היידעתם שאפשר לאמץ בישראל בגירים מעל גיל 18 על מנת לקבל תנאים והנחות בעמיגור???? גם אנחנו לא יידענו, אבל נראה השופטת רותם קולדר עיאש, פמינאצית דוחה שיריב לוין קידם אותה למחוזי רק לפני חודש, חושבת שזה אפשרי לאמץ מישהי בת 37….. כי למה לא? הדלתיים סגורות ומי כבר יידע מה היא מחליטה? סיפורה של ה"מאומצת" ספרה סלומון 48848-07-17.
לפי סעיף 2 לחוק אימוץ ילדים, אימוץ מיועד רק לקטינים שטרם מלאו להם 18 שנים. למרות זאת, סעיף 25 לחוק האימוץ מעניק לבית המשפט לענייני משפחה סמכות חריגה לאשר אימוץ בגיר בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת…. ראו סע' 25 לחוק האימוץ "נוכח בית המשפט שהדבר יהיה לטובת המאומץ, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות ומטעמים שיציין בהחלטתו, לסטות מסייגים אלה: (1) גיל המאומץ לפי סעיף 2".
לכאורה התנאים לאימוץ בגיר הם (1) יחסי הורה וילד בפועל: קיומו של קשר משפחתי עמוק, מתמשך ויציב שהחל עוד בילדותו של המאומץ, (2) הסכמה מלאה ורצון הדדי: נדרשת הסכמה מפורשת וכתובה הן מצד המאמץ והן מצד המאומץ הבגיר, (3) היעדר אינטרסים זרים: הוכחה שהאימוץ אינו נועד לעקיפת דיני ירושה, מיסוי או קבלת הטבות מנהליות בלבד, (4) תכלית משפחתית אמיתית: הבטחה שהצו משרת מטרה משפחתית אמיתית ומשקף נאמנה את מציאות החיים.
ספרה סלומון אתיופיסטית גרושה בת 37 שעזבה את בעלה רוצה להיות מאומצת……
בעניין שלפנינו רוצים לאמץ בגירה אתיופית, כדי שהמאמצת לא תיחשב ערירית ותוכל לקבל הטבות בעמיגור…..לפנינו בקשה בהולה למתן צו אימוץ של בגירה אתיופית שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד בתאריך 20/7/2017. התובעת והמבקשת בהליך זה היא זגניה וורקו, (המאמצת) ומייצג אותה עורך הדין טל צ'קול. הצד שניצב מנגד כמשיב הוא היועץ המשפטי לממשלה, המיוצג באמצעות פרקליטות מחוז דרום.
עילת התביעה היא בקשה להכרה משפטית באימוץ בפועל של ספרה סלומון, שהיא כיום בגירה בת 37, שעברה משבר זוגיות, בהתאם לחוק אימוץ ילדים. המבקשת מנמקת את דרישתה בכך שהיא דודתה הביולוגית של המאומצת, ואמה של המאומצת נפטרה כאשר הילדה הייתה בת שנה וחצי בלבד. מאחר שאביה הביולוגי לא היה מסוגל לגדל אותה, הוא הסכים שהמבקשת ובעלה המנוח יאמצו אותה.
לבני הזוג לא היו ילדים משלהם מסיבות רפואיות, והם גידלו את המאומצת ספרה כבתם היחידה לכל דבר ועניין עוד באתיופיה ועד היום. המשפחה עלתה לישראל במסגרת מבצע שלמה בשנת 1991, ובאתיופיה לא היה קיים מנגנון חוקי רשמי של אימוץ דרך בתי משפט. למרות שרשויות הרווחה בארץ היו מודעות למצב ואף קיים מכתב תומך של אגף שירותי הרווחה בעיריית שדרות מתאריך 24/7/1994 המאשר כי בני הזוג משמשים כהורים לכל דבר, הנושא לא הוסדר חוקית בערכאות עד כה.
אנחנו לא כל כך מבינים על איזה אימוץ דה פקטו באתיופיה העו"ד מדבר. בהרבה מקרים כשהורה מת, ודודה מגדלת, אז היא פשוט מגדלת, ולא מבקשת צו אימוץ.
הצורך הדחוף בצו האימוץ התעורר כעת משום שהמבקשת מתגוררת עם המאומצת וילדיה בדירת עמידר בשדרות, וביקשה לממש את זכותה לרכוש את הדירה במסגרת חוק הדיור הציבורי. אולם, בהחלטה מנהלית קודמת של הוועדה לחריגי מכר של חברת עמיגור מתאריך 8/1/2017, אשר נחתמה על ידי מנהל המרחב איציק תנג'י, נקבע כי בקשת הרכישה נדחית מכיוון שהמבקשת נחשבת דיירת ערירית ואין צו אימוץ רשמי המכיר באחייניתה כבתה. מאחר שהמועד האחרון לרכישת הדירה בתנאים המיטיבים של המבצע פג בתאריך 31/12/2017, פנתה המבקשת לבית המשפט כדי לקבל סעד בהול שימנע את השארת בתה ונכדיה ללא קורת גג ויעגן את קשר אם ובת שנמשך כבר למעלה משלושים וחמש שנים.
רותם קולדר עיאש כלבה פמיניסטית בהרצאה במרכז רקמן לווגינות 2023
השופטת המטפלת בתיק ומצוינת על גבי מסמכי הפתיחה היא השופטת רותם קודלר עיאש מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, אשר חתמה על קבלת הבקשה הבהולה בתאריך 20/7/2017. מכיוון שמדובר במסמך פתיחת ההליך עצמו בליווי תצהירים של האם והבת, החלטה שיפוטית סופית ומנומקת של השופטת או מספר תיק קודם של שופט אחר אינם מופיעים במסמכים אלו, מעבר להחלטה המנהלית של חברת עמיגור שבעקבותיה הוגשה התביעה.
טל צ'קול מסדר קומבינות לאתיופיות בעמיגור
במסמך המשפטי שהוגש מצוטטים שני פסקי דין מרכזיים של בית המשפט העליון, אשר משמשים כבסיס הנורמטיבי לבקשת האימוץ:
ע"א 10280/01 ירוס חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה: פסק דין זה מצוטט כדי לבסס את האפשרות המשפטית להעניק צו אימוץ כאשר מתקיימים נסיבות ותנאים מיוחדים שהם לטובת המאומץ. אבל זה פס"ד בהקשר ללסביות שמאמצות את תינוקות המבחנה זו של זו.
ע"א 7155/96 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה: פסק דין זה מצוטט ספציפית כדי להראות שבית המשפט העליון כבר קבע כי במקרים שבהם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, ניתן וראוי להעניק צו אימוץ גם כאשר המאומץ הוא כבר אדם בגיר.
שני פסקי הדין הללו נועדו לשכנע את בית המשפט כי יש לו את הסמכות החוקית והגיבוי הפסיקתי לאשר את בקשתה של זגניה וורקו, למרות שספרה סלומון כבר אינה קטינה.
בתמונה אביגיל סגל עו"ס ארצית לאימוץ וחטיפות ילדים
אביגיל סגל עוס חטיפות ילדים לאימוץ
הסבל של המאומצת המצדיק אימוץ כבגירה: גירושין מבעלה
על פי מסמכי התביעה, הקושי והסבל של המאומצת ושל האם המאמצת נובעים בעיקר ממשבר אישי ומחשש קיומי לאובדן קורת הגג שלה ושל ילדיה.
היא טוענת שהמאומצת סבלה משבר בזוגיות. המאומצת עברה משבר קשה במערכת היחסים הזוגית שלה, ובעקבותיו חזרה להתגורר יחד עם המבקשת (האם המאמצת) בדירת הציבורית של חברת עמידר/עמיגור. כמו כן טוענת שהמאומצת עומדת בפני סכנת פינוי ואובדן הבית: מאחר שחברת עמיגור סירבה להכיר בה כבתה של המבקשת בשל היעדר צו אימוץ רשמי, נדחתה הבקשה לרכוש את הדירה. המשמעות היא שבמקרה של פטירת האם המאמצת (שהיא כיום אלמנה מבוגרת וטרודה מאוד לגבי העתיד), המאומצת ושלושת ילדיה הקטנים (בני חמש וחצי, שנתיים וחצי ושמונה חודשים בזמן הגשת התביעה) עלולים למצוא את עצמם ללא קורת גג. כמובן שפלפלו את התביעה בטענות גנריות של מצוקה נפשית ודאגה עמוקה: בעקבות סירוב הרשויות להכיר בקשר המשפחתי, מתקשות השתיים לעכל את ההחלטה. המסמכים מציינים כי המצב גורם להן לעצב רב, חוסר אונים ודאגה עמוקה ויומיומית לגורל המשפחה.
הסוד הגדול בת כמה הבגירה המאומצת?
במסמכים המצורפים של תיק בית המשפט לא מצוין הגיל המדויק או שנת הלידה של המאומצת, ספרה סלומון. עם זאת, כן מופיעים מספר נתונים המאפשרים להעריך את גילה המשוער בזמן הגשת התביעה בשנת 2017: בכתב התביעה מצוין במפורש כי מדובר בבגירה (כלומר, מעל גיל 18). נכתב כי יחסי ההורה-ילד והקשר המשפחתי בפועל בינה לבין האם המאמצת נמשכים כבר למעלה מ-35 שנים. מאחר שהאם המאמצת מגדלת אותה מאז שהייתה תינוקת בת שנה וחצי, ניתן להסיק כי גילה של המאומצת בשנת 2017 נע סביב 36 עד 37 שנים.
