מה קורה כשתובעים את המשטרה על מחדל, בגלל מעשים של אזרח שאינו שוטר, וצריך להוכיח קשר סיבתי בין המעשה של האזרח והמחדל שמיוחס למשטרה? אם זו אישה שתובעת, המקרה יגיע למדור נזיקין בחטיבת היועץ המשפטי למשטרת ישראל (היועמ"ש) שבראשו עומדת כיום סגן ניצב (סנ"צ) רעות רוזנברג, שהיא פמיניסטית רדיקלית, וייקבע שיש קשר סיבתי. אם גבר תובע יזרקו אותו לכל הרוחות.
סגן ניצב (סנ"צ) רעות רוזנברג, שהיא פמיניסטית רדיקלית, איתמר בן גביר לא רצה אותה בגלל העמדות הפמיניסטיות שמאלניות שלה. הוא דחה דרישה לקדם אותה, אבל אחרי שעתרה נגד בן גביר (כמו רינת סבן), הפמיניסטית רעות קיבלה מבן גביר מכתב קידום.
למעוניינים בפגישה נזיקית-פמיניסטית עם הגברת רעות רוזנברג תאמו בדוא"ל [email protected], טלפון נייד0525866740, ופגישות אישיות פמיניסטיות ניתן לקיים אצלה ברחוב מגדל המנורה 5/3 מודיעין.
מינויה של רוזנברג לראשות המדור לווה בסערה פוליטית ומשפטית ממושכת, לאחר שסגל הפיקוד הכללי של המשטרה והמפכ"ל המליצו על קידומה המקצועי לתפקיד ולדרגת סנ"צ. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, נמנע במשך כשנה מלחתום על המינוי. בעקבות העיכוב, הגישה רוזנברג עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים, ורק לאחר ההליך המשפטי והלחצים שנלוו אליו, אישר השר IBG בספטמבר 2026 את העלאתה בדרגה וכניסתה הרשמית לתפקיד.
רעות רוזנברג פרידמן שוטרת פמיניסטית רדיקלית
רעות רוזנברג פרידמן השוטרת שבן גביר לא רצה
רחל גבאי הרגה את הבת שלה בתאונה, הבעל שפך עליה קפה והמשטרה משלמת לה 45,000 ש"ח
לפנינו צבר החלטות פנימיות של המשטרה והפרקליטות לפצות אישה בשם רחל גבאי מקרית גת שבעלה שפך עליה קפה רותח ב 45,000 ש"ח, בגלל שהשוטר סיור שהגיע לא היה מיומן באלמ"ב, לא הציעה לה מעון נשים מוכות, ועוד צרור "מחדלים" פיקטיביים. כמובן שאם אישה היתה שופכת קפה על גבר, המשטרה לא היתה משלמת כלום. תביעה בבימ"ש למשפחה של רחל גבאי תמ"ש 42094-07-14.
שימו לב שהתובעת רחל גבאי מגיס נסעה במכונית, עשתה תאונת דרכים ובגללה זה הבת של הזוג שהיתה בת שנתיים וחצי נהרגה. לזוג היה עוד בן שנשאר בחיים. הבעל נהג להאשים את האישה במוות של הבת, והאישה כעסה שהוא בכלל מאשים אותה.
ראו את הסכם הפשרה על 45,000 ש"ח
לפנינו הסכם הפשרה המביש שנועד לקבור "מחדלי משטרה" שלא היו ולא נבראו, שנחתם בבית המשפט לענייני משפחה בקרית גת במסגרת תיק מספר תמ"ש 42094-07-14. ההסכם נערך בין התובעת, רחל (מגיס) גבאי הנושאת תעודת זהות מספר 056749112, לבין הנתבעת 2, מדינת ישראל – משטרת ישראל. הגרוש, דוד גבאי, מטבריה, הנושא תעודת זהות מספר 054519327, מוגדר כנתבע 1 בתיק אך הוא אינו חלק מהסדר זה.
את האישה רחל גבאי מייצגים עורכי הדין אלדד שורק וענת רואש. את הגרוש דוד גבאי מייצג עורך הדין גרי ספייסר, ואילו את מדינת ישראל מייצגת עורכת הדין יערה קליינברגר מפרקליטות מחוז דרום אזרחי.
תוכן ההסכם קובע כי לפנים משורת הדין ועל אף שהמדינה מצהירה בציניות על היעדר כל אחריות או חבות למצבה של האישה, משטרת ישראל תשלם לתובעת סך כולל של 45,000 ₪ בלבד, הכולל את שכר טרחת עורכי הדין ואת המע"מ. בתמורה האישה חתמה על ויתור סופי, מוחלט וגורף על כל זכויותיה ותביעותיה העתידיות נגד המדינה או המשרד לביטחון פנים. האישה חתמה כי לא תהיה לה או לבני משפחתה שום דרישה נוספת בגין נזקי שפיכת המים הרותחים, והיא אף התחייבה לשפות ולפצות את המדינה מיד עם דרישתה הראשונה אם צד שלישי כלשהו יתבע את המשטרה בעתיד בגין האירוע. בסעיף 7 נקבע כי עם מתן תוקף של פסק דין להסכם, התביעה נגד המדינה תידחה סופית ללא צו להוצאות.
על סמך מה המשטרה משלמת 45,000 ש"ח בגלל שהגרוש שפך קפה?
משטרת ישראל משלמת פיצויים של 45,000 ש"ח ל"אישה מוכה" בגלל רשלנות פושעת של שוטר סיור שגרמה ל"מחדל אבטחה חמור", ואפשרה לגרוש שלה לשפוך עליה מים רותחים מקומקום שעות ספורות לאחר שהתלוננה…..
הדינמיקה של גיבוש הפשרה החלה כאשר באת כוחה של התובעת העבירה הצעת פשרה בסך 45,000 ש"ח לסגירת התיק שמספרו תמ"ש 42094-07-14.
מי שהובילה את המהלך מטעם המדינה היא עורכת הדין יערה קליינברגר מפרקליטות מחוז דרום אזרחי אשר ניסחה ביום 28/3/2018 מכתב המלצה מפורט. היא נימקה כי סכום זה מהווה פחות מ- 10% מהנזק המוערך שעומד על לפחות 460,000 ש"ח בגין הפסדי השתכרות וכוויות קשות. היא הדגישה מניע נסתר ופרקטי לחלוטין לחתימה על הפשרה והוא שהגרוש התוקף הוא חדל פירעון לחלוטין.
מכיוון שהחיוב בנזיקין הוא ביחד ולחוד המדינה הייתה עלולה למצוא את עצמה משלמת את מלוא הפיצויים בבית המשפט בלי יכולת לחזור אל הבעל.
בהמשך לכך ביום 9/4/2018 המליצה גם עורכת הדין ורד בלוך המשמשת כקצינת מדור נזיקין ביועץ המשפטי של המשטרה לאשר את המתווה.
האישור הסופי והחתומה על הצ'ק הגיע מסגן ניצב אבי שבבו עוזר חשב המשטרה שאישר את התשלום באופן רשמי ביום 11/4/2018.
התובעת הגיעה לתחנת קרית גת ביום 6/12/2011 בליווי עובדת סוציאלית והתלוננה על איומי רצח קשים מצד הגרוש שלה. לטענתה במקום שחוקר מיומן ומקצועי יטפל באירוע האלימות במשפחה התיק הופקד בידיו של שוטר סיור בשם יואב עזר. נטען ששוטר הסיור פעל בניגוד מוחלט לנוהל המשטרתי המובנה לטיפול בעבירות אלימות בין בני זוג שמספרו 03.300.226. הוא גבה עדות שטחית ולא ממצה ולא מילא דו"ח מסוכנות שהוא חובה על פי פקודות המשטרה. עוד נטען שהוא לא הציע לאישה מקלט לנשים מוכות ולא עשה דבר כדי להשאיר אותה בתחנה המוגנת עד שהניידות יעצרו את הבעל…..
החוקר התורן עומרי בן מאיר פתח את התיק בשעה 22:00 וביקש מהסיור לעצור את הבעל רק בשעה 24:30. הניידות התעכבו בטענה שהן מטפלות באירוע ברהט, והתוצאה הייתה שבשעה 1:20 לפנות בוקר הגיע הגרוש לביתה הרתיח קומקום ושפך עליה מים רותחים שגרמו לה לכוויות קשות ולנכויות פלסטיות ונפשיות "לצמיתות".
שימו לב שהכלבה הגיעה למשטרה בליווי עו"ס. למה העו"ס לא לקחה את הגברת מייד למעון נשים מוכות????? הרי הפרציפלוחות מהמעונות האלה מייד רצות למשטרה ומגישות תלונות כל יום.
למה בכלל העו"ס לקחה אותה למשטרה להתלונן ולדרוש שיעצרו את הגבר? ברור שבגלל שהגברת הלכה להתלונן, הבעל התחמם עליה עוד יותר ובגלל זה הוא שפך עליה את הקפה…. מה הן חשבו לעצמן? שהאיש יישאר במעצר כל החיים בגלל התלונה שלהן?
מדוע בכלל המשטרה מוצאת את עצמה אחראית למה שקורה בין בני זוג? לכאורה על המשטרה שי חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הציבור ובראשם נפגעי עבירה חסרי ישע שפונים אליה לעזרה….. אבל מה כבר המשטרה יכולה לעשות? לעצור את האיש לכל החיים? הרי העו"ס ידעה שבשביל זה יש מעון לנשים מוכות. חוץ מזה בגלל מבול של תלונות שווא של נשים, המשטרה לא מסוגלת להבחין מי מתחזה, ומי באמת חוששת לחייה.
הנה ההסברים של שרון ארבל למה המשטרה צריכה לשלם:
ניתוח של השוטרת שרון ארבל על רשלנות המשטרה בתביעת רחל גבאי
איפה יש פה קשר סיבתי בין הקפה לאחריות המשטרה?
האם המשטרה היא שותף פסיבי לתקיפה באמצעות הקפה? ממש לא. הרי התקיפה היא בגלל שהאישה הלכה להתלונן והגבר ידע שהגברת הולכת לסבך אותו עם תלונות כל שני וחמישי.
עורכת הדין שרון ארבל חושפת בעמוד 39 את האמת ומבהירה שכלל לא היה מקום להכיר במחדל של המשטרה, שכן אין שום קשר סיבתי בין התנהלות השוטרים לבין התוצאה המצערת. ארבל קובעת במפורש כי סיכומו של דבר, גם אם הנתבע היה מובא בסמוך למועד הגשת התלונה לתחנה ונחקר בגין עבירת האיומים שיוחסה לו, לא בהכרח היה נעצר ומכאן שלא בהכרח ניתן היה למנוע אירוע זה שאולי היה מתרחש בכל מקרה.
מדובר בניתוח משפטי קר ומדויק: המשטרה אינה נביאה, חקירת איומים סטנדרטית אינה מובילה למעצר אוטומטי מאחורי סורג ובריח, ולכן הגבר היה משוחרר לביתו והאירוע היה מתרחש בדיוק באותו האופן, ללא קשר לזהות השוטר שגבה את העדות.
התיק כולו מוכיח כי אילו העובדת הסוציאלית מטעם הרווחה לא הייתה מתערבת בצורה בוטה, כופה על האישה להגיע לתחנה ומסלימה את המצב, האסון הזה כנראה לא היה קורה מעולם. מהמסמכים עולה בבירור כי האישה עצמה חשה את השטח, הבינה היטב את הדינמיקה הזוגית וסירבה בתוקף לשתף פעולה עם המשטרה או למסור תלונה רשמית.
האישה הסבירה לחוקרת צפרית שלמה כי היא חוששת שהגשת תלונה רשמית במשטרה רק תסכן אותה יותר, תכעיס את הבעל ותהרוס את מקום עבודתו ואת היחסים במשפחה. האישה העדיפה בצדק לנהל את המשבר בשקט, ואף הבטיחה להגיע לחקירה למחרת אך בחרה במודע שלא להופיע כדי לא לעורר פרובוקציות.
אלא שהעו"ס, ממניעים של הפגנת כוח ופמיניזם, בחרה להתעלם לחלוטין מרצונה, מאינסטינקט ההישרדות ומחששותיה המוצדקים של האישה. העו"ס כפתה עליה הרים וגבעות, גררה אותה באיומים לתחנת המשטרה והגישה בשמה תלונה שרק הציתה את חמתו של הגבר והביאה אותו לנקודת רתיחה.
הלחץ החיצוני והמלאכותי של הרווחה, שפועלת פעמים רבות מתוך אג'נדה פמיניסטית קיצונית המנותקת מהמציאות בשטח, הוא זה ששבר את הסטטוס קוו העדין בין בני הזוג. במקום להקשיב לאישה שביקשה לשמור על פרופיל נמוך, הכפייה של העו"ס הפכה את התלונה למטרה על גבה של האישה והובילה ישירות להתפרצות האלימה באותו הלילה.
ואם אישה היתה שופכת קפה, כמה המשטרה היתה משלמת?
במקרה ההפוך שבו אישה הייתה שופכת מים רותחים על גבר מעלה תמונה מערכתית שונה לחלוטין. במציאות המשפטית והחברתית הקיימת גברים שמתלוננים על אלימות מצד נשותיהם נתקלים פעמים רבות בחומת אדישות, זלזול והרמת גבה מצד רשויות האכיפה.
אם גבר היה מגיע לתחנת המשטרה להתלונן על אשתו סביר להניח ששוטר הסיור היה משלח אותו לביתו בטענה שמדובר בסיפור מצוץ מהאצבע או לכל היותר בסכסוך גירושין סטנדרטי שבו הנשים נוקטות בטקטיקות של שקרים וסחטנות. המשטרה כמעט מעולם לא מפעילה דוחות מסוכנות או פותחת חמ"לים לעיכוב נשים מאיימות. במצב כזה גם אם האישה הייתה שופכת עליו קפה רותח לאחר מכן המערכת הייתה ממהרת לסגור את התיק האזרחי נגד המשטרה בטענה של חוסר קשר סיבתי או אשם תורם של הגבר.
הפרקליטות והמשטרה שנוטות להגן על נשים באופן אוטומטי היו מוצאות אלף תירוצים מדוע הגבר אשם במצבו ולא היו משלמות לו שקל אחד של פיצויים מכספי הציבור.
להלן שרשרת מסמכי אישור הפשרה בסך 45,000 ש"ח לכלבה.
