוסף קארו במאה ה-16), הנושא מוסדר בחלק "אבן העזר", סימן ה' (הלכות פצוע דכא וכרות שופכה):
ההגדרה: "כרות שופכה" מוגדר כמי שנכרת או נפגע לו איבר המין, ו"פצוע דכא" הוא מי שנפגעו אשכיו, כולל מי שעבר ניתוח כירורגי. אדם כזה מוגדר כ"סריס אדם" (סריס שנעשה בידי אדם). הדין קובע שהוא אסור "לבוא בקהל" (כלומר, אסור לו להתחתן לכתחילה עם אישה יהודייה כשרה מהלידה). אך אם הוא כבר היה נשוי לפני הפציעה/הכריתה, הנישואין שלו מחייבים מתן גט כדת משה וישראל כדי שהאישה לא תישאר עגונה.
"הרבנים החכמים" שדנו בטרנסג'נדריות (המאה ה-20 וה-21)
כאשר הרפואה המודרנית החלה לבצע ניתוחים יזומים להתאמה מגדרית, גדולי הפוסקים במאה ה-20 נאלצו להתמודד עם השאלה: מה הסטטוס של גבר שהפך לאישה בניתוח?
הרב אליעזר ולדנברג (בעל שו"ת "ציץ אליעזר", ירושלים, נפטר ב-2006): עורר סערה הלכתית אדירה (בחי"א סימן ע"ח ובחכ"ב סימן ב'). הוא הציג עמדה ייחודית שלפיה במצבים מסוימים, אם אדם עבר שינוי פיזי וניתוחי מוחלט והפך לחזות של אישה, ההלכה עשויה להסתכל על המראה החיצוני שלו. חלק מהלומדים פירשו את דבריו כאילו הקידושין המקוריים פוקעים מעצמם, אך הפסיקה המקובלת לא פסקה כך למעשה.
הרב יצחק יעקב וייס (בעל שו"ת "מנחת יצחק", גאב"ד העדה החרדית, נפטר ב-1989): ייצג את דעת רוב הפוסקים האורתודוקסים. הוא פסק (חלק ה' סימן כ"ו) כי ניתוח אינו משנה את המיניות ההלכתית של האדם. מי שנולד זכר, נשאר זכר לכל דבר ועניין מבחינת חיוביו ההלכתיים (כמו מתן גט). לכן, אשתו היא אשת איש גמורה וחייבת גט מן התורה מהאיש שקידש אותה, ללא קשר למראהו הנוכחי.
זהו הבסיס המדויק שבו השתמש הרב אבי זרקי: הוא הראה לדיינים שעל פי ה"מנחת יצחק" ורוב הפוסקים, שני רופא היא עדיין הבעל ההלכתי של הבית, ולכן הגט שלה תקף וכשר לחלוטין, למרות השינוי המגדרי.
מה קורה עם אפרודיט?
מה קורה עם "אפרודיט" (אנדרוגינוס / טומטום)? המילה "אפרודיט" מתייחסת לאנדרוגינוס (אדם שנולד עם איברי מין זכריים ונקביים כאחד) או טומטום (מי שאיברי מינו מכוסים ולא ניתן לדעת מהו מינו). כאן אנחנו נכנסים לדיונים מרתקים שכבר מופיעים במשנה ובגמרא לפני כ-2,000 שנה:
מעמד ה"ספק" שיוצר פלונטר: חז"ל הגדירו את האנדרוגינוס כ"ספק איש ספק אישה" (או כבריה בפני עצמה). בגלל הספק הזה, ההלכה מחמירה איתו משני הכיוונים.
האם הוא יכול להתחתן? המשנה במסכת יבמות קובעת: "אנדרוגינוס נושא (אישה) אבל לא נישא (לגבר)". כלומר, הוא יכול לקדש אישה, מתוך נקודת הנחה שאולי הוא גבר.
איך הוא נותן גט? אם אנדרוגינוס התחתן עם אישה והם רוצים להתגרש, הוא חייב לתת גט. כאן משתמשים בדיוק באותו היגיון כמו אצל ד"ר שני רופא: מאחר שיש ספק שמא הוא גבר והקידושין תפסו, אי אפשר לפטור את האישה ללא גט מחשש עגינות.
האם הוא יכול לקבל גט? אם אנדרוגינוס התקדש לגבר (למרות שהמשנה אסרה זאת לכתחילה), והם רוצים להיפרד – הגבר שקידש אותו חייב לתת לו גט מספק, שמא האנדרוגינוס הוא בעצם אישה.
בשורה התחתונה: ה"קומבינות" המשפטיות בהלכה (כמו שליחות או הגדרות שם בשטר הגט) נועדו אך ורק כדי לפתור בעיות טכניות ופרוצדורליות. הן לעולם לא יוכלו לשנות את הגדרות היסוד המהותיות של התורה, שמחייבות קשר ראשוני שנוצר בין איש לאישה כדי שיהיה ניתן להחיל עליו את דיני הגירושין.
מה קורה עם קוקסינל ומלכות דראג?
ההלכה האורתודוקסית מתייחסת למי שנולד כגבר ומתנהג או מתלבש כאישה ללא ניתוח (מה שכינית "קוקסינל", או קרוס-דרסר/טרנסווסטייט) במסגרת כמה דינים קפדניים.
אברהם מייזלס שוחט גברים להנאתו
אברהם מייזלס מחפש בולבולים בגן העצמאות
מבחינת דיני התורה והשולחן ערוך, אדם כזה מחויב בכל מצוות הגברים, והתנהגותו חוסה תחת שני דינים מרכזיים. הראשון, איסור דאורייתא של "לא ילבש". זהו האיסור המרכזי והחמור ביותר מהתורה: "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה" (דברים כ"ב, ה').
מה קובע השולחן ערוך (יורה דעה, קפ"ב)? אסור לגבר ללבוש בגדים המיועדים לנשים, לעדות תכשיטים של נשים, או להשתמש בדרכי טיפוח ויופי שמיוחדים לנשים באותו מקום ובאותה תקופה.
חומרת הדין: הרמ"א (רבי משה איסרליש) מדגיש שאפילו אם הגבר לובש בגד נשי אחד בלבד (למשל, רק פאה, או רק חצאית), והשאר הם בגדי גברים כך שעדיין מזהים שהוא גבר – הוא עובר על איסור תורה.
השני: איסור "תיקוני אישה" (טיפוח וגילוח). האיסור אינו מוגבל רק לבגדים אלא מקיף את כל המראה החזותי של הגוף (מסכת נזיר נ"ט).
הסרת שיער: השולחן ערוך פוסק (יו"ד קפ"ב, א') שאסור לגבר להסיר שיער במקומות בגוף שבהם נהוג שרק נשים מסירות (כמו בית השחי ובית הערווה), משום "שלא יתקן עצמו תיקון נשים". בימינו, פוסקים רבים דנים בכך בהתאם למנהג המקומות השונים, אך הסרה קבועה לצורך הידמות מוחלטת לאישה אסורה לחלוטין.
איפור ופאות: שימוש באיפור נשי, גידול שיער ראש ועיצובו בתסרוקות נשיות מובהקות נחשבים אף הם כחלק מאיסור "לא ילבש".
טעם הדין ומטרתו. חז"ל והפוסקים (כמו הרמב"ם וספר החינוך) מסבירים שהתורה אסרה את ההתחפשות וההידמות הזו משתי סיבות מרכזיות: הראשון, הרחקת הזימה והפריצות: מניעת טשטוש של הגבולות המגדריים, שעלול להוביל לישיבה של גברים בין נשים בסתר, או ליצירת קשרים אסורים. השני, הרחקת מנהגי עבודה זרה: הרמב"ם מציין כי בפולחנים פגאניים עתיקים היה נהוג שגברים מתחפשים לנשים.
הסטטוס המשפטי של הקוקסינל בבית הדין. מאחר ואין כאן ניתוח הסרת בולבול, אין פה אפילו את הדיון הרפואי של "פצוע דכא" (הטלת מום). אדם כזה נחשב בעיני בית הדין הרבני כגבר רגיל לחלוטין שעובר על איסור תורה ברגל גסה. אם הוא נשוי ורוצה להתגרש, הוא מגיע לבית הדין כבעל, הגט נכתב בשמו הגברי הרגיל, והוא מחויב לתת אותו לאשתו באופן ישיר ויבש, ללא צורך בפתרונות המורכבים שנאלצו למצוא עבור מי ששינתה את מינה וגופה באופן כירורגי קבוע.
ומה עם סריסים?
ההלכה מבחינה באופן ברור בין שני סוגי סריסים: "סריס אדם" (מי שנעשה סריס בידי אדם, באמצעות פציעה או ניתוח) ו"סריס חמה" (מי שנולד עם מום מולד או לקה במחלה שגרמה לו להיות סריס).
הסטטוס המשפטי שלהם לגבי חתונה וגירושין נקבע בשולחן ערוך (חלק אבן העזר) בצורה הבאה: האם סריס יכול להתגרש? כן, בהחלט. אם אדם התחתן כשהוא בריא, ורק לאחר מכן הפך לסריס (בין אם מדובר בסריס אדם בגלל פציעה/ניתוח, ובין אם מדובר בסריס חמה בגלל מחלה) – הנישואין המקוריים שלו עדיין תקפים לחלוטין. מכיוון שהנישואין קיימים, אם הוא ואשתו רוצים או צריכים להיפרד, הוא חייב לתת לה גט כדי להתיר אותה. הגט שלו כשר לחלוטין, והוא נכתב וניתן בדיוק כמו גט של כל גבר אחר.
האם סריס יכול להתחתן לכתחילה? כאן ההלכה עושה הבחנה דרמטית בין שני הסוגים, בהסתמך על הפסוק בתורה: "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'" (דברים כ"ג, ב'):
סריס אדם (פצוע דכא / כרות שופכה): איסור חיתון: אדם שהפך לסריס עקב מעשה אדם (כריתה, פציעה או ניתוח) אסור לכתחילה להתחתן עם אישה יהודייה כשרה מהלידה (בת ישראל). עם מי הוא כן יכול להתחתן? ההלכה מתירה לו להתחתן עם גיורת או עם משוחררת, שכן הן אינן מוגדרות כחלק מ"קהל ה'" המקורי לעניין איסור זה. אם הוא התחתן עם בת ישראל בניגוד להלכה, הנישואין תופסים בדיעבד, אך בית הדין יחייב אותם להתגרש בגט.
סריס חמה (מום מולד או מחלה): מותר בחיתון גמור: מאחר שהפגיעה הגיעה "בידי שמיים" (מלידה או מחלה כמו חום גבוה שפגע במערכת) ולא בידי אדם, התורה לא אסרה אותו. מותר לו להתחתן לכתחילה עם כל אישה יהודייה.
השורה התחתונה: ההלכה רואה בסריסות פגיעה ביכולת להוליד, אך לא פגיעה ב"ישות המשפטית" של האדם. לכן, הכוח לגרש ולתת גט נשאר אצלו תמיד, בעוד המגבלות על חתונה לכתחילה קיימות רק אם הסירוס בוצע בצורה אקטיבית בידי אדם.
איך הדיינים בודקים סריסים? מציצים לו על הבולבול
הבדיקה בבית הדין כדי להבחין בין סריס חמה (בידי שמיים) לבין סריס אדם (בידי אדם) מתחלקת לשני מישורים נפרדים לחלוטין: בדיקה רפואית-עובדתית של סיבת המום, ובדיקה גופנית ביולוגית של מאפייני הגוף.
בדיקה ראשונה – רפואית-היסטורית (עובדתית). בשלב הראשון, בית הדין מנסה לברר את ההיסטוריה הרפואית של האדם: בדיקת מסמכים ועדויות: האם האדם עבר ניתוח כירורגי יזום? האם יש לו תיק רפואי המעיד על פציעה קשה בתאונת דרכים, פיצוץ, או פגיעה במלחמה? האם יש עדות על מחלה (בידי שמיים): אם הסריסות נגרמה כתוצאה ממחלה פנימית קשה (כמו סרטן, זיהום חמור באשכים או חום גבוה מאוד שלקה בו), רוב הפוסקים הגדולים (כמו הרמב"ם) קובעים שמחלה נחשבת לגזירת גורל ודינו כסריס חמה שמותר לבוא בקהל. הדיינים יסתמכו על חוות דעת רפואית כדי לוודא שהאיבר נפגע מהמחלה עצמה ולא מחמת כריתה מיותרת.
בדיקה שניה גופנית הלכתית (סימני הביולוגיה). אם מדובר באדם שטוען שהוא סריס מלידה (ולא עבר ניתוח או תאונה), חז"ל במסכת יבמות (דף ע"ט) והרמב"ם קבעו רשימה ארוכה של בדיקות פיזיות והורמונליות (במושגים של העולם העתיק) כדי לקבוע אם הוא "סריס חמה" ודאי:
בדיקת שיער: בודקים האם האדם הגיע לגיל 20 ועדיין אין לו זקן כלל, ושער ראשו "לקוי" (דק, חלש וחלק מאוד כמו שער של אישה).
בדיקת עור: בודקים האם בשרו חלק לחלוטין ומחליק, ללא שיער גוף גברי אופייני.
בדיקת השתן: חז"ל קבעו שתי בדיקות פיסיות: בודקים האם המים שהוא מטיל מעלים קצף ("רתיחה"). אצל סריס חמה השתן אינו מקציף. אח"כ בודקים האם השתן שלו עושה "כיפה" (כלומר, האם יש לו קילוח חזק וקשתי למרחוק). אצל סריס אין קילוח כזה.
בדיקת קול: בודקים האם קולו "לקוי" דק וגבוה, עד שלא ניתן להבחין בטלפון או מאחורי קיר בין קולו לבין קול של אישה.
בדיקת חום גוף: בודקים אותו בימי החורף מיד כשהוא יוצא מהמרחץ. גוף של גבר רגיל פולט חום רב ומעלה אדים ("הבל"), ואילו גופו של סריס חמה נשאר קר ואינו מעלה הבל.
ההבדל המכריע בבדיקה. בעוד שסריס חמה (מלידה) יציג את כל השינויים ההורמונליים האלו בגופו באופן טבעי (חוסר זקן, קול דק וכו'), אדם שהיה גבר בריא ורק בגיל מבוגר הפך לסריס אדם (עקב כריתה או ניתוח) לא בהכרח יפתח את כל הסימנים האלו מיד. אצלו הבדיקה תתמקד אך ורק במצב הפיזי של האיבר – האם נכרת, נמעך או נפגע בידי מעשה אנוש.
