הפסד צורב לפרקליטות טוני גולדנברג מפמת"א ואפרת שדה שניסו לתפור תיק עבירות מין לפסיכולוג שלמה לב, שקיבל לקוחות מהחבר שלו אילן בירן שהפעיל מירפאה לסרוגייט שבה מטפלות מקיימות יחסי מין עם מטופלים ביישנים במין ומלמדות אותם להיות אריות במיטה. בירן הפנה אחת המטפלות במין לטיפול נפשי אצל שלמה לב, ושניהם שכבו איתה. השופטת דורית רייך שפירא מחקה את כתב האישום בהגנה מן הצדק. ת"פ 9314-08-10.
לפנינו זיכוי מהמם אצל השופטת דורית רייך שפירא של הפסיכולוג שלמה לב מעבירת מין במטופלת שהיא גם מדריכת יחסי מין סרוגייט ששוכבת עם לקוחותיה כדי שילמדו פוזות מיניות. המטופלת X עבדה במרפאה לסרוגייט של הפסיכולוג אילן בירן, שגם הוא שכב איתה כמעסיק, והיא עצמה התמחתה בפסיכולוגיה ושאפה להיות פסיכולוגית. אילן בירן שהוא המעסיק שלה היפנה אותו לטיפול פסיכולוגי אצל שלמה לב, וגם הוא שכב איתה. כל זה קורה במרפאה ברחוב בארי 38 ת"א…..
אילנה דיין אפילו עשתה כתבה על אילן בירן, הציגה אותו כסוחר זונות, והוא תבע אותה והפסיד. (ת.א. 1128/08). את כל הטוב הזה יזמה המתחרה של אילן בירן, הסרוגייט למין רונית אלוני שהיתה שותפה שלו, שכבה איתו ועזבה אותו.
כאשר אילן בירן תבע את אילנה דיין הוא גם תבע את רונית אלוני שהופיעה בכתבה של אילנה דיין. היא טענה ש"בירן מנסה לנקום בה מכיוון שמרגע פרידתם מרפאתה פרחה (ברח' המרגוע 2 ת"א), בעוד מרפאתו של בירן הלכה וקמלה".
רונית אלוני מנהלת בית זונה במסווה של קליניקה לסרוגייט
המטופלת X שהיא המטפלת המינית X הגישה תלונה נגד ד"ר אילן בירן, שהיה מנהל המרפאה והמעסיק שלה. התלונה הוגשה במשטרה ביום 15/5/2007. רק במהלך גביית הודעתה ופירוט המעשים של בירן, היא סיפרה לחוקרים לראשונה גם על יחסי המין שקיימה עם הפסיכולוג השני, ד"ר שלמה לב, וזו היתה העדות היחידה שהובילה להעמדה לדין של שלמה לב.
ובכן, בלב תל אביב פעלה מרפאה יוצאת דופן לייעוץ וטיפול מיני בניהולו של פסיכולוג ותיק בשנות השישים לחייו, אילן בירן, אשר העסיק סטודנטית צעירה לפסיכולוגיה בתפקיד הרגיש והנפיץ של מדריכה מינית, או בשמה המוכר יותר – סרוגייט.
למה זונות לא פותחות קליניקה לסרוגייט?
בפועל כל זונה ומעסה אינטימית, יכולה לעבוד חוקית כמטפלת סרוגייט. כל מה שנדרש זה כרטיס ביקור, ואז הלקוחות שלה מוגנים מפני כל הפללת זנות.
טיפול סרוגייט הוא שיטה שבה המטופל מתרגל באופן מעשי ואינטימי יחסי מין וקרבה רגשית עם בן או בת זוג חלופיים ומקצועיים, כחלק מתהליך שמטרתו לפתור חרדות ותפקודים מיניים לקויים. זוהי זנות לכל דבר ועניין.
מבחינה חוקית בישראל, יחסי מין בין אזרח (מטופל) למדריכת סרוגייט תמורת תשלום אינם מוגדרים כזנות, אלא כחלק מפרקטיקה רפואית ושיקומית המוכרת על ידי רשויות החוק. עם זאת, ברמה המושגית והמוסרית, המבקרים טוענים כי מדובר בזנות לכל דבר ועניין המכובסת במילים רפואיות. מדוע מערכת החוק והרפואה קובעות שזו אינה זנות בגלל היעדר מניע של צריכת מין. המטופל אינו מגיע לקליניקה כדי לקנות הנאה או לפרוק דחפים, אלא כדי לפתור נכות תפקודית, חרדה קשה או פוסט-טראומה שמונעות ממנו לנהל מערכת יחסים. יש שליטה מוחלטת של פרוטוקול רפואי. המטופל (ה"לקוח") אינו יכול להכתיב מה יקרה במפגש. הוא אינו בוחר את האקטים, וכל מגע – החל מאחיזת ידיים ועד יחסים מלאים – מנוהל ומתוזמן באופן קשיח על ידי פסיכולוג חיצוני. יש יעד של סיום ותוצאה משתנה: בניגוד לזנות המבוססת על צריכה חוזרת, מטרת הטיפול היא להביא לסיומו המהיר של הקשר, ברגע שהמטופל מסוגל לייצר זוגיות עצמאית מחוץ לקליניקה.
אבל זוהי זנות במסווה. ראו מבחן הפעולה הבסיסית: בשורה התחתונה, מדובר במצב שבו אדם מעביר כסף, ובתמורה אדם אחר מקיים איתו מגע אינטימי ויחסי מין. ראו מבחן מסחור הגוף והאינטימיות: הגדרת המיניות כ"כלי עבודה" היא מניפולציה שמכשירה ניצול של נשים (לרוב צעירות או סטודנטיות) הזקוקות לכסף. ראו מבחן מסך העשן הסמנטי. השימוש במילים כמו "קליניקה", "מדריכה" ו"אבחון" נועד רק כדי לייצר הבחנה מלאכותית, להרגיע את המצפון הציבורי ולהעניק הגנה משפטית לפעולה שברחוב הייתה נחשבת פלילית.
במרפאה שבה הגבולות המקצועיים מטושטשים מטבעם והאינטימיות היא כלי העבודה המרכזי, עולה מיד החשש המנקר שמא בעלי המרפאה מצאו לנכון לבדוק באופן אישי ואינטימי מדי את כישוריה הפיזיים והטיפוליים של העובדת הצעירה שלהם X, לפני או תוך כדי שהם מפנים אליה מטופלים.
הקליניקה של דוקטור אילן בירן להרפייה מינית: בית זונות בפועל
מערכת יחסים מורכבת וסבוכה התפוצצה בקול רעם ביום 15/5/2007, כאשר מדריכה צעירה הגיעה לתחנת המשטרה והגישה תלונה רשמית נגד מעסיקה, אילן בירן, ודווקא מתוך עדותה וגילוי הלב שלה במהלך חקירה זו, נחשפה מסכת שלמה של יחסי מין שקיימה גם עם פסיכולוג אחר שעבד במקום, שלמה לב, מה שהוביל להולדתה של פרשה משפטית מורכבת ויצרית במיוחד.
הזיכוי בהגנה מן הצדק של שלמה לב
פסק הדין בתיק מספר ת"פ 9314-08-10 ניתן ביום 25/9/2011 בבית משפט השלום בתל אביב יפו על ידי השופטת דורית רייך-שפירא. התובעת במשפט היא מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב, כאשר את כתב האישום המקורי הגישה עו"ד טוני גולדנברג ביום 25/7/2010, ובדיון עצמו ייצג את המאשימה עו"ד אפרת שדה, בעוד שעל הטיעונים העובדתיים השיבה גם עו"ד סבטלנה ז'ודז'ישסקיה. מנגד הופיע הנאשם, שלמה סלבן לב, כשהוא מיוצג על ידי עו"ד א. אבינועם, לאחר שהייצוג המשפטי הקודם שלו הוחלף.
טוני גולדנברג תופרת לגברים תיקי מין שקריים
אפרת שדה כלבה טיפולית במיניות משפטית
העילה המרכזית שטען לה הנאשם שלמה לב היא הגנה מן הצדק המבוססת על אכיפה בררנית פסולה ושיהוי ממושך בהגשת כתב האישום. הוא נימק טענה זו בכך שהמתלוננת, שעבדה כמדריכת סרוגייט, הגישה ביום 15/5/2007 תלונה דומה גם נגד ד"ר אילן בירן, שהיה מעסיקה ובעל המרפאה שבה עבד לב כפסיכולוג עצמאי.
הנאשם טען כי רשויות החקירה והפרקליטות לא מיצו את החקירה נגד בירן, סגרו את התיק שלו בעילת חוסר ראיות והפכו אותו לעד תביעה מרכזי נגד לב, למרות ששני הרופאים הפלילו זה את זה בחקירותיהם ולמרות קיומה של יריבות מקצועית קשה ביניהם.
לטענתו, הפליה זו בין שני המעורבים פוגעת אנושות בעקרון השוויון ובתחושת הצדק, במיוחד לאור העובדה שכתב האישום נגדו הוגש באיחור ניכר של כחמש שנים לאחר המעשים המיוחסים לו מחודש דצמבר בשנת 2005.
השופטת דורית רייך-שפירא החליטה לקבל את בקשת הנאשם ולבטל לחלוטין את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. היא נימקה את החלטתה בכך שהתביעה סירבה באופן עקבי ובלתי ברור להציג חומר ראייתי שיצדיק את העמדתו לדין של לב בלבד, ולא סיפקה הסבר מניח את הדעת מדוע העדיפה את גרסתו של בירן על פני גרסת הנאשם או מדוע ראתה חוסר ראיות אצל בירן. זאת בזמן שדברי המתלוננת הקימו תשתית לכאורית מוצקה נגד שני הגברים, ואף נתמכו בעדויות חיצוניות נוספות כמו עדות חברתה של המתלוננת.
השופטת קבעה כי ההחלטה להאשים את לב בלבד חורגת בבירור ממתחם הסבירות ומהווה אכיפה בררנית. בנוגע לשאלת השיהוי, ציינה השופטת למעלה מן הצורך כי הוא כשלעצמו לא היה מצדיק את ביטול כתב האישום, אך קבלת הטענה לאכיפה בררנית מייתרת את המשך הדיון בכך.
באשר להחלטות קודמות בתיק זה, תחת אותו מספר תיק, ניתנה החלטה מפורטת קודמת על ידי אותה השופטת, דורית רייך-שפירא, המתועדת בעמודים 8 עד 9 לפרוטוקול, ובה הותר לשני הצדדים להציג ראיות מתוך תיק החקירה לתמיכת טיעוניהם לגבי הטענה המקדמית, החלטה שרק הסנגור בחר לנצל בפועל. בנוסף, קדמה לכך החלטה של בית המשפט בישיבת ההקראה הראשונה, שבה כפר הנאשם באשמה באמצעות עורך דינו הקודם, ובעקבותיה נקבע מועד לשמיעת הראיות, אשר בפתחו הוחלף הייצוג לעורך הדין הנוכחי והועלו הטענות המקדמיות הללו.
האם מרפאה פסיכולוגית לטיפול סרוגייט היא לא בית זונות?
השאלה האם מרפאה לטיפול באמצעות סרוגייט היא קליניקה רפואית לגיטימית או שמא מדובר במכבסת מילים לזנות ממוסדת, היא סוגיה אתית, חוקית וחברתית מורכבת ורוויית יצרים. הדיון בה נע בין הגדרתה כפרקטיקה טיפולית מוכרת לבין תפיסתה כניצול במסווה רפואי.
התומכים בשיטה, ובהם אנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה והסקסולוגיה, מדגישים כי קיים מרחק רב בין זנות לבין טיפול סרוגייט:
מטרה מוגדרת ומבוקרת: הטיפול אינו מיועד להנאה או לסיפוק דחפים, אלא להפחתת חרדות, לטיפול בטראומות מיניות, ולפתרון בעיות תפקוד קשות (כמו וגיניזמוס או חרדת ביצוע) שמנעו מהמטופלים ליצור זוגיות.
משולש טיפולי מובנה: הסרוגייט לעולם אינה עובדת לבדה. הטיפול מנוהל על ידי פסיכולוג או סקסולוג מוסמך, המקיים פגישות מקבילות עם המטופל ומנחה את המדריכה שלב אחר שלב, תוך הצבת גבולות נוקשים.
תהליך הדרגתי: המפגשים אינם מתחילים מאקטים מיניים. הם כוללים עבודה ממושכת על מגע, תקשורת, בניית אמון וקרבה רגשית, כאשר יחסי המין המלאים הם רק שלב סופי ולא תמיד הכרחי בתהליך.
מנגד, מבקרים של השיטה, ארגוני נשים ומשפטנים מסוימים, טוענים כי הניסיון לעטוף את הפרקטיקה במונחים רפואיים אינו משנה את מהותה:
תשלום עבור שירותי מין: בשורה התחתונה, מדובר במצב שבו אדם משלם כסף ובתמורה לכך אדם אחר מעניק לו מגע אינטימי ויחסי מין. מבחינה הגדרתית יבשה, זהו הלב של תעשיית המין.
סכנת ניצול מובנית: המטפלים או בעלי המרפאות (כפי שעלה לא פעם בפרשות משפטיות) מחזיקים בעמדת כוח כפולה – הן כלפי המטופל והן כלפי הסרוגייט, שלעיתים קרובות היא אישה צעירה, סטודנטית, הזקוקה למימון ומצויה בעמדה נחותה מול הפסיכולוג הסמכותי.
טשטוש גבולות חוקי ואתי: הפיכת הגוף והמיניות לכלי עבודה מייצרת "שטח אפור" מסוכן. כפי שקרה בפסק הדין של ד"ר שלמה לב וד"ר אילן בירן, הסביבה הזו מזמנת פתח לחציית קווים אדומים, אכיפה בררנית וניצול של המדריכות עצמן תחת אצטלה של "בחינת כישורים" או "הדרכה מקצועית".
בשל המחלוקת העמוקה הזו, מדינות רבות בעולם אוסרות על טיפולי סרוגייט ורואות בהם עבירה על החוק. בישראל הפרקטיקה חוקית וקיימת.
מה קורה בטיפול סרוגייט?
בטיפול סרוגייט המטופל מתרגל באופן הדרגתי מגע, קרבה רגשית ואינטימיות גופנית, כאשר הטיפול עשוי בהחלט לכלול חדירה ויחסי מין מלאים, אך הדבר תלוי ביעדים הטיפוליים של המטופל ואינו מהווה חובה או את השלב הראשון בתוכנית.
הטיפול בנוי כגרף הדרגתי המפוקח באופן הדוק על ידי פסיכולוג או סקסולוג חיצוני, וכולל מספר שלבים מרכזיים:
מה בדיוק עושים במהלך הטיפול?
שלב ראשון – בניית אמון ומגע בסיסי: המפגשים הראשונים אינם כוללים מגע מיני או עירום. המטופל והמדריכה מתרגלים שיחה, יצירת קשר עין, החזקת ידיים וחיבוק, במטרה להפחית חרדה ראשונית.
שלב שני – מיקוד תחושתי (Sensate Focus): תרגול של מגע גופני הדדי שאינו מכוון להתרגשות מינית או לאורגזמה. המטופל לומד להתרכז בתחושות הפיזיות של המגע (כמו ליטוף גב או ידיים) ולנטרל מחשבות טורדניות או חרדת ביצוע.
שלב שלישי – אינטימיות מתקדמת: השלב כולל מעבר לעירום, חשיפה גופנית הדרגתית, ותרגול מגע באזורים אינטימיים. בשלב זה המטופל לומד להכיר את תגובות הגוף שלו ושל הפרטנרית בסביבה מוגנת ומקבלת.
שלב רביעי – תרגול אקטים מיניים וחדירה: אם היעד הטיפולי דורש זאת (למשל במקרים של וגיניזמוס אצל נשים, או אימפוטנציה וחרדת ביצוע קשה אצל גברים), המפגשים מתקדמים לקיום יחסי מין מלאים הכוללים חדירה. מטרת השלב היא לחוות את האקט כחוויה חיובית, בריאה ומצליחה, ללא הלחץ הנפשי הנלווה אליו בדרך כלל.
התהליך כולו מלווה בפגישות מקבילות של המטופל עם המטפל הראשי (הפסיכולוג), שמנתח את התחושות שעלו במפגש עם הסרוגייט ומנחה את המשך הצעדים.
התביעה של אילן בירן נגד אילנה דיין
ביום 12/7/2010 פרסמה בוואלה הכתבת אמילי גרינצווייג,שנמחקה תביעת ענק בסך 2.7 מיליון שקלים שהגיש ד"ר אילן בירן נגד חברת "שידורי קשת", צוות התוכנית "עובדה" (אילנה דיין, דורון גלעזר ואורלי וילנאי) ונגד מתחרה עסקית שלו, ד"ר רונית אלוני.
הרקע לתביעה. בחודש מרץ 2007 שודרה בתוכנית "עובדה" כתבת תחקיר שעסקה בטיפולי סרוגייט בישראל ועל הצורך בהסדרת הנושא בחקיקה. בתגובה, אילן בירן והחברות שבבעלותו הגישו תביעה וטענו כי הכתבה הציגה אותו באור שקרי כ"סרסור זנות המנהל בית בושת". בירן תבע את כספי הרווחים של התוכנית בטענה שהיא "התעשרה שלא כדין" על חשבון שמו והפרסום שלו.
שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ענת ברון, קיבלה את בקשת צוות "עובדה" ומחקה את התביעה על הסף עוד לפני שנדונה לגופה, בקביעה כי אין לה עילה ממשית.
השופטת קבעה כי מדובר בפרסום עיתונאי לגיטימי בנושא בעל חשיבות ציבורית. היא הדגישה כי השימוש בדמותו של בירן נעשה לצורך כתבה עיתונאית ולא למטרות מסחר או פרסומת, ולכן אין לו זכות לתבוע פיצויים במסלול זה. מעבר לכך, היא ציינה כי ניסיון לתבוע במסלול של "עשיית עושר" מבלי להוכיח קודם לכן לשון הרע, מהווה עקיפה אסורה של החוק שמסכנת את חופש הביטוי והעיתונות.
השופטת דחתה גם את דרישתו לפיצויים בגין עוגמת נפש וחייבה את בירן לשלם 30 אלף שקלים סך הכל עבור הוצאות המשפט של הנתבעים (15 אלף שקלים לצוות "עובדה" ו-15 אלף שקלים לד"ר רונית אלוני שהתראיינה בכתבה).
1 מחשבה על “זנות בקליניקה לסרוגייט: רונית אלוני מטפלת בארוטיקה פיסית (סרוגייט) תפרה אונס ל 2 קולגות שלמה לב ואילן בירן ששכבו עם מטפלת ארוטית בסרוגייט”
איזה מצחיק זה שהקליניקה לצריכת ין נמצאת ברחוב, שנקרא רחוב המרגוע