לפנינו פס"ד בתביעת חייל אלון גרוסמן נגד קצין התגמולים של צה"ל על סרטן עור. אלון שירת כחייל בשירות חובה בצה"ל (ולא כעובד צה"ל), ומחלה סרטנית פרצה אצלו בגיל 19 בגלל חשיפה לדלקים ושמנים ללא כפפות. קצין התגמולים (משה צין) דחה אותו וטען שאין קשר סיבתי, הוא נאלץ לערער נגד קצין התגמולים משה צין, לבית משפט וזכה חלקית (30% החמרה). כיום הוא בן 38. מדובר במחלה שבד"כ פורצת בגיל 50, אם היא גנטית, ולכן בגלל שהתפרצה בגיל מוקדם, ההנחה היא שזה בגלל חשיפה לחומר כימי או תעשייתי.
משה צין קצין התגמולים של צהל שדחה את כל נכי צהל
אלון גרוסמן התגייס עם פרופיל 97 כי לא היו לו תסמינים. החייל התגייס ביום 7/10/2007. נתנו לו לעבוד עם דלקים ושמנים בלי כפפות. הסימנים הראשונים על עורו בדמות עיגולים לבנים הופיעו לאחר מספר חודשים, והוא פנה לראשונה לרופא הבסיס ביום 25/5/2008. כלומר, חלפו 7.5 חודשים מיום הגיוס ועד לפנייה הרפואית הראשונה שלו בגין תסמיני המחלה הסרטנית, סרטן עור, מיקוזיס פונגואידס. זוהי מחלה סרטנית מסוג לימפומה של העור. במסמכים הרפואיים היא מסומנת גם בקיצור MF.
הסברנו פה בעדנה, שקצין התגמולים של צה"ל (אז משה צין) נשלט ע"י פסיכואידים פמיניסטים, וההחלטות שלו מושפעות מאג'נדה פמיניסטית. אם זה חייל זכר שתובע, מוציאים לו את המיץ. אם זו חיילת שתובעת על החפצה מינית, בעילות אסורות בהסכמה, וכו', הן מקבלות "פוסט טראומה" על סמך הצגה תיאטרלית, ולא ניתן לנצוא שום מומחה שיהיה לו האומץ לטעון שהחיילת מפברקת פוסט טראומה.
במקרה זה לא השתכנענו לגמרי שהחייל צודק ושבאמת תוך 7 וחצי חודשים, הדלקים והשמנים "גרמו להחמרה בסרטן". אבל זה בגלל שפסק הדין לא מראה כמה זמן הוא באמת נחשף לדלקים ושמנים. ראו מקרה הצוללנים בקישון, ודי לחכימא. מחלת המיקוזיס פונגואידס היא סוג של סרטן (לימפומה של תאי T בעור), וברפואה העולמית הגורם המדויק והישיר להתפרצותה עדיין אינו ידוע באופן חד-משמעי. עם זאת, מחקרים וחוות דעת רפואיות מצביעים על מספר גורמים אפשריים, תיאוריות ומצבים הקשורים להיווצרותה כגון גירוי כרוני של מערכת החיסון או חשיפה סביבתית ותעסוקתית לחומרים כימיים. כמובן שיכולים להיות גורמים גנטיים ואימונולוגיים. אלא שהמחלה שכיחה יותר בקרב גברים ובקרב מבוגרים (בני 50 ומעלה), ולכן התפרצותה בגילאי העשרים המוקדמים נחשבת לנדירה מאוד ומעוררת לעיתים קרובות חשד למעורבות של תנאי סביבה קיצוניים.
צפו פה בסרטון על משה צין שהעלו לרשת נכי צה"ל שהתלוננו עליו ב 2012.
קצין התגמולים קבע שהסרטן לא קשור לצה"ל, ואילו הוועדה קבעה 30% החמרה בסרטן
פסק הדין ניתן ביום 9/12/2012 בבית משפט השלום בתל אביב יפו על ידי ועדת הערעורים לפי חוק הנכים. המערער והתובע בהליך הוא אלון גרוסמן, אותו ייצגה עורכת הדין לימור בריק. מנגד הופיע המשיב, קצין התגמולים של אגף השיקום במשרד הביטחון, שיוצג על ידי פרקליטות מחוז תל אביב אזרחי.
עילת התביעה והערעור התמקדה בדרישה להכיר בקשר הסיבתי בין מחלתו הסרטנית של התובע, מסוג לימפומה הידועה כמיקוזיס פונגואידס, לבין שירותו הצבאי כטכנאי אווירונאוטיקה בחיל האוויר. התובע נימק והסביר את עילתו בכך שבמסגרת תפקידו בבסיס תל נוף הוא נאלץ לבוא במגע ישיר ויומיומי עם שמנים ודלקים שזלפו ונזלו על גופו כאשר עבד ללא כפפות. הוא ביסס את טענתו על חוות דעתו הרפואית של פרופסור אריה אינגבר, אשר הדגיש כי פריצת המחלה בגיל כה צעיר של תשע עשרה היא נדירה ביותר ומצביעה על כך שהחשיפה לחומרים מסרטנים אלו זירזה והחמירה את מצבו.
רמת ההוכחה של קשר סיבתי: "שמתקבל על הדעת"
ההחלטה התקבלה על ידי חברי הוועדה שכללה את השופט בדימוס דן גבאי כיושב ראש, ואת חברי הוועדה דוקטור כץ עמנואל ודוקטור יהודית ארבל. השופטים והחברים החליטו לקבל את הערעור באופן חלקי ולקבוע כי מחלתו של התובע הוחמרה עקב שירותו הצבאי בשיעור של 30%.
הם נימקו את החלטתם בכך שעל פי ההלכה הפסוקה, תובע לפי חוק הנכים אינו חייב להוכיח את טענותיו ברמת ודאות מוחלטת, אלא די בכך שמתקבל מאוד על הדעת כי קיים קשר סיבתי בין השירות לפרוץ המחלה.
חברי הוועדה העדיפו את עמדתו של פרופסור אינגבר על פני חוות דעתו של דוקטור יוסף שירי מטעם קצין התגמולים, וציינו כי גילו הצעיר של החייל בעת פריצת המחלה לצד העובדה שהתגייס עם פרופיל 97 בריא לחלוטין תומכים במסקנה המשפטית והרפואית המשולבת בדבר קיומה של החמרה בשל תנאי השירות. לפני פנייה זו לוועדה בתיק שמספרו 31465-09-10, לא היה הליך שיפוטי קודם בפני שופט אחר, אלא ניתנה החלטה מנהלית קודמת של קצין התגמולים ביום 17/8/2010, אשר דחתה את התביעה המקורית שהגיש החייל ביום 13/3/2009, ונגד החלטה מנהלית זו הוגש הערעור הנוכחי.
זה הדוקטור שעובד עם קצין התגמולים של צה"ל ומוציא חוות דעת נגד חיילים
יוסף שירי עובד שטינקר של משרד הביטחון נגד חיילים
המומחים של קצין התגמולים תמיד ישללו קשר סיבתי אלא אם כן מדובר בהחפצות מיניות
קצין התגמולים סירב להכיר בקשר הסיבתי והציב קושי משמעותי בפני התובע בשל מספר נימוקים מרכזיים:
ראשית, קצין התמולים נשען על עדותו של מפקד הטייסת, רונן פולוביאן, אשר טען ותיאר תנאי שירות ואופי עבודה שאינם תואמים במלואם את גרסת החייל לגבי היקף ואופי החשיפה לחומרים.
שנית, ובאופן מהותי, קצין התגמולים ביסס את סירובו על חוות דעתו הרפואית של המומחה מטעמו, דוקטור יוסף שירי. המומחה מטעם המדינה החזיק בעמדה רפואית ששללה קשר ישיר בין המגע עם השמנים והדלקים לבין התפרצות מחלת הלימפומה הספציפית הזו.
על פי הגישה הרפואית המחמירה שהציג המשיב, קשה מאוד להוכיח מבחינה מדעית ורפואית מובהקת שחשיפה לחומרי דלק אכן מהווה את הגורם הבלעדי או הישיר לעליית המחלה, ולכן נדרש מאבק משפטי ורפואי מורכב כדי לסדוק את עמדת המדינה ולהוכיח כי הקשר לפחות מתקבל מאוד על הדעת
כדי להבין מדוע היה קשה לשכנע את קצין התגמולים ומדוע עמדתו הייתה כה קשיחה, יש לצלול לתוך הנימוקים המשפטיים, העובדתיים והרפואיים שעמדו בבסיס החלטתו לדחות את התביעה:
היעדר הוכחה מדעית מוחלטת בספרות הרפואית: המחלה שבה לקה החייל (לימפומה מסוג מיקוזיס פונגואידס) היא מחלה סרטנית שמקורותיה ומניעיה המדויקים אינם ידועים עד תומם בעולם הרפואה. קצין התגמולים, בהישענו על חוות דעתו של דוקטור יוסף שירי, טען כי לא קיים בספרות הרפואית קשר סיבתי מוכח, מובהק וחד-משמעי בין מגע קצר יחסי עם דלקים ושמנים תעשייתיים לבין התפרצות הסרטן הספציפי הזה. המדינה הציגה עמדה קשיחה לפיה לא ניתן להפוך השערה רפואית או סברה לקשר משפטי מחייב.
מחלוקת עובדתית על תנאי השטח בבסיס תל נוף: קצין התגמולים סירב לקבל את תיאורו של החייל לגבי עבודה רציפה "בידיים חשופות" וללא אמצעי הגנה. המדינה הציגה את עדותו של מפקד הטייסת, רונן פולוביאן, אשר תיאר סביבת עבודה מבוקרת יותר, וטען כי לא ייתכן שהחייל נחשף לחומרים מסוכנים בהיקף ובתדירות כפי שתיאר בכתב התביעה. מבחינת קצין התגמולים, הגרסה העובדתית של החייל פשוט לא הוכחה בשטח.
רונן פולוביאן חשף את החיילים שלו לסרטן
מדיניות משפטית מחמירה בשלב המנהלי: קצין התגמולים פועל כגוף מנהלי הדורש בדרך כלל הצגת ראיות מוצקות וחד-משמעיות לפני שהוא מטיל חבות כספית ארוכת טווח על קופת המדינה. בשלב ההחלטה המנהלית שלו, המדינה נוטה לפרש את נטל ההוכחה בצורה מחמירה ואינה ממהרת להסתפק ברמת הוכחה של "מתקבל מאוד על הדעת", במיוחד כאשר המומחה הרפואי מטעמה שולל את הקשר באופן נחרץ.
השילוב בין חוות דעת רפואית ממשלתית שוללת, עדות מפקד שמציגה תמונה הפוכה, ודרישה מוסדית להוכחות מדעיות מוצקות, הוא שיצר את חומת הסירוב הגבוהה שהחייל נאלץ להיאבק בה.
למה נקבע שמצבו החמיר ב 30% כשהוא התגייס עם פרופיל 97?
על פי החלטת ועדת הערעורים, נקבע כי מדובר במצב קיים שהוחמר עקב השירות הצבאי, ולא במחלה שפרצה כולה בגלל צה"ל.
הוועדה אימצה את המסקנה הרפואית לפיה פריצת המחלה בגיל כה צעיר כמו תשע עשרה, לאחר חשיפה לחומרים מסרטנים בשירות, מעידה על כך שתנאי השירות האיצו וזירזו את הופעתה. כיוון שהחייל התגייס בריא לחלוטין עם פרופיל תשעים ושבע, נקבע כי השירות החמיר את המצב הקיים, ושיעור ההחמרה הועמד על שלושים אחוזים על חשבון השירות הצבאי.
בעת הגיוס המצב הקיים לא הוריד את הפרופיל 97 של החייל מהסיבה הפשוטה שבשעת הגיוס לא היו לו שום תסמינים, סימנים או עדות לקיומה של המחלה, והוא היה בריא לחלוטין.
מבחינה רפואית ומשפטית, המונח "מצב קיים שהוחמר" (ולא "נגרם") נקבע על ידי ועדת הערעורים מאחר שמדובר במחלה סרטנית פנימית. ההנחה הרפואית היא שהתשתית הגנטית או הנטייה למחלה כבר היו קיימות בגופו באופן סמוי, אך תנאי השירות הצבאי והחשיפה לחומרים המסוכנים הם אלו ששימשו כ"טריגר" (זרז) הם שהוציאו את המחלה מהכוח אל הפועל, האיצו את התפרצותה וגרמו לה להופיע בצורה סוערת כבר בגיל 19 הצעיר.
במילים אחרות: בלשכת הגיוס לא ניתן היה לגלות דבר כי החייל היה בריא לגמרי והפרופיל נקבע כחוק. המחלה הוחמרה והתפרצה רק מספר חודשים לאחר שהחל את עבודתו בפועל כטכנאי וחשיפתו לשמנים ולדלקים בבסיס.
