לפנינו כתב תביעה של זוג הומואי שהזמין צימר בעבר שבת, ובעל הצימר זרק אותם לכל הרוחות. כתב התביעה הוגש לבית משפט השלום בירושלים על ידי נעם קורב ואביאל רוזנבאום, זוג גברים נשואים, אשר מיוצגים בהליך זה על ידי עורכי הדין אורי קורב, (שהוא אחיו של נעם), אסף בנמלך ודן קורב. 20439-01-26.
האם מי שעלול לשלשל על סדינים זכאי להתארח בצימר?
עילת התביעה המרכזית מבוססת על חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. לפי המתואר בכתב התביעה, בני הזוג הזמינו מראש אירוח לשבת במתחם צימרים בישוב נופי פרת שבבעלות הנתבע, יגאל כנען, ואף שילמו מקדמה עבור ההזמנה. התובעים טוענים כי כאשר הגיעו למקום ביום שישי, זמן קצר לפני שקיעת החמה וכניסת השבת, סירב הנתבע לארח אותם במפורש ובאופן משפיל אך ורק בשל היותם זוג חד-מיני, דבר שהוביל לפגיעה קשה בכבודם ובזכותם לשוויון, במיוחד בהתחשב בכך שאחד מהם מקיים אורח חיים דתי. בעקבות זאת הם דורשים פיצוי כספי ללא הוכחת נזק בסך של כ-156,816 שקלים.
הנה התובע נעם קורב שהוא תומך נלהב של זכויות הפלסטינים והחונטה המשפטית. אחד כמוהו שמתארח בצימר עלול פיסית לנשוך כריות, ולגרום לנזקים לכריות עקב הנשיכות שלו. כמו כן, פעילות מוגברת של מתחנגל כמוהו בהחדרת עצמים בתחת, עולה ליצור גירוי ברקמות הרקטום שיוביל לנזילת קקי ושלשולים על המצעים. נשאלת השאלה האם בעל הצימר צריך להגיד לאורחיו בפרצוף שהוא חושש שהסדינים שלו יוכתמו בדליפות חרא שנוזל מהטוסיק של האורח?
נעם קורב זרקו אותו מצימר בגלל שהוא נושך כריות
והנה נעם עם בן זוגו. אביאל רוזנבאום. נשאלת השאלה האם בעל הצימר זכאי להחתים את האורחים שלו על תקנון אירוח, לפיו הם מתחייבים לבצע חוקן (דוש) בתחת, לפני שהם מבצעים אקטים אנאליים על הסדינים שלו?
אביאל רוזנבאום קורב סולק מצימר בגלל שלשול על סדינים
איך בעל צימר יכול לדעת עם האורחים שלו נקיים בתחת ולא יחרבנו לו על הסדינים?????
זו היתה מלכודת או לא היתה מלכודת?
הקטע הוא שהתובעים המתחנגלים עשו שיתוף בפייסבוק, 3 שנים קודם לאמירות של שמחה רוטמן שצריך לאפשר לבעלי צימרים שלא לארח הומואים. הפרסום ששיתפו המתחנגלים באתר ynet עוסק באמירתו של שמחה רוטמן, לפיה בעל מלון יוכל לסרב לארח הומואים מטעמי אמונה דתית, לצד דבריה של אורית סטרוק, וזה עלה לרשת ב 25/12/2022. באותו היום ממש, שיתף התובע נעם קורב רוזנבאום את הכתבה בעמוד הפייסבוק שלו והוסיף טקסט חריף בגנות האמירות הללו, תוך שהוא מביע זעזוע עמוק מהרדיפה וההדרה של מיעוטים ומצהיר כי לא ניתן להפוך את חברי הקהילה לאזרחים מסוג ב.
כאשר משווים את התאריכים הללו למועד האירוע בצימר, מגלים פער זמנים משמעותי ביותר של כמעט שלוש שנים מלאות. האירוע שבגינו הוגשה התביעה, שבו סורבו בני הזוג בצימר בנופי פרת, התרחש ב 2/1/2026, לקראת שבת. פער הכרונולוגיה הניכר הזה מחליש בצורה משמעותית את הטענה לפיה מדובר במלכודת מתוכננת מראש או בפעולה יזומה שנולדה ישירות בעקבות הסערה הציבורית והצהרותיו של רוטמן. אולם, עצם העובדה שהתובע גילה עניין אידיאולוגי כה מופגן בנושא הספציפי הזה כבר ב-2022 מעידה על מודעות גבוהה ועל רגישות מיוחדת לסוגיית סירוב השירות בבתי הארחה, ועל רצון לבחון את גבולות החוק הלכה למעשה באמצעות כוונת מכוון להפיל בעל צימר ספציפי במלכודת.
בעל הצימר טוען שזכותו לא לארח בביתו הפרטי
קו ההגנה המרכזי של יגאל כנען מבוסס על אופייה הביתי והפרטי של יחידת האירוח, אשר שומט את הקרקע תחת הגדרת המקום כמרחב ציבורי. הנתבע מדגיש בכתב הגנתו כי יחידת האירוח נוף כנען איננה בית מלון, אכסניה מסחרית או מתחם צימרים מנותק, אלא מדובר בסך הכל בשני חדרי אירוח קטנים המצויים ממש בתוך בית המגורים הפרטי של משפחת כנען, בו מתגורר הנתבע עם רעייתו וילדיו מזה למעלה מ16 שנים.
מתוך כך, נטען כי ניסיונם של התובעים להחיל את הוראותיו של החוק על חדרי אירוח המצויים בתוך ביתו הפרטי של אדם, בלב מרחב המחיה המשפחתי המוגן שלו, מהווה ניסיון לעיוות הדין ולהחלתו בצורה דרקונית לשם כפייה אידיאולוגית ואנטי דתית בתוך דלת אמותיו ומבצרו הפרטי של הנתבע. הנתבע נסמך על פסיקות קודמות ומציין כי הלכה מושרשת היא כי חוק איסור הפליה אינו משתרע על כלל הפעולות האנושיות, ואינו חל על פעילויות במרחב פרטי, ובספרה הפרטית החירות היא הכלל, ועקרון השוויון הוא החריג לו.
לצד זאת, מועלית טענה חילופית לפיה גם אם החוק חל, האירוע חוסה תחת ההחרגות הלגיטימיות של החוק מכיוון שאירוח מודע של זוג חד מיני בתוך קורת גגו, ביחידה שבה הוא עצמו סידר מיטה זוגית, מהווה עבירה על מצוות תורתו וזאת תוך סיוע לאיסור חמור. הנתבע מסביר כי כפיית הנתבע לפעול אקטיבית בניגוד מוחלט לצו מצפונו ומצפונה של משפחתו בתוך דלת אמותיו אינה מקדמת שוויון, אלא מהווה כפייה אידיאולוגית ואנטי דתית פרוגרסיבית ודורסנית, הפוגעת בליבת האוטונומיה של הפרט ובזכותו לעצב את סביבתו המשפחתית המוגנת. לדידו, כל מבוקשו של הנתבע היה לממש זכות זו ממש, ולנהוג כיהודי באוהלו ביתו שלו, ואין לאלץ אותו לקבל מציאות הסותרת באופן חזיתי את אמונתו הדתית, את איסורי תורתו ואת צביון ביתו.
לבסוף, כתב ההגנה תוקף בחריפות את המניעים הנסתרים של בני הזוג ומאשים אותם בניהול פרובוקציה מכוונת. נטען כי קיים יסוד סביר ואיתן להניח כי התביעה דנן איננה תוצר של תאונה צרכנית מקרית, אלא מהווה מהלך מכוון, מושכל ומתוכנן, שכן התובע הוא מבקר שיטתי, חריף ועקבי של מפלגת נעם שבה כיהן הנתבע בעבר כמועמד. הנתבע טוען כי בחירתם לפנות באופן ממוקד דווקא אליו מקימה חשש כבד כי חוק איסור הפליה לא נועד להפוך לחרב לשליפה יזומה בידי מחפשי מדון המייצרים פרובוקציות מלאכותיות, וכי מדובר בניסיון בוטה לניצול הליכים משפטיים לצורך שימוש לרעה בהליכי משפט והכאת יריב השקפתי.
הנתבע יגאל כנען מציג בכתב הגנתו תקדימים מפורשים שמטרתם להגן על חירות הפרט ברשות היחיד ותיחום גבולות השוויון. הוא מצטט את רע"א 8821/09 המהווה פסק דין מנחה לגבי גבולות המשפט הפרטי. מפסק דין זה הוא שואב את הציטוט המרכזי לקו ההגנה שלו: "ערך השוויון במשפט הפרטי איננו ערך יסוד בלעדי; נהפוך הוא, בסְפֶרָה הפרטית – החירות היא הכלל, ועקרון השוויון הוא החריג לו". הוא מסתמך על רע"א 28822-11-25 (שי לוי נ' תל אביב הילטון בע"מ) כדי להדגיש את חובת הזהירות והאיפוק השיפוטי. הוא מביא מתוכו ציטוט לפיו חוק איסור הפליה נועד לאזן בין עקרון השוויון לחירות הכלכלית, ועקרון השוויון אינו בגדר חזות הכל, ולכן נדרשת זהירות רבה מפני הרחבת איסורי ההפליה מעבר למה שהוכר במפורש בחוק.
הוא מפנה לשם השוואה אל ת"צ 8214-05-14 כדי לחזק את הטענה שעקרונות המשפט הציבורי וחוק איסור הפליה אינם גוברים על פני חירותו של אדם בביתו שלו, ואינם מונעים הגבלת כניסה למקרקעין המשמשים למגורים פרטיים. אתר "הומלס" (קבוצת הומלס בע"מ). פסק דין זה עסק בטענות להפליה בפרסום מודעות לדירות מגורים (השכרה או מכירה) בין גברים לנשים, והנתבע השתמש בו כדי לתמוך בטענה שעקרונות המשפט הציבורי וחוק איסור הפליה אינם נאכפים באותה הצורה כשמדובר במקרקעין המשמשים למגורים פרטיים של אדם. בפסק הדין בעניין אתר הומלס, קבוצת הומלס בע"מ היא זו שזכתה בתביעה, לאחר שבית המשפט דחה את בקשת התובעים לאשר את ההליך כתובענה ייצוגית נגדה. בית המשפט קיבל את העמדה המשפטית לפיה לחוק איסור הפליה יש גבולות ברורים, וכי עקרון השוויון אינו מבטל לחלוטין את זכות הקניין, חירות הפרט והזכות של אדם פרטי על בית מגוריו. השופטים קבעו כי החוק אינו מונע מאנשים פרטיים להגביל את הכניסה או המגורים בנכסיהם האישיים, ולכן האתר לא ביצע עוולה כאשר אירח מודעות של אנשים פרטיים שביקשו לבחור את השותפים או השוכרים שלהם.
כולם טוענים שהם אנשי ביטחון כדי לזכות בקרדיטים
הרקע הצבאי של הצדדים, כפי שהוא עולה מתוך כתבי הטענות, מציג פרופיל ביטחוני משמעותי הן מצד התובעים והן מצד הנתבע.
הנתבע, יגאל כנען, מתואר בכתב ההגנה כקצין מילואים מצטיין בדרגת סגן אלוף, אשר סיים קורס טיס כנווט קרב ושירת בחיל האוויר. הוא הקדיש את מיטב שנותיו לביצור ביטחונה של המדינה, נטל חלק פעיל בכל מערכות ישראל והפעילויות הקרביות מקיץ 1977 ועד למבצע צוק איתן בשנת 2014, לרבות השתתפות בתקיפת סוללות הטילים הסוריות במבצע ערצב 19 בשנת 1982. הוא המשיך לשרת בקו הראשון של העשייה הביטחונית עד לשחרורו משירות מילואים בגיל שישים, כנציג חיל האוויר לאלוף פיקוד הדרום.
מנגד, התובעים מציגים אף הם רקע ביטחוני וצבאי פעיל בכתב התביעה. תובע 1, נעם קורב, הוא קצין המשרת בתפקיד חיוני בצה"ל. תובע 2, אביאל רוזנבאום, הוא חוקר אשר שירת מאות ימי מילואים בתפקיד קרבי במהלך המלחמה האחרונה.
