לוחמי כוח 100 הגישו תביעת נזיקין בסך 18 מיליון שקלים נגד הפצרית, יועמ"שית וערוץ 12. ת"א 84805-12-25 שמתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים. התובעים א.א., ד. ק. ו א.ב. רק 3 תובעים. לא ברור למה לא הגישו תביעה ייצוגית….
הנתבעים: 1. יפעת תומר-ירושלמי, 2. מתן סולומש, 3. ליאור עייש, 4. פלונית– (דוברת הפרקליטות הצבאית- פרטיה חוסים בצאפ), 5. המשטרה הצבאית החוקרת, 6. צבא הגנה לישראל, 7, גיא פלג, 8. חברת החדשות הישראלית בע"מ, 9. תאגיד השידור הישראלי, 10. גיא גופמן, 11, גלי בהרב-מיארה, 12, עמית איסמן, 13. גל עשהאל, 14. אלון אלטמן, 15. פרקליטות המדינה, 16. משטרת ישראל, 17. מדינת ישראל.
פירוט עילות התביעה בראשי פרקים (מתוך סעיפי התביעה)
עילה ראשונה: החשדת שווא בזדון או ברשלנות פושעת. התובעים טוענים כי הנתבעים 1–6 החשידו אותם בביצוע מעשה סדום בנסיבות אינוס, על אף שחשד זה כבר נבדק ונשלל לחלוטין לפני כן בראיות חותכות וצולבות (עדות מנהל מחלקת הטראומה ובדיקות ה-CT).
עילה שנייה: מעצר שווא. הלוחמים שהו במעצר שווא משולל יסוד במשך חמישה עשר ימים (מיום 29.7.24 ועד 13.8.24) בעקבות החשדות המופרכים הללו.
עילה שלישית: ביצוע "פרוץ" חקירתי רשלני ומתוזמן. המעצר בוצע באופן ראוותני ומתוקשר קודם שהחקירה הבשילה. הדבר זיהם את המשך החקירה, אילץ את רשויות החקירה "להתבצר" בעמדתן, והפך אותן לבנות ערובה בידי גרסתו המאוחרת והמזוהמת של המתלונן.
עילה רביעית: הדלפה נפשעת של חומרי חקירה. נתבעים 1–6 (או מי מטעמם) הדליפו סרטונים וחומרי חקירה גולמיים ומניפולטיביים לגיא פלג ולחדשות 12 כדי לנהל מאבק יחסי ציבור על תדמיתם, תוך רמיסת זכויות הנחקרים.
עילה חמישית: פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע על ידי גיא פלג וחדשות 12. פרסום הכתבה ב-6.8.24 תוך מסגור כוזב, הצהרה שקרית לפיה הסרטון מתעד מעשה סדום, שימוש בטשטוש מניפולטיבי באזור החלציים, וטענה שקרית לקביעה רפואית חד-משמעית בדבר החדרה. העילה כוללת עוד 8 פרסומים מעוולים נוספים ברדיו וברשתות החברתיות שבהם אושרר השקר.
עילה שישית: חשיפת פני הלוחמים בניגוד לצו איסור פרסום. תאגיד השידור הישראלי (נתבע 9) שידר בניגוד לחוק ובניגוד לצא"פ את פניהם החשופות של הלוחמים על ספסל הנאשמים, צילום שהופץ ברשתות עוינות בעולם הערבי וסיכן אותם.
עילה שביעית: פרסום אסור ולשון הרע של ראש צוות החקירה גיא גופמן. גופמן (נתבע 10) התראיין לתוכנית "זמן אמת" בזמן שההליך תלוי ועומד, חשף חומרי חקירה שלא כדין, וביצע הטעיה חמורה של הציבור באשר למסד הראיות הרפואי ולזהות המחבל.
עילה שמינית: הגשת כתב אישום בלתי חוקי וניהול שימוע למראית עין. קיום הליך שימוע עקר וציני בפני הפצ"רית שהייתה מצויה בניגוד עניינים חריף (כמי שהדליפה בעצמה את החומרים), והגשת כתב אישום פגום שבוטל לחלוטין בהמשך.
עילה תשיעית: קשר שתיקה וטיוח ממוסד של חקירת ההדלפה. גרירת רגליים מכוונת של היועמ"שית ופרקליט המדינה במשך חודשים, הקמת צוות בדיקה פיקטיבי בראשות סגן הפצ"רית (המצוי בניגוד עניינים מוסדי מובהק), והצגת תצהירים ומצגים כוזבים לבג"ץ כדי למנוע חקירה פלילית.
בתמונה גיא גופמן עם החברה שלו אורית חיון, זאת שהמציאה את עלילת הדם נגד זיני, שהוא כביכול הפקיר בלוגר אורי אלמקייס שהופעל ע"י השב"כ לידי הפרקליטות שהחזיקה אותו בכלא. אלמקייס ישב בכלא 44 ימים, אבל הפרקליטות (חיים ויסמונסקי) ביטלה את האישומים רק אחרי שנה וחצי, כי המעשים של אלמקייס שבגללם הועמד לדין לא היו קשורים בכלל ליחידה של זיני.
ואלו נספחי התביעה
נספח 1: הודעת מנהל יחידת הטראומה בבית החולים אסותא
פרטי המסמך: הודעה רשמית שנגבתה על ידי חוקרי מצ"ח בתאריך 21.07.2024 בשעה 13:35 ממנהל יחידת הטראומה של ביה"ח אסותא (מופיע בעמודים 38–40 לכתב התביעה).
תוכן ומשמעות ראייתית: בהודעה זו מפרט הרופא הבכיר את הממצאים האובייקטיביים מבדיקת ה-CT והטיפול הקליני שניתן למחבל בזמן אמת. הרופא קובע באופן חד-משמעי כי מדובר ב"חתך מחוץ לפי הטבעת" והעריך כי "משהו חד חתך אותו שם". מסמך זה מהווה את ראיית הזהב של התובעים להוכחת עילת החשדת השווא בזדון. הוא מוכיח כי שמונה ימים מלאים לפני גל המעצרים המתוקשר, החזיקו רשויות האכיפה בראיה מדעית השוללת לחלוטין את ה"אקטוס ראוס" (היסוד העובדתי) של עבירת מעשה סדום, המוגדרת בחוק כהחדרה.
💡 הערה: זהו הנספח המביך ביותר עבור התביעה הצבאית. הוא מייצר פער בלתי ניתן לגישור בין מה שהרופאים אמרו לחוקרים בחדר הסגור, לבין מה שהפרקליטות הצבאית בחרה לייחס ללוחמים בבקשות המעצר הפומביות.
נספח 2: זיכרון דברים של איש השב"כ מגרסת המחבל
פרטי המסמך: זיכרון דברים (זכ"ד) שתיעד חוקר שב"כ בתאריך 21.07.2024 בשעה 10:55, המפרט את הגרסה שמסר המחבל המתלונן (מופיע בעמודים 41–42).
תוכן ומשמעות ראייתית: בזכ"ד זה מתועדת גרסתו הראשונית והאותנטית של המחבל, לפני שנחשף לחוקרי מצ"ח או לאמצעי התקשורת. המחבל טען בפני איש השב"כ כי הוא "נדקר ברקטום" ואינו מעלה שום טענה בדבר מעשה סדום, אונס או החדרת חפץ. המסמך משמש להוכחת זיהום החקירה. הוא מראה שגרסתו המקורית של המחבל תאמה לחלוטין את הממצאים הרפואיים האובייקטיביים של החתך החיצוני, וממילא לא היה כל בסיס לחשד פלילי של עבירת מין.
💡 הערה: חשיבות הנספח היא בהיותו נקודת ייחוס בזמן. הוא מוכיח כי השינוי הדרמטי בגרסת המחבל (המעבר מטענת "דקירה חיצונית" לטענת "אונס קבוצתי") נולד רק מאוחר יותר, כתוצאה ישירה מהתנהלות רשויות החקירה.
נספח 3: גיליון האשפוז הרפואי מבסיס שדה תימן
פרטי המסמך: העתק דפים רלוונטיים מתוך הגיליון הרפואי של המחבל במרפאת מתקן הכליאה בשדה תימן, החל ממועד החזרתו מאסותא ב-08.07.2024 (עמודים 43–44).
תוכן ומשמעות ראייתית: ברישומים הרפואיים הפנימיים של המרפאה הצבאית צוין בזמן אמת כי בבדיקת העצור נמצא "חתך ליד האנוס" (Anus). מסמך זה מחזק את התשתית הראייתית של עילת הרשלנות החמורה של גורמי המצ"ח והפרקליטות. הוא מוכיח כי כל שרשרת הטיפול הרפואי – החל מאסותא ועד המרפאה הצבאית בשטח – הותירה שובל של תיעוד כתוב ששלל חדירה, דבר השומט את הקרקע תחת הטענה כי היה "חשד סביר" שהצדיק מעצר בגין עבירת מין.
💡 הערה: מסמך זה מראה שרשויות החקירה לא היו צריכות "לבלוש" או להתאמץ כדי לגלות את האמת; הנתונים הרפואיים המזכים היו רשומים בתוך המערכות המחשב של צה"ל עצמו ועמדו לנגד עיניהן.
נספח 4: הודעת ד"ר דונחין במצ"ח
פרטי המסמך: פרוטוקול גביית הודעה רשמית מד"ר דונחין, רופא מרדים ששירת במרפאת שדה תימן, שבוצעה בתאריך 06.08.2024 (עמודים 45–48).
תוכן ומשמעות ראייתית: ד"ר דונחין מסר בעדותו כי הוא אינו יודע להשיב מה גרם לפציעה והאם היא נגרמה כתוצאה ממעשה סדום. הלוחמים משתמשים בנספח זה כדי להוכיח את טענת "קודם עוצרים ואחר כך חוקרים" ואת עילת ה"פרוץ" הרשלני. העובדה שפעולת חקירה בסיסית זו מול רופא המתקן בוצעה רק שבוע לאחר מעצר הלוחמים, מוכיחה רשלנות חקירתית חמורה וניהול הליך הפוך שנועד "להצדיק בדיעבד" מעצר ראוותני.
💡 הערה: עדות זו ממחישה את הלחץ שבו הייתה נתונה מצ"ח; הם ניסו לדלות מכל רופא בשטח אמירה שתתמוך בנרטיב המיני, אך רופא אחר רופא סירב לספק להם את הסחורה.
נספח 5: הודעה משלימה ושרטוטים של מנהל יחידת הטראומה באסותא
פרטי המסמך: הודעה שנייה, מפורטת ומשלימה, שנגבתה ממנהל מחלקת הטראומה באסותא בתאריך 08.08.2024, אליה צורפו שתי סקיצות רפואיות שרשם הרופא (עמודים 49–56).
תוכן ומשמעות ראייתית: במסגרת עדות זו, חזר המומחה ומיקם את הפציעה באופן פיזי וגרפי, ושרטט עבור החוקרים כיצד הפגיעה ממוקמת באופן חיצוני לחלוטין לפי הטבעת. מסמך זה מוכיח את המשך מעצר השווא ברשלנות וזדון. הלוחמים היו עצורים כבר תשעה ימים, ובמקום שהחוקרים ישחררו אותם לאור השרטוטים החד-משמעיים של מנהל הטראומה, הם המשיכו להחזיקם במעצר תחת הכותרת של "מעשה סדום".
💡 הערה: השימוש בסקיצות ושרטוטים בתוך תיק חקירה מראה שהרופא חש שהחוקרים "מסרבים להבין" את המונחים הרפואיים הכתובים, ונאלץ לצייר להם את הממצאים באופן ויזואלי כדי שלא יוכלו לטעון לפרשנות אחרת.
נספח 6: הודעת מפקד המרפאה בשדה תימן
פרטי המסמך: פרוטוקול עדותו של קצין הרפואה ששימש כמפקד המרפאה בשדה תימן, אשר נגבתה בתאריך 13.08.2024 (עמודים 57–62).
תוכן ומשמעות ראייתית: מפקד המרפאה שלל באופן קטגורי כל חדירה לפי הטבעת והדגיש בעדותו כי כל הסימנים הקליניים ושטפי הדם המחויבים להתקיים במקרה של החדרת חפץ בכוח – לא היו קיימים אצל העצור. הנספח משמש להוכחת הטיית החקירה ורשלנות רבתי: מפקד המרפאה חשף (ואף חזר על כך בתחקיר הטלוויזיוני) כי חוקרי מצ"ח בחרו במכוון שלא לגבות ממנו שום גרסה לפני המעצר, והוא נאלץ לפנות אליהם מיוזמתו רק לאחר ששמע בתקשורת את החשדות המופרכים.
💡 הערה: עדות זו חובטת ישירות באמינות החקירה. היא מראה שצוות החקירה ביצע "סלקציה" של עדים והתעלם במודע מהסמכות הרפואית הבכירה ביותר בבסיס שבה התרחש האירוע.
נספח 7: הודעת המחבל הראשונה בבית החולים אסותא
פרטי המסמך: הודעה רשמית ראשונה שנגבתה מהמחבל על ידי חוקרי מצ"ח בבית החולים אסותא בתאריך 07.07.2024 (עמודים 63–67).
תוכן ומשמעות ראייתית: בהודעה זו סירב המחבל לשתף פעולה ומסר גרסה שלפיה הפציעה שלו נגרמה בכלל כתוצאה מ"נפילה בדרך לשירותים". הנספח מוכיח את חוסר המהימנות הקיצוני של המתלונן ואת העובדה שגרסאותיו השתנו בהתאם לפוזיציה. הוא מבהיר כי המערכת בנתה תיק פשע חמור על בסיס עד שקרן שהחליף שלוש גרסאות שונות לחלוטין (נפילה, דקירה, ואונס).
💡 הערה: נספח זה מדגיש את האבסורד: ברגע שהמחבל הבין שהמערכת המשפטית הישראלית "מחפשת" נרטיב של התעללות מינית כדי להצדיק את צעדיה, הוא נטש את גרסת הנפילה ואימץ את עלילת האונס.
נספח 8: הודעת המחבל המאוחרת במצ"ח (גרסת הבדים)
פרטי המסמך: פרוטוקול חקירה מקיף של המחבל המתלונן, שנערך בתאריך 05.08.2024 – שמונה ימים לאחר מעצר הלוחמים (עמודים 68–85).
תוכן ומשמעות ראייתית: זוהי ההודעה שבה המחבל משנה לחלוטין את גרסתו וטוען לראשונה לביצוע מעשה סדום בנסיבות אינוס. הנספח משמש כראיה המרכזית לזיהום אקטיבי של החקירה: מתוכן הפרוטוקול עולה כי החוקרים פתחו את החקירה באמירה "קיבלנו מידע שברצונך להתלונן", וכי החקירה הופסקה לשעתיים לצורך היועצות עם הפרקליטות. מיד לאחר מכן, המחבל, שביקש לדעת "במה זה יכול לקדם אותי" ואיזו הגנה יקבל, סיפק את גרסת האונס המבוקשת.
💡 הערה: התובעים מדגישים כי גרסה מזוהמת זו הייתה כה מופרכת ונעדרת היתכנות רפואית, עד שביתר שאת – היא אפילו לא נכללה בסופו של דבר בכתב האישום שהוגש נגדם.
נספח 9: הודעת וחוות דעת הפרקטולוג המומחה
פרטי המסמך: פרוטוקול הודעה וחוות דעת רפואית שנגבתה במצ"ח מפרקטולוג מומחה בתאריך 12.08.2024 (עמודים 86–90).
תוכן ומשמעות ראייתית: החוקרים הציגו לפרקטולוג את גרסת האונס המאוחרת של המחבל (נספח 8), והמומחה שלל אותה בצורה קטגורית וקבע: "זה לא מסתדר עם אינוס… לא היה יכול לגרום נזק כזה". הוא הסביר שמעשה כזה היה גורם לחבלות פנימיות קשות שאינן קיימות בתיק. הנספח מוכיח את עילת מעצר השווא והניהול המגמתי: הוא מראה שכל חוות דעת מקצועית שגבתה מצ"ח מוטטה את עלילת המין, ובנוסף חושף כי החוקרים הסתירו מהפרקטולוג במכוון את גרסתו הראשונה של המחבל על הדקירה (נספח 2).
💡 הערה: מסמך זה נתן את המכה המשפטית הסופית לחשד מעשה הסדום, וביסס את העובדה שהמשך החזקת הלוחמים במעצר תחת כותרת זו היה בלתי חוקי.
נספח 10: אסופת סיקור של רשתות התקשורת הבינלאומיות
פרטי המסמך: קלסר תיעוד וצילומי מסך של כתבות ושידורים מרשתות זרות כגון CNN, רויטרס, הגרדיאן, AP, אל-ג'זירה ועוד, החל מאוגוסט 2024 (עמודים 91–96).
תוכן ומשמעות ראייתית: אסופה זו מתעדת כיצד החשדות ומסגור הכתבה של גיא פלג הפכו תוך שעות ל"נרטיב אונס ממוסד" בכל העולם. הנספח משמש להוכחת עוצמת הנזק והיקף לשון הרע. הוא מוכיח כי הדיבה שיוחסה לתובעים לא נשארה בגבולות ישראל, אלא הפכה אותם בעל כורחם ל"סמלי אונס בינלאומיים", מה שגרם להרס מוחלט של חייהם, שמם הטוב, ביטחונם האישי ויכולתם לצאת מהארץ.
💡 הערה: הנספח קושר משפטית בין מעשה ההדלפה הפנימי בפרקליטות, לבין "כדור השלג" ההרסני שחולל נזק תדמיתי ומדיני חסר תקדים למדינת ישראל כולה.
נספח 11: פוסט וחוות דעת רשמית של שר התפוצות
פרטי המסמך: מכתב רשמי, פוסט וחוות דעת מקצועית שהוכנה על ידי מומחי משרד התפוצות (עמיחי שקלי) (עמודים 97–98).
תוכן ומשמעות ראייתית: חוות הדעת קובעת כי ההדלפה של הסרטון גרמה לפגיעה אנושה, רוחבית ובלתי הפיכה בביטחון המדינה וביחסיה הבינלאומיים (והובילה להכנסת ישראל לרשימות שחורות באו"ם). הנספח מוכיח את עילת הטיוח הממוסד של היועמ"שית ופרקליט המדינה. התובעים חושפים כי השר שקלי הפנה את חוות הדעת הזו לפרקליטות וביקש להציגה לבג"ץ, אך הפרקליטות השמיטה והסתירה אותה במכוון, ותחת זאת הגישה לבג"ץ תצהיר כוזב ותמוה שלפיו ההדלפה "לא פגעה בביטחון המדינה" – הכל כדי לחלץ את הפצ"רית מחקירה פלילית.
💡 הערה: נספח זה מוכיח "חוסר ניקיון כפיים" קיצוני של רשויות המשפט, אשר העדיפו להציג מצגים שקריים לבית המשפט העליון ובלבד שלא יצטרכו לחקור את ראש המערכת שלהם.
נספח 12: הפרסום המעוול באתר מאקו (חברת החדשות)
פרטי המסמך: העתק כתבה שפורסמה באתר מאקו בתאריך 06.03.2025 (עמודים 99–100).
תוכן ומשמעות ראייתית: בכתבה זו, שפורסמה חודשים ארוכים לאחר שהתברר שכתב האישום אינו כולל עבירת מין, טענה חברת החדשות כי "למרות הקמפיין המסית, הכתבה של גיא פלג הייתה מדויקת, כפי שהתברר בכתב האישום". הנספח משמש להוכחת עילת לשון הרע המתמשכת ואחיזה בחטא. הוא מוכיח כי הנתבעים 7–8 לא רק הטעו את הציבור פעם אחת, אלא סירבו להתנצל או לתקן את המעוות, והמשיכו להטעות את הקורא הסביר כאילו כתב האישום מאשש את עלילת האונס.
💡 הערה: מסמך זה סוגר את דלת ההגנה של "תום לב" או "טעות עיתונאית" עבור חדשות 12, ומראה על כוונה ברורה להנציח את קלונם של הלוחמים.
נספח 13: פוסט ותגובות של גיא פלג ברשתות החברתיות
פרטי המסמך: צילום מסך של פוסט ששיתף גיא פלג ותכתובת שלו מול גולשים מתאריך 02.01.2025 (עמודים 101–102).
תוכן ומשמעות ראייתית: פלג שיתף פוסט של עיתונאי אחר שטען כי "ראה בסרטון מעשה סדום", וכאשר גולשים שאלו אותו האם הוא עדיין עומד מאחורי הפרסום שלו, השיב פלג והתעקש כי מדובר ב"אמת קשה". נספח זה מוכיח אחריות אישית ישירה של הנתבע 7 בלשון הרע. הוא מראה כי העיתונאי פעל כ"מחולל פעיל" של הדיבה גם מחוץ למסך הטלוויזיה, והמשיך לאשרר את נרטיב האונס המושמץ בפלטפורמות פרטיות.
💡 הערה: הנספח משמש לייחוס רכיב הזדון והכוונה לפגוע, המאפשרים פסיקת פיצויים מוגברים ועונשיים ללא הגבלה נגד איש התקשורת.
נספח 14: פרוטוקול בית הדין הצבאי והצהרת מתן סולומש
פרטי המסמך: פרוטוקול דיון מעצרים רשמי מבית הדין הצבאי מתאריך 11.08.2024 (עמודים 103–106).
תוכן ומשמעות ראייתית: בדיון זה מצהיר נציג התביעה הצבאית, מתן סולומש (נתבע 2), כי סוגיית ההדלפות הועברה לבדיקת היועצת המשפטית לממשלה וכי אין לה קשר לצוות שלו. הנספח משמש כראיה דרמטית לקשר השתיקה והונאת בתי הדין. בדיעבד, עם חשיפת הפרשה בשב"כ, התברר כי בכירי התביעה ידעו היטב על ההדלפה שיצאה מהיחידה שלהם (בהוראת הפצ"רית), ונספח זה מוכיח שהם שיקרו במצח נחושה לשופטים כדי להגן על המערכת ולהותיר את הלוחמים במעצר.
💡 הערה: מסמך זה מבסס את טענת "חוסר ניקיון הכפיים היורד לשורשו של עניין" שבהתנהלות התביעה, וממחיש מדוע הליך המעצר כולו היה נגוע משפטית ופסול מיסודו.
נספח 15: דיסק חומרי המדיה והקלטות השידור
פרטי המסמך: דיסק דיגיטלי (נספח פיזי המצורף לתיק) המרכז את כלל שידורי הטלוויזיה, כתבות הוידאו והקלטות הרדיו הרלוונטיות (עמוד 107).
תוכן ומשמעות ראייתית: הדיסק כולל את הכתבה המקורית מ-6.8.24; שידור תאגיד השידור שחשף את פני הלוחמים בניגוד לצא"פ; ו-5 הקלטות שונות של גיא פלג ברדיו 103FM שבהן השתמש בביטויים קשים כמו "לא בכל יום משדרים אונס בטלוויזיה". זהו העוגן הראייתי המרכזי לעוולות לשון הרע והפרת הפרטיות. הוא מאפשר לשופט להתרשם באופן ישיר מהמניפולציות החזותיות (כמו הטשטוש הפיקטיבי באזור החלציים) ומהקריינות המגמתית שהפכה אירוע מבצעי של חיפוש לעבירת מין מתועבת.
הערה: הדיסק משמש גם להוכחת עבירת שיבוש מהלכי המשפט של ראש צוות החקירה גיא גופמן, שהתראיין לתוכנית "זמן אמת" בעוד ההליך המשפטי מתנהל.
ומי זה אשר בן ארצי המומחה מטעם כוח 100??
לגבי הוכחת רכיב הזדון וההטעיה: עדותו של בן-ארצי ממוטטת את הגנת "אמת בפרסום" או "טעות עיתונאית" של גיא פלג וחדשות 12. היא מוכיחה כי לא מדובר בדיווח חדשותי גרדא, אלא ביצירת נרטיב שקרי מתוכנן באמצעות "אמצעי תרמית" חזותיים.
לגבי העמקת החשד לשחיתות שלטונית: כתב התביעה מעלה שאלה קשה בעקבות בדיקתו של בן-ארצי: מי בישל והלחים את הסרטון מלכתחילה? אם הסרטון בושל עוד בתוך כותלי הפרקליטות הצבאית או מצ"ח לפני שהודלף, מדובר בבידוי ראיות זדוני על ידי רשויות החוק כדי להפליל לוחמים ולחלץ את הפצ"רית מביקורת.
לגבי הוכחת הטיוח של היועמ"שית והפרקליטות: העובדה שמומחה פרטי כמו בן-ארצי הצליח לחשוף בקלות את בישול הסרטון, בעוד שצוות הבדיקה של המדינה (בראשות גל עשהאל) טען במשך 9 חודשים ש"בוצעו פעולות טכנולוגיות ללא ממצאים", מוכיחה כי חקירת המדינה הייתה "הימנעותית" ונועדה במכוון לטייח את האמת.
שלב 1: האירוע בשדה תימן והממצאים המזכים (יולי 2024)
- 5.7.24 (בערב): לוחמי כוח 100 מבצעים חיפוש כדין על המחבל (מ"פ בג'בליה, איש נוחבה מסוכן ביותר). המחבל משתולל, יורק ומפגין התנגדות אלימה. הלוחמים מפעילים כוח סביר כדי להשתלט עליו, ואקט זה מאושר בדיעבד בתחקיר המבצעי של מפקד המחנה. הרמת המגינים מבוצעת כפרט מבצעי סטנדרטי לפי הנוהל המחייב להגנה על החיילים.
- 6.7.24 (לפנות בוקר): המחבל מפונה לבית החולים אסותא ועובר פרוצדורה רפואית.
- 21.7.24 (שעה 10:55): חוקר שב"כ גובה גרסה ראשונית ואותנטית מהמחבל. המחבל מתלונן כי "נדקר ברקטום" (בשל חפץ חד חיצוני) ואינו מעלה שום טענה לאונס או מעשה סדום.
- 21.7.24 (שעה 13:35): חוקרי מצ"ח גובים הודעה רשמית ממנהל מחלקת הטראומה באסותא. הרופא מבהיר על בסיס בדיקות ה-CT והטיפול הקליני כי מדובר ב**"חתך מחוץ לפי הטבעת"** השולל לחלוטין החדרת חפץ (מעשה סדום).
- 💡 משמעות התביעה: שלב זה מוכיח את רכיב הזדון הקיצוני. רשויות האכיפה החזיקו בראיות רפואיות ומדעיות חותכות המזכות את הלוחמים מעבירת מין שמונה ימים מלאים לפני שבחרו לעצור אותם בדרמטיות.
שלב 2: ה"פרוץ" הראוותני וזיהום חקירת המחבל (סוף יולי – אוגוסט 2024)
- 29.7.24: הפרקליטות הצבאית ומצ"ח מבצעות "פרוץ" מוקדם, מתוקשר וראוותני בבסיס שדה תימן, ועוצרות את הלוחמים בחשד כוזב של "מעשה סדום בנסיבות אינוס". המעצר הראוותני נעשה לפני שנגבתה תלונה רשמית מהמחבל במצ"ח, ולפני שפנו למכון לרפואה משפטית.
- 5.8.24 (שמונה ימים לאחר המעצר): חוקרי מצ"ח מגיעים לראשונה לגבות תלונה מהמחבל. לאחר שהמחבל כבר נחשף בכלא לחשדות המטורפים שמסעירים את המדינה, הוא מבין את תלות החוקרים בו ומבקש תמורות ("במה זה יכול לקדם אותי?"). החקירה מופסקת לשעתיים של התייעצות חשאית עם הפרקליטות, ולאחריה המחבל "מבושל" ומספק את גרסת הכזב המבוקשת על אונס ומעשה סדום.
- 💡 משמעות התביעה: הנתבעים הפכו ל"בני ערובה" של המחבל. בגלל שהם כבר הכריזו לכל העולם שיש אונס, הם נאלצו לשדל ולבשל את גרסת המחבל כדי להצדיק בדיעבד את מעצר השווא.
שלב 3: ההדלפה הנפשעת של הפצ"רית וקמפיין הדיבה (אוגוסט 2024)
- 6.8.24: בעיצומו של המאבק הציבורי על תדמית הפרקליטות הצבאית, הפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי ובכיריה מדליפים באופן מניפולטיבי וחתוך את סרטון אבטחת המתקן ואת חומרי החקירה לגיא פלג ולחדשות 12.
- 6.8.24 (בערב): גיא פלג משדר במהדורה המרכזית את הסרטון. פלג מציג קלטת "מבושלת" ומוחלתת (שכפי שחשף המומחה אשר בן-ארצי – חלקים ממנה צולמו בכלל ימים לפני שהמחבל הגיע למחנה). פלג מטעה את הציבור באמצעות טשטוש פיקטיבי באזור החלציים, ומשקר בקריינות: "הקביעה הרפואית חד משמעית – הפציעות נגרמו מהחדרה של חפץ".
- 11.8.24: תאגיד השידור הישראלי (כאן 11) מפר ברשלנות פושעת צו איסור פרסום ומשדר את פניהם החשופות של הלוחמים על ספסל הנאשמים, צילום שמופץ מיד ברשתות אויב ערביות.
- 💡 משמעות התביעה: ההדלפה החריבה את עולם הלוחמים והפכה אותם ל"סמלי אונס ויראליים" בכל העולם (עילה לתביעת לשון הרע בסך 3 מיליון ש"ח ללוחם).
שלב 4: קשר השתיקה והטיוח הממוסד של המדינה (ינואר – ספטמבר 2025)
- אוגוסט – דצמבר 2024: ארגונים אזרחיים דורשים פתיחה בחקירה פלילית על ההדלפה החמורה. היועמ"שית גלי בהרב-מיארה ופרקליט המדינה עמית איסמן מועלים בתפקידם, מורחים את הזמן במשך 5 חודשים ומסרבים לפתוח בחקירה.
- ינואר 2025: רק בעקבות עתירה לבג"ץ, מקימה המדינה "צוות בדיקה". אולם כצעד של סיכול מתוכנן, הם מעמידים בראש הצוות את גל עשהאל – סגן הפצ"רית. עשהאל מצוי בניגוד עניינים חריף ובלתי נתפס, שכן הוא נדרש לחקור עבירה פלילית של הבוסית הישירה שלו שממנה עליו.
- ספטמבר 2025 (תשעה חודשים של סחבת): גל עשהאל ואלון אלטמן מגישים חוות דעת מטייחת ומחליטים לסגור את התיק ללא חקירה פלילית. הם מציגים לבג"ץ תצהירים כוזבים שלפיהם החומר היה חשוף למאות אנשים, וקובעים באופן אבסורדי כי ההדלפה "לא פגעה בביטחון המדינה" (תוך שהם מחביאים ומסתירים מבג"ץ חוות דעת הפוכה של שר התפוצות).
שלב 5: בדיקת הפוליגרף בשב"כ ושבירת קשר השתיקה (אוקטובר 2025)
- 8.10.25 (תחילת אוקטובר): קשר השתיקה והטיוח המשפטי המפואר קורס במקרה. במסגרת בדיקת פוליגרף שגרתית שנערכת בשב"כ לדוברת הפרקליטות הצבאית (נתבעת 4) לצורך מינוי למשרה אחרת, היא נשאלת על הדלפות ומודה בבכי: אני הדלפתי את הסרטון וחומרי החקירה לגיא פלג – ועשיתי זאת בהוראה ישירה ומפורשת של הפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי.
- 13.10.25: המידע המרעיש עובר לרמטכ"ל וליועמ"שית. כדי למנוע מהלוחמים ומסנגוריהם את היכולת לחקור את המחבל ולהוכיח את בישול התיק, צה"ל והמדינה מבריחים את המחבל באישון לילה בחזרה לרצועת עזה באופן חשאי, ללא ידיעת בית הדין ובניגוד מוחלט לכללים (אירוע העולה כדי שיבוש הליכי משפט).
- 29.10.25: לאחר לחץ כבד, הרמטכ"ל מודיע לפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי כי הוא משעה אותה מתפקידה, והיא נאלצת להתפטר. למרות החשיפה, היועמ"שית והמשטרה נמנעות מחקירה סמויה אפקטיבית ומאפשרות למעורבים לתאם גרסאות.
שלב 6: קריסת תיק הכזב והגשת תביעת ה-18 מיליון (מרץ – אוגוסט 2026)
- 12.3.26: הפצ"ר הנכנס, איתי אופיר, שעורך בחינה מחודשת ונקייה של התיק, מקבל את טענות הסנגורים ל"הגנה מן הצדק". נוכח הליקויים החמורים, הזיהום החקירתי הקיצוני וההדלפות הפסולות, הפצ"ר מבטל לחלוטין את כתבי האישום נגד לוחמי כוח 100.
- 31.8.26 (היום): לאחר שנה וחצי של ייסורי דין, הכפשות חובקות עולם, פגיעות נפשיות, תעסוקתיות ומשפחתיות קשות, מגישים שלושת הלוחמים, באמצעות ארגון חוננו, תביעת נזיקין אזרחית בסך 18 מיליון ש"ח (6 מיליון ש"ח לכל לוחם) נגד 17 המעורבים בפרשה המבישה.
הזנזון ההומוסקסואלי גיא גופמן שגויס במיוחד ע"י הפצרית
- מצג השווא הרפואי: גופמן טען בראיון כי במועד המעצר של הלוחמים (יולי 2024), הייתה בידי החוקרים "תמיכה רפואית" המבססת את החשד החמור של מעשה סדום ואונס. כתב התביעה מגדיר זאת כשקר מוחלט, שכן מסד הראיות הרפואי הרשמי (נספח 1 ונספח 2) – שגופמן עצמו החזיק בו – שלל חדירה והצביע על חתך חיצוני עוד לפני המעצר.
- הסתרת מועד תלונת המחבל: גופמן הציג לצופים מצג כאילו גרסתו ותלונתו של המחבל על אונס היו התשתית שהולידה את החשד והמעצר. בפועל, גופמן הסתיר מהציבור כי המעצר הראוותני בוצע שמונה ימים לפני שהמחבל בכלל טען למעשה סדום, וכי בזמן המעצר עמדה בפני החוקרים גרסת מחבל הפוכה (בדבר דקירה חיצונית בלבד).
- עמעום מסוכנות המחבל ("שקר שוטר הסמים"): גופמן דברר בטלוויזיה את גרסת השבי של המחבל, וטען כי הוא שימש בסך הכל כ"שוטר במחלק סמים של חמאס". זאת, למרות שגופמן ידע היטב כי חקירות יחידה 504 והשב"כ כבר פירקו גרסה זו, וכי המחבל סווג רשמית כלוחם ומפקד פלוגה (מ"פ) בג'בליה בעל רמת מסוכנות ביטחונית עליונה. התביעה טוענת כי גופמן ניסה להציג את המחבל כ"עציר חסר ישע" כדי לעמעם ולטשטש את הצורך המבצעי של הלוחמים בהפעלת כוח.
מפקד המרפאה הצבאית שפעלה בבסיס שדה תימן בזמן האירוע הוא רס"ן ד"ר י'
מי החזיר את המחבל בחזרה לעזה? ולמה????
תירוצי "מצוקת הכליאה בשב"ס": המדינה וגורמי האכיפה השתמשו בטיעון של "חוסר מקום במתקני הכליאה ובתי הסוהר בארץ" ובצורך הכללי לדלל את מתקן שדה תימן, כדי להצדיק שחרור עצורים עזתים. הלוחמים מדגישים בתביעה כי שימוש בקריטריון יבש זה על עד מפתח יחיד בפרשה הפלילית והבינלאומית הרגישה ביותר הוא אבסורדי, רשלני או זדוני.
- שקר "החשיפה למאות אנשים": גל עשהאל (סגן הפצ"רית וראש צוות הבדיקה המטייח) טען בבג"ץ כי חומרי החקירה והסרטונים היו חשופים למאות אנשים ולכן "אין תוחלת" לחקירה פלילית לאיתור המדליף. התביעה מוכיחה כי מדובר במצג כוזב: החומרים שהודלפו (כולל פוליגרף שבוצע יום קודם) היו נגישים לקבוצה מצומצמת בלבד של קצינים בכירים שניהלו קבוצת וואטסאפ סגורה.
- שקר "אי הפגיעה בביטחון המדינה": ועדת הבדיקה קבעה בהחלטה תמוהה כי ההדלפה לא פגעה בביטחון ישראל. התביעה חושפת כי הפרקליטות הסתירה במכוון מבג"ץ חוות דעת הפוכה ורשמית של משרד התפוצות שהוכיחה נזק מדיני אדיר (הכללת ישראל ברשימות שחורות באו"ם).
- הסתרת ההשלכות על החטופים: המערכת התעלמה לחלוטין מהסיכון המיידי שההדלפה הטלוויזיונית המניפולטיבית הטילה על חטופים ישראלים בעזה. (לימים, כפי שפורסם באפריל 2026, שורד השבי בר קופרשטיין.
להלן כתב התביעה על 18,000,000 ש"ח
1 מחשבה על “חיילי כוח 100 שהואשמו ע"י הפצ"רית וכנופיית מתן סולומש וליאור עיאש תובעים 18,000,000 ש"ח מיפעת תומר ירושלמי וגלי מיארה”
מיהו ה"האקר פרו-פלסטיני" המוזכר בסעיף 258.8 ולמה שמו מוסתר?