לפנינו עוד יצירה מבית היוצר של חמ"ל הדיבות של יצורי קפלן ומקהלת הנוחבות, והפעם נועם תיבון, מגיש תביעת לשון הרע נגד אחד הלוחשים על אוזנו של ביבי, בטענה שכבודו נרמס בגלל פרסומים שהיה לו יידע מוקדם על פלישת הנוחבות…..הוא תובע את אבי גרוס, אבל מודה שכבר תבע 9 גולשים אחרים על אותו כבוד רמוס….
נניח שהתיק מגיע לשופט קפלניסטי…. והוא מוצא שאכן דיבתו של נעם תיבון יצאה לרעה, ונניח שתיבון כבר קיבל פיצוי מ 9 האחרים שאותם תבע, האם מוטלת על תיבון חובה להודיע לבית המשפט שכבר קיבל מקדמה על חשבון הנזק, או שהוא יכול להמשיך ולתבוע כפל מבצעים?
התובע בהליך זה הוא האלוף במילואים נעם תיבון, ומייצגים אותו עורכי הדין יוסי עבאדי וטל פלג פאר ממשרד מיתר. מן העבר השני, הנתבע שהופיע נגדו בכתב הטענות הוא איש העסקים אבי אברהם גרוס.
עילת התביעה המרכזית היא תביעה נזיקית בגין לשון הרע, והתובע מבקש מכוחה סעדים כספיים וצו עשה להסרת הפרסום ופרסום התנצלות.
\
התובע מנמק את עילתו בכך שבתאריך 4/7/2024 פרסם הנתבע בחשבון האינסטגרם שלו תמונה של התובע לצד כיתוב המציג תיאוריית קונספירציה שקרית, לפיה התובע ידע כביכול מראש על מתקפת הפתע והגיע לזירה מלווה בצלמים. התובע מסביר כי מדובר בשקר בוטה ומציג את השתלשלות האירועים האמיתית מתאריך 7/10/2023, אז ירד לעוטף עזה כדי לחלץ את בנו ומשפחתו בקיבוץ נחל עוז, נלחם במחבלים וסייע בהצלת חיים. לגבי התמונה שהפיץ הנתבע, התובע מבהיר כי היא צולמה בכלל בתאריך 20/10/2023 במסגרת כתבה תקשורתית מתוכננת, שבועות לאחר יום הטבח, ולכן הטענה שהגיע עם צלמים לקרבות עצמם היא עיוות מוחלט של המציאות שנעשה בכוונה לפגוע בשמו הטוב.
מאחר שמדובר בשלב ראשוני של הגשת כתב התביעה מתאריך 25/8/2026, טרם מונו שופטים שקיבלו החלטה בתיק זה ואין עדיין ערכאה המנתחת את נסיבות הלחימה או את הרקע הפוליטי והציבורי שסביבה. בכתב התביעה מוזכר הליך קודם שהתובע ניהל נגד 9 מפרסמים אחרים שהדהדו דעה דומה, ומספר התיק הקודם 9304-02-25 בבית משפט השלום בתל אביב, אך גם לגביו לא מצוין במסמך זה שמו של השופט או החלטה סופית, והנתבע הנוכחי לא נכלל בו בזמנו מכיוון שלא אותר באותה עת.
בגלל ביבי כל שמוק מהשמאל יכול לתבוע
מצבי המלחמה והאירועים הציבוריים של התקופה האחרונה מציפים אל פני השטח שאלות נוקבות לגבי גבולות השפיטות, היעדר השקיפות והאופן שבו מתעצבים נרטיבים ציבוריים. העובדה שלא הוקמה עד כה ועדת חקירה ממלכתית רשמית ומקיפה לבדיקת מחדלי שבעה באוקטובר מייצרת ואקום ציבורי חמור. כתוצאה מכך, כל החומרים, המסמכים והמידע המהותיים לגבי אותם אירועים נותרים סודיים וחסויים לחלוטין.
האשמה הבלעדית במריחת הזמן ובעיכוב הקמתה של ועדת חקירה כזו מוטלת על בנימין נתניהו, אשר למרות היותו בעל הסמכות המלאה לבטל את הסיווג החסוי של אותם מסמכים ולחשוף את האמת לציבור, בחר להשאיר את כל המידע הרגיש תחת מעטה של סודיות.
המצב הבעייתי הזה, שבו הציבור נותר באפילה ללא עובדות רשמיות ומוצקות, מאפשר לכל מיני טיפוסים כמו התובע לנצל את הבמה הציבורית ולספר על עצמם איזה סיפור גבורה שמתחשק להם, מבלי שניתן יהיה לאמת או להפריך את הדברים.
לראייה, אין בכלל אף ראיה תומכת אובייקטיבית וחיצונית שיכולה לגבות את אותן גרסאות, מעבר לעדויות עצמיות. הדבר מעורר תהיות קשות ותורם לתחושה הכללית שמדובר בניסיון לייצר יחסי ציבור אישיים. בכלל, נשאלת השאלה מדוע מיהר התובע להצטלם לתוכניות טלוויזיה כשהוא לבוש במדים, אם לא למטרות של האדרה עצמית ופיאור שמו ברבים. ההתנהלות הזו, הכוללת ריצה לאולפנים ועשיית יחסי ציבור עצמיים מול המצלמות, היא זו שייצרה מלכתחילה את הקונספירציות ואת חוסר האמון, והתובע יכול להלין בעניין זה רק על עצמו.
טענת הגנה של אי שפיטות בלשון הרע
בדרך כלל טענה של אי שפיטות עולה כשמדובר בחדירה של בית המשפט לענייניה של הרשות המחוקקת, ואז התיק הופך לא שפיט. כך היה לפני יצחק עמית. היום הכל שפיט.
אבל מה קורה בלשון הרע? מתי תיק אזרחי רגיל (כמו לשון הרע) הופך לבלתי שפיט? בתביעות אזרחיות רגילות בין אדם לחברו (כמו תביעות נזיקין או לשון הרע), טענת "חוסר שפיטות" כמעט ולא מתקבלת, שכן לכאורה בתי המשפט מוסמכים וערוכים לברר עובדות, ראיות ונזקים.
עם זאת, מקרה עשוי להיתקל בקשיי שפיטות או בירור במצבים שונים ביוחד כאשר יש צווי סודיות ותעודות חיסיון. למשל כשיש בעיות של חיסיון מלא של ראיות ומסמכים. אם כל חומרי הראיות בתיק חוסים תחת תעודת חיסיון ביטחונית או מדינית מטעם הממשלה, ולא ניתן לחשוף אותם אפילו בפני השופט או במסגרת הליך של "שופט בדלתיים סגורות", בית המשפט אמור להגיע למסקנה כי לא ניתן לברר את התביעה באופן הוגן והתיק צריך להימחק. כמו כן אם יש עניין פוליטי פנימי מובהק. למשל אם מדובר בסכסוך שכולו בעל אופי פוליטי מובהק (למשל, הבטחות בחירות או הסכמים פוליטיים מסוימים שאינם בעלי תוקף חוזי), בית המשפט אמור לקבוע שהסוגיה אינה שפיטה.
בפועל מה שקורה זה שממנים שופט קפלניסטי, הוא לא מרשה לנתבע לזמן עדים, וכשהנתבע רוצה להרחיב בעדותו, השופט אומר לו שנגמר הזמן, ואז עם פרוטוקול חלש ודלוח השופט יכול להנדס את התוצאה איך שבא לו.
PDF
Views: 74