נחשו מי הגוף שמלבין הכי הרבה כסף שחור במדינת ישראל? התשובה היא הנהלת בתי המשפט, גזברות בתי המשפט וההוצל"פ. שופטים, ורשמי הוצל"פ דורשים מאזרחים לשלם אגרות, ערבויות, ערבונות ובטוחות בלי שום בדיקה של מקור המימון שלהם, ואם הכסף חוקי ולג'יט…. הנהלת בתי המשפט אפילו צוברת ריבית על הכסף השחור שמופקד אצלה, וכשהתיקים מבוטלים, היא גם מחזירה את הכסף עם הריבית.
נשאלת השאלה מדוע הנהלת בתי המשפט לא מחילה על עצמה מיוזמתה את חוק איסור הלבנות הון ומימון טרור, מדוע אינם ממנים קצין ציות ומדוע אינם דורשים שכל שקל שיופקד לבתי המשפט, לשחרר עצורים, לאגרות, לערבונות על ערעורים, להשלמת קופה בחדלות פירעון, לתשלום מזונות בהוצל"פ יעבור בדיקה של איסור הלבנת הון ושמקור הכסף הוא חוקי ומוצהר?
למשל אם עמותה לזכויות פלסטינים מפקידה אגרה, ברור שהכסף מגיע מתורמים עוינים למדינת ישראל, כך שבלי לבדוק מה מקור הכסף מתאפשרת זרימה חופשית של הון שחור מגורמים עוינים היישר לקופה של הנהלת בתי המשפט?
בתמונה: עו"ד קרן לזימי האחראית על הלבנות הון בהנהלת בתי המשפט
לכאורה, החוק לא חל על הנהלת בתי המשפט, אבל לאחרונה שופטי העליון פסקו שגופים שהחוק לא חל עילהם, ואינם מוסמכים לבצע בדיקות של איסור הלבנת הון "מבורכים" כאשר הם מעצמם מחילים על עצמם את החוק שלא חל עליהם. למשל בנק ישראל אינו כפוף לחוק איסור הלבנת הון כאשר באים אליו לפרוט מטבעות ושטרות פגומים. אבל הבנק החליט על דעת עצמו להחיל על עצמו בדיקות איסור הלבנת הון, והשופטים אמרו שזה "מבורך". אם כ, למה הם עצמם לא מחילים את הבדיקות המבורכות האלה על כספים שמופקדים לגזברות המזכירויות של בתי המשפט?
רק לשם דוגמא. עבריין שהלבין כספים עומד לדין ומבקש להשתחרר. מאיזה כסף הוא מפקיד את הערבות, אם לא מכספים מפוקפקים? או דוגמא אחרת, כל העמותות שמגישות עתירות למען מחבלי החמאס, מאיזה כסף הם משלמים את האגרות, אם לא מכספים של ישויות זרות שתומכות בטרור?
תארו לעצמכם מה יקרה כשתוגש עתירה להחיל את חוק איסור הלבנת הון על בתי המשפט? עבריינים לא יוכלו להתשתחרר כי לא יוכלו להוכיח שהכספים שלהם לא מפוקפקים. זה יפקוק את בתי הכלא. אנשים לא יוכלו להגיש ערעורים, כי לא יוכלו להוכיח מאיפה הביאו 30,000 ש"ח לערעור. פשוטי רגלך לא יוכלו לקבל הפטר, כי לא יוכלו להוכיח מאיפה הביאו את הכסף להשלים קופה לקבלת הפטר.
בתמונה הבוס של קרן לזימי, ברק לייזר
זה תרחיש נהדר שיפקוק את בתי המשפט היטב, ויגרום לשופטים לרדת מהעץ, ולהפסיק לדרוש מאזרחים לקחת הלוואות בשוק השחור לממן מזונות, ערבונו לערעורים, ושחרורים ממעצר.
אבות גרושים דורשים להחיל את חוק איסור הלבנת הון על הנהלת בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל
המערכת המשפטית סוערת בעקבות מכתב התראה דחוף לפני עתירה לבג"ץ שנשלח ביום 17/8/2026 אל שופטי בית המשפט העליון דוד מינץ, אלכס שטיין וחאלד כבוב, לצד מנהל הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר. המכתב, שהוגש על ידי יהונתן קפאח בשם מר רון שחר והתנועה למען איכות השפיטה בישראל, דורש מהנהלת בתי המשפט לחדול לאלתר ממה שהוא מכנה עצימת עיניים מוחלטת, ולהחיל על עצמה חובות ציות קשוחות, בדיקות מקורות הון ומינוי קציני ציות על כלל ההפקדות הכספיות המבוצעות בין כותלי היכלי הצדק.
הדרישה המרכזית במכתב היא להפסיק לאלתר קבלת אגרות, עירבונות וערובות מבלי לבצע בדיקת עומק לגבי מקור המימון של הכספים.
הפונים דורשים לחייב כל בעל דין ומפקיד במילוי טפסי "הכר את הלקוח" והצהרת הון מדוקדקת. כמו כן, נדרש להקים צוות משימה מיוחד שיסרוק במסרקות ברזל את מקורות המימון של עירבונות עבור עצורים ביטחוניים ועמותות הפועלות בשם ישויות עוינות, לצד מינוי קציני ציות בכל מזכירות וגזברות, וסירוב לקבלת כספים במקרים שבהם קיים סיכון גבוה להלבנת הון או מימון טרור.
הפונים מציגים תשתית נורמטיבית מוצקה המבוססת על יסוד הוראות סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון האוסר על עשיית פעולה ברכוש אסור, לצד סעיפים 31 ו-32 לחוק המאבק בטרור האוסרים על פעולות ברכוש טרור או רכוש שמטרתו להקל ולממן פעילות של ארגוני טרור.
להלן המכתב:
PDF
הדרישה מבוססת באופן ישיר על פסק הדין המהפכני שניתן לא מכבר בבג"ץ 62935-10-24 רון שחר נ' בנק ישראל ביום 29/4/2026. במכתב נטען כי במסגרת אותו פסק דין, הכשיר בית המשפט העליון סמכויות נרחבות של בנק ישראל לבדוק את מקורות ההון של אזרחים, למרות שבחוק בנק ישראל אין כל הסמכה שכזו, ולמרות שחוק איסור הלבנת הון לא חל בכלל על בנק ישראל.
השופטים בעליון "בירכו" על הגישה המחמירה שנטל לעצמו בנק ישראל ללא סמכות, למניעת "אפיקים להלבנת הון". בנק ישראל אינו "תאגיד בנקאי" רגיל שהחוק מחייב אותו ישירות בחובות זיהוי לפי חוק איסור הלבנת הון, ובכל זאת הבנק נטל על עצמו סמכויות ציות שהוא לא הוסמך, ועל כך קיבל את ברכת שופטי העליון…..
כעת, טוענים הפונים, חלה על שופטי העליון חובה להפגין דוגמה אישית, ליישם את אותו רציונל מחמיר בתוך הבית שלהם, ולסגור את מה שהם מגדירים כבור השחור הגדול במדינה להלבנת כספים, שזו הנהלת בתי המשפט עצמה. המכתב מסתיים בהתראה ברורה לפיה אם המערכת לא תודיע בתוך 14 ימים על החלת הכללים, תוגש עתירה ישירה לבג"ץ כדי לאכוף על השופטים את הסטנדרטים שהם עצמם קבעו.
מדובר בפסק הדין המהפכני בבג"ץ 62935-10-24 רון שחר נ' בנק ישראל מיום 29/4/2026, שעל יסודו נשלח מכתב ההתראה דחוף שנשלח לשופטי בית המשפט העליון ולהנהלת בתי המשפט ביום 17/8/2026.
בתמונה: עו"ד טידה שמיר יועמשית בנק ישראל שהחליטה "להרחיב" סמכויות ולהמציא ג'וב יש מאין של "קצין ציות לאיסור הלבנות הון".
להלן טבלה המשווה באופן ישיר וממוקד בין חובות הציות הקיימות והנוקשות של הבנקים המסחריים לבין הסטנדרטים הרופפים שקיימים כיום בגזברויות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל, – לצד השינוי הדרסטי שהתנועה דורשת להחיל עליהן בעקבות פסק הדין:
| פרמטר להשוואה | בנקים מסחריים (המצב הקיים) | גזברויות בתי המשפט והוצאה לפועל (המצב הקיים) | הדרישה של רון שחר והתנועה (בעקבות פסק הדין) |
|---|---|---|---|
| חובת "הכר את הלקוח" והצהרת הון | חובה מלאה וקבועה. הבנק מחויב לזהות את הלקוח, לדרוש הצהרה על מקור הכסף, ולמלא טפסים קשיחים על כל הפקדה משמעותית. | אין חובה כלל. המזכירויות והגזברויות קולטות מיליוני שקלים באדישות, בעיניים עצומות לרווחה ובלי לשאול אף שאלה על מקור ההון. | להחיל חובה לאלתר. לחייב כל בעל דין, חייב בהוצאה לפועל או מפקיד עירבון במעצר למלא תצהיר מפורט עם אסמכתאות עד למקור הראשון של הכסף. |
| בדיקת נתיב הכסף ומקורות המימון | בדיקה אגרסיבית. הבנק חוקר וחוסם כספים אם לא מוצג נתיב ברור של שינוע הכסף (כפי שקרה לרון שחר עם המטבעות מסין) | בור שחור פיננסי. כספים לעצורים ביטחוניים, ארגוני פשע, אגרות עמותות עזה וחייבי הוצל"פ מתקבלים בשקיות מזומן או מחשבונות עלומים בלי בדיקה. | סריקה במסרקות ברזל. הקמת צוות משימה מיוחד שיחקור ויעצור הפקדות של ישויות עוינות, מחבלים וארגוני פשע, עד לבנק המקור בחו"ל כמו קטאר או עזה. |
| קציני ציות (Compliance) | מנגנון חובה מובנה. בכל בנק פועלים קציני ציות ומחלקות משפטיות שלמות שתפקידם לאתר, לדווח ולחסום פעולות החשודות כהלבנת הון. | אין פונקציה כזו. פקידי המזכירות והרשמים מתמקדים רק בגביית הכסף ובביצוע טכני, ללא כל הכשרה או תפקיד של בקרת ציות. | מינוי קציני ציות ייעודיים. מינוי קצין ציות ראשי למערכת בתי המשפט, וקצינים ספציפיים בכל מזכירות, גזברות, לשכת הוצאה לפועל ואפוטרופוס כללי. |
| הסנקציה על היעדר הסברים מספקים | חסימת חשבון וסירוב שירות. הבנק מסרב לבצע את הפעולה, מקפיא את הכספים ומדווח לרשות לאיסור הלבנת הון. | קליטה והלבנה בפועל. כספי אגרות או ערבונות מוחזרים לעיתים קרובות בסוף ההליך עם ריבית והצמדה – ובכך מולבנים לחלוטין. | עצירת הליכים משפטיים. אם ההסברים לא יניחו את דעת קצין הציות, המזכירות תסרב לקבל את הכסף, תביעות וערעורים יידחו, ועצורים לא ישוחררו. |
כעת, לאחר שראינו את פערי הציות האדירים, כדי להבין את העוצמה של הטיעון המשפטי שהתנועה ורון שחר מפנים כלפי שופטי בג"ץ, יש לבחון את לשון סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון (התש"ס-2000) שעליו מתבססת ההתראה, מילה במילה:
"העושה פעולה ברכוש אסור, בידיעה שהוא רכוש אסור, דינו – מאסר שבע שנים או קנס פי שבעה משווי הרכוש"
כדי להבין כיצד הלשון הזו הופכת למלכודת משפטית עבור הנהלת בתי המשפט, יש לפרק את הגדרת הרכיב המרכזי בסעיף – "פעולה ברכוש" – כפי שהוא מנוסח בהמשך הסעיף בחוק:
"…לעניין סעיף זה, 'פעולה ברכוש' – לרבות הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, בין בתמורה ובין ללא תמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או העברת נכסים…"
הניתוח המשפטי של הלשון והפיכתה לכידון כלפי מערכת בתי המשפט:
- הרחבה מקסימלית של המונח "קבלה" ו"החזקה": לשון הסעיף אינה מוגבלת רק לבנקים, חלפנים או מוסדות פיננסיים. המילים "קבלה" ו"החזקה" הן מילים כלליות ואוניברסליות. יהונתן קפאח טוען כי כאשר מזכירות בית משפט או לשכת הוצאה לפועל מקבלת שקית מזומנים מחשוד בעבירות פליליות או ביטחוניות כעירבון, או מקבלת עשרות אלפי שקלים במזומן מחייב, היא מבצעת באותו רגע ממש פעולה פיזית של "קבלה והחזקה ברכוש".
- אלמנט "הידיעה" הופך ל"עצימת עיניים": החוק קובע כי העבירה דורשת "ידיעה" שהרכוש אסור. במשפט הפלילי הכללי קיימת דוקטרינה של "עצימת עיניים" השקולה כנגד ידיעה ממשית. הטענה במכתב היא שהנהלת בתי המשפט, בכך שהיא מסרבת במודע להציב קציני ציות או לשאול שאלות על שקיות המזומנים של עצורים ביטחוניים ומחבלים, חוטאת בעצימת עיניים פושעת הממלאת את רכיב ה"ידיעה" שבסעיף 4.
- רציונל בנק ישראל מחייב את כולם: מאחר שבפסק הדין המקורי (רון שחר נ' בנק ישראל) קבעו השופטים שטיין, מינץ וכבוב כי סעיפי העבירות של חוק איסור הלבנת הון חלים על בנק ישראל – אף על פי שהוא אינו תאגיד בנקאי מסחרי רגיל – הרי שאותו הגיון לשוני מחייב לקבוע שהסעיף הפלילי חל גם על הנהלת בתי המשפט. החוק אוסר על "העושה" פעולה – והמילה "העושה" כוללת בחובה גם את פקידי הגזברות של בית המשפט עצמו.
בחינת לשון סעיף 32(א) לחוק המאבק בטרור (התש"ע-2016) מגלה מדוע מדובר בסעיף חמור ומאיים אף יותר מסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, שכן הוא מעביר את הדיון מהמישור הכלכלי הטהור ישירות למישור הלאומי והביטחוני.
זהו נוסח הסעיף מילה במילה כפי שהוא מופיע בחוק ומצוטט בהתראה:
"העושה פעולה ברכוש טרור או רכוש שיש בו כדי לאפשר, להקל או לממן פעילות של ארגון טרור… דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרה משווי הרכוש"
הניתוח המשפטי של הלשון והפיכתה לפרצה פלילית עבור המערכת:
- עונש דרקוני ומחמיר במיוחד: בעוד שעל עבירה לפי סעיף 4 לחוק הלבנת הון העונש הוא 7 שנות מאסר, סעיף זה מטיל 10 שנות מאסר. חומרת העונש משקפת את עמדת המחוקק לפיה טיפול ברכוש הקשור לטרור הוא מן העבירות החמורות ביותר בספר החוקים.
- היקף איסור רחב בצורה יוצאת דופן ("להקל או לממן"): הלשון אינה דורשת שהכסף ישמש ישירות לקניית נשק או חומרי נפץ. המילים "להקל" או "לאפשר" קובעות רף משפטי נמוך מאוד. יהונתן קפאח טוען כי כאשר גזברות בית משפט קולטת שקית של עשרות אלפי שקלים במזומן כדי לשחרר מחבל או פעיל חמאס ממעצר, הכסף הזה משמש באופן ישיר כדי "לאפשר ולהקל" את חזרתו של הפעיל לשטח. המערכת, בלשון הפשוטה של החוק, הופכת לחלק משרשרת הפעולה ברכוש הטרור.
- חובת אקטיביות מוחלטת: בפסק הדין של רון שחר, שופטי העליון שטיין, מינץ וכבוב קבעו כי מוסדות המדינה חייבים לנקוט "גישה מחמירה במניעת אפיקים אפשריים" לחלחול כספים מזוהמים. המשמעות היא שסעיף 32(א) אינו מאפשר למזכירות בית המשפט להסתתר מאחורי הטיעון הציני של "אנחנו רק גוף טכני שגובה אגרות ועירבונות". החוק אומר "העושה פעולה" – וקבלת מזומן עלום בקופת בית המשפט היא פעולה משפטית ופיזית ברכוש לכל דבר ועניין.
הנהלת בתי המשפט: נאה דורש נאה מקיים
התנועה לאיכות השפיטה מציבה כאן מראה נוקבת מול השופטים: אם הם הגנו בנחישות על זכותו של בנק ישראל לחסום אזרח שהביא מטבעות מסין כדי למנוע סיכון קלוש של הלבנת הון, הרי שהם אינם יכולים לאפשר למזכירויות שלהם לקבל בעיניים עצומות לרווחה כספי מזומן בלתי מפוקחים בהליכי מעצרים ובתיקי עמותות עזה, ובכך לעבור בעצמם על סעיף 32(א) לחוק המאבק בטרור.
התנועה למען איכות השפיטה מפרקת בהתראה שלה את שלושת המסלולים הללו, ומסבירה במילים פשוטות כיצד המערכת משמשת בפועל כ"מכונת כביסה" חוקית להלבנת הון, פשוט כי אף אחד לא שואל כלום:
1. הלבנת הון בהליכי שחרור ממעצר בערובה (הפרצה הביטחונית). זהו המסלול המהיר והמסוכן ביותר להזרמת מזומנים שחורים ישירות לקופת המדינה: איך זה עובד? שופט מורה על שחרורו של עצור פלילי או ביטחוני (כגון פעילי טרור או חברי ארגוני פשע) בתנאים מגבילים, בכפוף להפקדת ערבות במזומן של עשרות או מאות אלפי שקלים. הפרצה: המקורבים או בני המשפחה מגיעים למזכירות בית המשפט ומפקידים את הכסף הפיזי בתוך שקיות במזומן או מעבירים אותו מחשבונות עלומים. המזכירות קולטת את הכסף באדישות מוחלטת. התוצאה: כספים שמקורם הישיר ברשתות מימון טרור בחו"ל (כמו קטאר או עזה) או באוליגרכיית פשע מאורגן נכנסים בצורה חלקה לקופת בתי המשפט, ומאפשרים לפעילי הטרור והפשע לחזור לשטח באמצעות רכוש אסור.
2. הלבנת הון בלשכות ההוצאה לפועל. הוצאה לפועל היא כלי הגבייה החזק במדינה, אך היא מתעניינת רק בתוצאה הסופית: איך זה עובד? המערכת מפעילה לחץ כבד על חייבים להפקיד סכומי עתק בגין קנסות, חובות מסחריים או חובות מזונות. הפרצה: כל מה שמעניין את רשמי ההוצאה לפועל זה שהחייב "יביא את הכסף" – ולא משנה מאיפה. החייב יכול להביא מאות אלפי שקלים במזומן שמקורם בהון שחור, העלמות מס, או הלוואות מבוססות סחיטה שנלקחו משוק אפור וארגוני פשע. התוצאה: המערכת קולטת את ההון השחור כדי לסגור את התיק, ומעבירה אותו לצד השני ככסף נקי ומחולט כדין, מבלי לעצור לרגע ולשאול אם הכסף הושג כחוק.
3. הלבנת הון בהליכי חדלות פירעון (פשיטת רגל). זהו מסלול מתוחכם שבו המדינה מעניקה "תעודת כשרות" להון מזוהם: איך זה עובד? כדי שפושט רגל (חייב) יקבל "הפטר" ויימחקו חובותיו, הוא נדרש לעמוד בתוכנית פירעון ולהשלים סכומי כסף משמעותיים לקופת הכינוס. הפרצה: איש אינו בודק את המקור האמיתי של הכספים שמוזרמים לקופת הכינוס. חייבים יכולים לגייס כספי מזומן מפעילות עבריינית או לקחת הלוואות במזומן מארגוני פשע כדי "לקנות" את חירותם הכלכלית. התוצאה: הכסף המזוהם מוטמע בקופת הכינוס, המדינה מחלקת אותו לנושים, והחייב מקבל פסק דין חלוט שמנקה אותו מחובותיו באמצעות כספי עבירה.
התנועה לאיכות השפיטה מדגישה כי האבסורד מגיע לשיאו בכך שאגרות ועירבונות מוחזרים לעיתים קרובות למפקידים בסוף ההליך בתוספת ריבית והצמדה מהמדינה, ובכך המערכת לא רק קולטת כסף שחור, אלא מחזירה לארגוני הפשע והטרור כסף לבן, מורחב ומאושר כחוק.
התנועה למען איכות השפיטה מעמידה במרכז התראתה את חובת הדוגמה האישית שחלה על שופטי בג"ץ – דוד מינץ, אלכס שטיין וחאלד כבוב – ומטיחה בהם ביקורת נוקבת על מה שהיא מכנה מוסר כפול. הטיעון המרכזי של רון שחר והתנועה בנוגע לדוגמה האישית מבוסס על שלוש נקודות מפתח עקרוניות:
- עיקרון השוויון בפני החוק: העותרים מבהירים לשופטים כי במדינה דמוקרטית, מערכת המשפט אינה יכולה לעמוד מעל החוקים שהיא עצמה אוכפת ומפרשת. אם שופטי בג"ץ קבעו בפסק דינם כי בנק ישראל פעל בצורה "מבורכת" כאשר החמיר את הבדיקות הפיננסיות וחסם את החלפת המטבעות של רון שחר מחשש להלבנת הון, הם מחויבים להחיל את אותו רציונל בדיוק על עצמם.
- חשיפת האבסורד המערכתי מול האזרח התמים: במכתבו, יהונתן קפאח מציג תמונת מצב אבסורדית ומקוממת: מר רון שחר הוא אב גרוש, אשר שופטת בית המשפט לענייני משפחה, סיגלית אופק, הפעילה נגדו יד קשה ועיקלה את כל רכושו, חסכונותיו ונכסיו. כאשר הוא מבקש לממש את זכותו החוקתית הבסיסית לגשת לערכאות, להגיש ערעורים דחופים ובקשות לפסלות השופטת, הוא נדרש לשלם אגרות ועירבונות. והנה, מכוח פסק הדין שהשופטים נתנו בעניינו מול בנק ישראל, המערכת הפיננסית חוסמת אותו ומחייבת אותו להוכיח נתיבי שינוע מורכבים של מטבעות עד לסין.
- המערכת דורשת מהציבור את מה שהיא פוטרת מעצמה: בשעה שהמערכת המשפטית משיתה על האב הגרוש דרישות קשוחות ודרקוניות, היא עצמה קולטת מדי יום ביומו מיליוני שקלים במזומן ובאשראי בגזברויות שלה, בלשכות ההוצאה לפועל ובמזכירויות המעצרים מבלי לשאול ולו שאלה אחת על מקור ההון.
התנועה מסכמת כי קבלת מיליארדי שקלים בלתי מפוקחים בהיכלי הצדק, תוך מתן פטור גורף לבית המשפט מחוק איסור הלבנת הון, היא פגיעה אנושה במוניטין של מערכת בתי המשפט. לפיכך, הדוגמה האישית והיושרה הציבורית מחייבות את הנהלת בתי המשפט להחיל על עצמה את "מסרקות הברזל" שאישרה לבנק ישראל, ולא – הסטנדרט הכפול הזה יועמד למבחן ישיר בעתירה לבג"ץ.
להלן הודעת הנהלת בתי המשפט שהנושא בבדיקה 7/9/2026
נשלח ע"י עו"ד פוסי מירב איילה דיין. שימו לב שהרבה מהפוסיות שעובדות בהנהלת בתי המשפט מעמידות עצמן מועמדות לשפיטה, וברק לייזר חותם להן על מכתבי המלצה. למשל אותה כלבה ארורה סיגלית אופק שמתעללת ברון שחר, צמחה וגדלה בהנהלת בתי המשפט, ומשם קודמה לתפקיד רשמת משפחה כשהבימ"ש עוד היה ברמת גן….
Views: 87
1 מחשבה על “הלבנת הון במזכירויות בתי המשפט: הגופים שהכי מלבינים הון שחור במדינה הם הנהלת בתי המשפט וההוצל"פ שמקבלים ערבונות אגרות וקנסות ללא בדיקת מקור הכסף”
לפחות אנחנו יכולים להיות רגועים שברק לייזר לא הפעיל את לורי שם טוב הכעורה, בתור מזרן, אלא בתור סתם שפוטה. בתור מזרן לאף אחד לא יהיה עניין בלורי