השבוע היה דיון בעליון בערעור של מישאל זוהר בתאריך 10/9/2026, בבית המשפט העליון, שהוא רופא שהורשע באונס בנסיבות מחמירות של חברתו לספסל הלימודים, ד"ר קטיה אברבוך. הזנזונת קטיה אברבוך הגיעה לדיון כשהיא מלווה בנציגות איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ומפגינים רבים. המוחים דרשו לשים קץ לעיכובים הממושכים ולשלוח את זוהר מיידית למאסר מאחורי סורג ובריח, תוך ביקורת חריפה על כך ששנתיים לאחר הרשעתו הוא עדיין מסתובב חופשי בציבור.
הוא נשפט ל 3.5 שנים ונטען שהקלו בעונשו בגלל תרומה ביטחונית. שני הצדדים מערערים.
שימו לב שמדובר ב"אונס" בבעילה ללא בהסכמה, מייד אחרי מציצה שהיא יזמה כן בהסכמה, בלי שהוא ידע שהוא נמצץ ללא הסכמה. לטענתה היא שמה את הפה על הזין והחלה למצוץ מתוך מחשבה שזה ירגיע אותו והוא יעזוב אותה (כשהם בבית הוריה לשם הזמינה אותו). אלא שמסתבר שלטענתה המציצה לא הרגיעה אותו, הוא נשאר עם הזין עומד וביקש לחדור בכוס שלה, ורק אז היא אמרה שלא בא לה חדירה, ואז הוא הפשיט אותה וחדר בכוח עם סימני מאבק…. שיער שנשר לה, ואדום על היד. לטענתה הוא תלש לה שערות מהראש!!!! לגבי הטענה שהיה לה סימנים אדומים על היד…. נו באמת…. היה הרבה יותר קל לטעון שהוא עשה לה סימנים אדומים בכוס או בתחת…
היום קוראים לה ד"ר קטיה אברבוך אורן, לאחר שנישאה לבן זוגה, ליאור אורן, אותו הכירה בתוכנית הטלוויזיה "חתונה ממבט ראשון".
בעיתונות פרסמו שהאונס היה אלים, ושהיא מי יודע מה טראומטית…. אבל עדנה יודעת שכאשר מדובר בגבר חתיך, המתלוננת היא בדרך כלל מתלוננת שקר. ותמיד מי שבאה עם מקהלת פמיניסטיות צווחניות היא מתלוננת שקר. אחרת היא לא צריכה את העזרה של בהמות המגדר.
לציבור סיפרו שהזוג היה אצלה בבית, ושהוא פתאום התנפל עליה. הנה מה שאומרת אילנה קוריאל: "הנה משך את המתלוננת לכיוונו והחל לנשקה. לאחר מכן ביצע בה מעשה סדום למרות התנגדותה. בהמשך ביקשה המתלוננת מהנאשם לעזוב, אך הוא דרש חיבוק כתנאי לכך. המתלוננת נאלצה לחבק את זהר כדי שיעזוב את בית הוריה." קוריאל לא מספרת שקטיה מצצה לו כדי להרגיע אותו. את זה מספרים השופטים.
למה היא מצצה לו "כדי להרגיע אותו"?
אבל…. בגרסה מקוצרת של ההרשעה כתוב שלפני החדירה " לאחר שהנאשם הפשיט את המתלוננת, המתלוננת חששה שהנאשם ימשיך להשתמש בכוח ויפגע בה, וסברה שאם יגיע לסיפוק מיני הוא יירגע ויעזוב אותה לכן ביצעה בו מין אוראלי. יצוין כי הגם שהמתלוננת לא הייתה מעוניינת בקיומו של האקט המיני, בשים לב לגרסתה לפיה הנאשם לא יכול היה להבין שהדבר נעשה שלא בהסכמתה, מלכתחילה לא יוחסה לנאשם עבירה בגין מעשה זה".
הבנתם מה כתוב פה? שהיא מצצה לו בצורה שהוא לא הרגיש בכלל שהיא לא רוצה למצוץ……. זה אומר שהיא העמידה לו את הזיין כדי שיוכל לחדור בה במלוא הזיקפה. דעת השופטים שהיא מצצה רק כדי שהוא יגמור ואז לא ייכנס בכוס שלה פשוט לא מתקבלת על הדעת….. הרי למה היא לא סיימה את מלאכת המציצה והשאירה אותו עם זין עומד בלי לפלוט זרע??? הרי השופטים אומרים שהמתלוננת מצצה "כדי שהוא יירגע ויעזוב אותה". איך הוא יירגע ויעזוב אותה עם זיין זקור, בלי שהיא מוודאת שהוא משפיך עליה?
ברור שהשופטים יודעים מה זה סקס, כי הם עושים את זה בעצמם, אז לבוא ולספר לנו שטויות כאלה של מציצה קצרה בלי שפיכה כדי להביא להרגעה ושיעזוב אותה, כהם שניהם בבית יחד, שתו ונהנו, וברור שהיא הזמינה אותו הביתה למשגל ולא לשיחת נפש.
הכלל מה זה "מציצה לצורך הרגעה"… האם השופטים עלו פה על טריק גאוני של יכולות תרפויטיות מופלאות להרגיע גבר שעומד לו הזין? אם כן למה הרופאים לא רושמים את התרופה הזו להרגעת הגבר במציצה במירשמים רפואיים?????
המציצה מעידה על קיום אקט מיני בהסכמה. ביצוע המין האוראלי במהלך האירוע הוא ראיה להסכמה או לשיתוף פעולה מרצון. ההסבר של המתלוננת לפיו עשתה זאת רק מתוך פחד וכדי להרגיע אותו, זה שטויות במיץ עגבניות. מדובר בהתנהגות שאינה מתיישבת עם חוסר הסכמה או עם תחושת איום חריפה.
יש הסבר חלופי למקור החבלות. בנוגע לממצאים הרפואיים (החבלות ביד ותלישת השיער), אין לזה שום קשר לכפיית מין בכוח. אלו אינן תוצאה של הפעלת כוח אסורה או תקיפה, אלא חלק ממגע פיזי אינטנסיבי שהתרחש בהסכמה הדדית במסגרת היחסים האינטימיים, או שמדובר בחבלות שנגרמו בנסיבות אחרות לחלוטין שאינן קשורות לנאשם.
להלן כתבה על ההרשעה בידיעות פיייקס של אילנה קוריאל פורסם 20/1/2025
"תרם לחברה בהתנדבויות": 3.5 שנות מאסר לד"ר ברפואה שאנס סטודנטית מכיתתו
10 שנים אחרי שתקף מינית את המתלוננת בבית הוריה, נגזר דינו של ד"ר מישאל זהר. השופטים ציינו כי התחשבו בכך שהנאשם חי חיים נורמטיביים והחל הליך טיפולי פרטי: "יש לו תרומה לביטחון המדינה, לרבות במלחמת 'חרבות ברזל'"
להלן הגרסה המצונזרת של ההרשעה
| לפני: | כבוד השופט דניאל בן טולילה – אב"ד
כבוד השופטת טל לחיאני שהם כבוד השופט יואב עטר |
|
המאשימה: |
מדינת ישראל – פמ"ד ע"י ב"כ עוה"ד עינת בלנרו |
|
נגד
|
|
| הנאשם: | מישאל זוהר
ע"י ב"כ עו"ד יניב ואקי
פרפרזה של הכרעת הדין המותרת בפרסום: |
הנאשם הורשע ביום 18.6.24 לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירת אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(ב)(3) בצירוף סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק").
מהכרעת הדין, ובתמצית, עולה כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, בין הנאשם למתלוננת היה קשר ידידותי. בתאריך 3.2.15 נקבע בילוי עם מכרים נוספים שהנאשם והמתלוננת היו אמורים לקחת בו חלק. בהתאם לאמור, השניים נפגשו ואולם בסופם של דברים, לא נסעו למפגש האמור אלא נסעו לבית הוריה של המתלוננת שנעדרו באותה העת מהבית.
לאחר שהגיעו לבית, השניים שתו משקה אלכוהולי ושוחחו. בשלב מסוים, הנאשם אחז בידה של המתלוננת, משך אותה, הושיב אותה עליו והחל לנשק אותה בצווארה בהסכמתה. לאחר מכן, הרים הנאשם את המתלוננת ולקח אותה לכיוון חדר בבית, והניח אותה על המיטה.
בשלב זה הנאשם הפשיט את בגדיה של המתלוננת מעליה חרף כך שהמתלוננת אמרה לנאשם מספר פעמים שהיא לא רוצה לקיים עמו יחסי מין, ניסתה למנוע את הפשטתה ואמרה לנאשם מספר פעמים "לא". לאחר שהנאשם הפשיט את המתלוננת, המתלוננת חששה שהנאשם ימשיך להשתמש בכוח ויפגע בה, וסברה שאם יגיע לסיפוק מיני הוא יירגע ויעזוב אותה לכן ביצעה בו מין אוראלי.
יצוין כי הגם שהמתלוננת לא הייתה מעוניינת בקיומו של האקט המיני, בשים לב לגרסתה לפיה הנאשם לא יכול היה להבין שהדבר נעשה שלא בהסכמתה, מלכתחילה לא יוחסה לנאשם עבירה בגין מעשה זה.
ואולם גם לאחר שהאקט המיני פסק, הנאשם לא חדל ממעשיו. המתלוננת, אשר המשיכה לחשוש מהנאשם, שוב הדגישה שהיא איננה מעוניינת להמשיך במגע המיני. הנאשם התקרב אליה במיטה, והמתלוננת הדפה אותו ממנה, ואמרה לו "לא" מספר רב של פעמים. בשלב זה הנאשם ריתק בכח את שתי ידיה של המתלוננת, באמצעות ידיו, כשהוא שוכב על המתלוננת, והחדיר בכח את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, זאת עד שהגיע לסיפוק מיני. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמה למתלוננת חבלה בידה, וחלק משיער ראשה נתלש.
יוער כי הנאשם לא חלק על עצם קיום יחסי המין עם המתלוננת ועיקר המחלוקת נסובה סביב שאלת ההסכמה. בית המשפט כאמור הרשיע את הנאשם לאחר שנתן אמון מלא בגרסת המתלוננת ודחה את גרסת הנאשם:
"…גם אם הנאשם סבר כי חלקו הראשון של האירוע היה מוסכם על המתלוננת, משהמתלוננת המשיכה להביע חוסר הסכמה מילולי, ניסתה אף להסביר לו פשר התנגדותה ואף הביעה חוסר הסכמה במעשים, ברי כי הנאשם לא יכול היה להסתמך על חלקו הראשון של האירוע או על שיתוף הפעולה של המתלוננת בסלון הדירה והייתה מוטלת עליו חובה מוגברת לברר ולוודא את הסכמתה של המתלוננת לקיום היחסים.
העובדה כי המתלוננת עד מעשה הבעילה עצמה המשיכה להתנגד מילולית ולומר לנאשם "לא", אינם מותירים ספק כי הבעילה בוצעה כלפי המתלוננת בניגוד להסכמתה וכי הנאשם היה מודע לחוסר ההסכמה.
לכל האמור מתווספות החבלות עליהן העידה המתלוננת, שחלקן אף הוכחו בראיות חיצוניות. החבלות מעידות על הצורך להפעיל על המתלוננת כח במהלך קיום היחסים – ביטוי של חוסר הסכמה."
ניתנה היום, י"ב טבת תשפ"ה, 12 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
| דניאל בן טולילה, שופט | טל לחיאני שהם, שופטת | יואב עטר, שופט |
אב"ד