כיצד הגיעו לישראל כל כך הרבה מסתננים מסודן ואריתראה דרך סיני ולמה הם נשארו? במשך שנים התקשורת פימפמה לציבור שהם "קורבנות סחר בבני אדם", קורבנות עבדות ואונס, ולכן אי אפשר להחזיר אותם למדינות המוצא. מה שלא סיפרו לציבור שארגוני השמאל בישראל שמומנו ע"י הקרן החדשה לישראל, ושגרירויות זרות, בעיקר שגרירות שוויץ, המציאו בלוף של "מחנות עינויים בסיני", ושהבדואים הרביצו לסודנים ואריתראים ואנסו אותם בתחת. גם גברים וגם נשים.
לפנינו ערר של מסתנן סודני שהגישה עו"ד סתיו פס חי, שטוענת שישראל צריכה להכיר בסודני כקורבן סחר בבני אדם, כי בסיני אנסו אותו בתחת בדואים, וכבלו אותו בשלשלאות שלא יברח. בערר ניתן לראות שבעת כניסתו לישראל הוא לא התלונן על מחנות עינויים בסיני ולא התלונן שאנסו אותו, והוא מודה שבא לישראל רק כי הגבול היה פתוח והוא מחפש עבודה. הוא שילם לבדואים $5,500 שיביאו אותו לגבול ישראל. 5 שנים אח"כ הגיע לאחד מארגוני הסיוע לפליטים "המורקד לפליטים" ושם שתלו בו והדריכו אותו לספר שהבדואים אנסו אותו בתחת.
אם הבדואים קיבלו ממנו $5,500 להביא אותו לגבול, למה שיחזיקו אותו במחנה עינויים ויאנסו אותו, במקום להביא אותו לגבול? הרי לבדואים יש מספיק מין מכל מיני ישראליות שנוסעות לחושות בסיני, עושות ג'אראס ומזדיינות עם כל השבט. למה שיאנסו סודני שהוא לקוח שלהם, ולמה שיחזיקו אותו במחנה, במקום להביא אותו לגבול, ולהתפנות אל הלקוח הבא?
בתמונה השופטת בדימ' סביונה רוטלוי שיועצת למוקד לפליטים.
ממתי חוק העונשין הישראלי חל על בדואים בסיני?
שימו לב שהעו"ד של הסודני סתיו פס חי מבקשת לבסס את ההכרה בהיותו קורבן סחר ועבדות בחוקי העונשין הישראלים שחלים על ישראלים בישראל. אלא מאי? הסיפור של כבילה בשלשלאות ואונס בתחת בסיני אינו מקים בכלל עבירה פלילית בישראל. המבצעים הם בדואים ללא שם וזהות שכפופים לחוק המצרי. מקום הביצוע מצריים. המתלונן סודני או אריתראי. כלומר אין שום קשר לחוק העונשין הישראלי. מה שחל במצריים הוא החוק המצרי.
מה שעו"ד סתיו פס חי עושה זה לתקוף את רשויות ההגירה, שהם לא בדקו את ה"פגיעות המיניות והאינוס" (כאילו שיש דרך לבדוק פגיעות מיניות במצריים בלי שם, בלי תאריך ובלי מיקום, ואחרי 5 או 7 שנים), ושהם לא קיבלו חוות דעת של רופאים שכתבו שיש למסתננים תסמינים של קורבנות אונס (חוות דעת שנוצרו אחרי 5 או 7 שנים בישראל, ובהבל פה של המתלונן ששמו מילים בפה שלו).
הצוות של המוקד לפליטים ומהגרים יושב באותו משרד כמו האגודה לזכויות האזרח וכולל את ד”ר איילת עוז, עו”ד טל שטיינר, סיגל רוזן, אמיר שמרלינג, אור קורן, תוויבה מג’דוב, מאיה גולדמן, סתיו ארנון, מאי ג’באלי, דבורה קורזיץ, עו”ד סתיו פס-חי, עו”ד ענבר בראל, עו”ד עלא ח’אטר, אלכסנדרה רוט, הודא קונדוס, אריאל שנדר, איה דננברג, סיגל רוזן וענת גוטמן.
בתמונה יועמ"ש של המוקד לפליטים עודד פלר, שהוא גם יועמש של האגודה לזכויות האזרח.
המוקד לפליטים עשה שטיפת מוח לציבור הישראלי על שקרים מובהקים
הטענות שלהם חוזרות על עצמן, שפקחי ההגירה אלימים, שתנאי הכליאה של מסתננים מחפירים, שפקידי ההגירה מתעלמים מ"ראיות" שהמגיעים לישראל הם קורבנות אלימות מינית או עבדות, ושהמדינה צריכה לפתוח את גבולותיה לכל דיכפין……
מהמשרדים של הארגונים "לזכויות אדם" התעמולה עברה לתקשורת השמאלנית, בעיקר לעיתון "הארץ", כדי לפמפם לציבור כמה מסכנים הפליטים שכולם נאנסו בסיני ונכבלו בשלשלאות…. ומשם זה עבר לשופטים שידעו שהקידום שלהם תלוי בעדנה ארבל מי ששימשה ראש וועדת השתיים לקידום שופטים. כדי לקבל המלצה לקידום מעדנה ארבל השופטים היו צריכים להוכיח שהם פרוררס, ווק, פמיניסטים, שמאלנים ו PC.
רוב הסיפורים של המוקד לפליטים הודהדו ע"י הכתבת ב"הארץ" לי ירון, שכותבת שם על אלימות גברים יהודים נגד נשים יהודיות, זונות מסכנות שלא גומרות את החודש, ואחרי ה 7 באוקטובר התראיינה במדיה זרה MSNBC וטענה שבגלל ביבי כל החטופות נאנסות בשבי.
גם עינת פישביין מה'מקום הכי חם בגהנום' היתה בין מפיצות עלילות הבדים של האונס בסיני….במשך שנים המוקד שלט כאן באופן חד צדדי על השיח, ללא כל מענה, אבל המצב השתנה מאוד בעזרת ארגון, 'המרכז למדיניות הגירה ישראלית' שקידם את חוק הפקדון וכתב מחקרים שאף הפריכו דו"חות רשמיים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
ואלה 2 "דוברות" שעסקו בהפצת הנדסת התודעה של המוקד לפליטים, דרור שדות ורותי קליין. הנ"ל משוטטות בכנסת ומחפשות חברי כנסת שיסכימו לקיים "דיונים" על מצב הפליטים, למשל עאידה תומא סלימאן שנרתמה למשימה.
תעלומה: מי אנס את חוסיין אידריס מוחמד בתחת בסיני?????
הערר הוגש בתאריך 25/08/2019 למחלקת העררים בפרקליטות המדינה על ידי "המוקד לפליטים ולמהגרים", אשר ייצג את העורר חוסיין אידריס מוחמד. הגוף שהופיע נגדו הוא חוליית הסחר באגף לחקירות ומודיעין של משטרת ישראל. העילה הרשמית שבגינה מוגש הערר היא החלטת חוליית הסחר שלא להכיר בעורר כקורבן החזקה בתנאי עבדות וסחר בבני אדם לצורך מתן שירותי מין, לאחר שהמשטרה קבעה כי לא קיימת במקרה שלו ראשית ראייה לכך.
העורר מנמק את דרישתו בכך שהוחזק במשך חודשים ארוכים בשנת 2011 במחנות עינויים בסיני על ידי מבריחים בדואים, שם עבר מסכת קשה של עינויים פיזיים, התעללויות וחשמול, וכן מעשי אונס שיטתיים וקבועים שהכניסו אותו תחת הגדרת העבירה הפלילית של עבדות מין.
מכיוון שמדובר בערר מינהלי המופנה לפרקליטות נגד החלטת משטרה, אין בתיק זה שופטים שקיבלו את ההחלטה המקורית אלא קציני משטרה, אך הערר מציין ברקע שלו החלטות קודמות ומאבקים עקרוניים כמו עתירת בגץ 5465/11 של חברת הכנסת אורית זוארץ נגד השר לביטחון פנים בנוגע לפירוק זרוע סער המשטרתית.
בבחינת השתלשלות הדברים והגרסאות שמסר העורר עולה כי כאשר נכנס לישראל באוקטובר 2011 הוא כלל לא התלונן על אונס בסיני. בשימוע שנערך לו במשרד הפנים בתאריך 08/12/2011 הוא הודה למעשה כי בא לישראל כדי לעבוד וללמוד, וסיפר כי עזב את סודן עם אחיו בטיסה למצרים לאחר שחש מאוים מצד השלטונות בגלל פעילות של אחיו התאום.
מהמסמכים עולה כי רק כעבור שנים רבות, כאשר בא במגע עם ארגוני הסיוע השונים, עלה לראשונה סיפור האונס על ידי הבדואים בסיני. תלונתו המפורשת על פגיעה מינית נמסרה רק בריאיון שנערך לו במוקד לפליטים ולמהגרים בתאריך 06/09/2018 ובבדיקות המאוחרות שנעשו לו בשנת 2019. הדבר מעלה את האפשרות כי הסיפורים על אונס קבוצתי בסיני נשתלו או עוצבו בעקבות המגע הממושך שלו עם פעילי הארגונים, אשר חיפשו להכניס את המקרה שלו תחת העילה המשפטית הנדרשת לקבלת אשרת שיקום והגנה בישראל.
במהלך השנים נבדק העורר על ידי מספר אנשי רפואה וטיפול. בתאריך 25/10/2011, מיד עם חציית הגבול, הוא פונה באמבולנס ואושפז במיון הכירורגי של בית החולים סורוקה, שם נבדק על ידי ד"ר איל קרמר אשר תיעד מצב גופני ירוד וצלקות אך ללא כל עדות או תלונה על תקיפה מינית.
בהמשך הוא קיבל טיפול רפואי וסיוע דרך ד"ר אפלבאום מעמותת רופאים לזכויות אדם. בתאריך 25/01/2019 נערכה לעורר חוות דעת רפואית ונפשית מיועדת לפי פרוטוקול איסטנבול על ידי ד"ר צבי בנינגה, רופא מומחה ברפואת משפחה, ועל ידי ד"ר דניאל ג'יי ג'יי וייסהוט, פסיכולוג קליני מומחה, אשר קבעו כי עדותו המאוחרת על העינויים והאונס היא מהימנה וכי הוא סובל מפוסט טראומה קשה.
לצד הרופאים הופיעו בתיק סייענים ופעילים מארגוני הסיוע, ובהם המראיינת אלכס רוט שערכה איתו את הראיונות מטעם המוקד לפליטים ולמהגרים, אמי סער מנהלת המאבק בסחר בבני אדם במוקד שהגישה את הבקשות הרשמיות, וכן המטפל ממויה זרה Mamuye Tzazu Zerie ממרפאת גשר, שאליו הופנה העורר לטיפול נפשי ושם שיתף לראשונה בדבר הפגיעה המינית ב 2016. העורר הופנה לטיפול נפשי במרפאת גשר לאחר ביקוריו בעמותת רופאים לזכויות אדם בשנת 2016.
נטען שהוא החל לשתף את המטפל שלו במרפאה, עו"ס ממויה זרה, בדבר מעשי האונס והפגיעה המינית במהלך תקופת הטיפול שקיבל שם. מרפאת גשר היא מרפאה פסיכיאטרית ייעודית למבקשי מקלט ולקורבנות סחר בבני אדם, אשר הופעלה על ידי משרד הבריאות וממוקמת בדרום תל אביב (באזור יפו).
עו"ס ממויה זרה במקור מכושנילד במחוז גונדר, תפקידו היה לגייס את הקהילה האתיופית למען המסתננים מסודן ואריתראה תחת סיפור הכיסוי שזהו מאבק של האנשים השחורים באנשים הלבנים שלא רוצים להכניס כושים למדינה. לטענתו הוא מהשבט האמהרי, שהוא גדל על מיזרון שורץ כינים, ו"עסק כחבר ארגון המחתרת איהאפה", שהוא ברח למחנה פליטים של הצלב האדום בסודן, אמרק-וואה, ושהמוסד המליץ לו ללוות יהודים לישראל בגלל יכולותיו כמתורגמן שפות.
אם הפליט ברח מסודן למה צריך להכיר בו כקורבן של בדואים מסיני?
התיק מעורר דיון עקרוני בשאלה מדוע מדינת ישראל צריכה להכיר בעורר כקורבן סחר בבני אדם או עבדות, בהתחשב בכך שכל האירועים הנטענים לא התרחשו במדינת המוצא שלו בסודן וגם לא בשטחה של מדינת ישראל, אלא בוצעו על ידי עבריינים ומבריחים עצמאיים בשטח חצי האי סיני שבמצרים. אם בכלל זה קרה.
אילו היה העורר בוחר להישאר בסודן ולא לנסות להסתנן לישראל לצרכי עבודה, המבריחים הבדואים בסיני כלל לא היו פוגשים אותו ולא היו מבצעים בו את המעשים הללו. זיקתה של ישראל לאירוע חלשה, שכן המדינה אינה אחראית לפשעים שמתרחשים במדינות זרות ומבוצעים על ידי אזרחים זרים כנגד זרים.
מעבר לכך, קיימים סימנים משמעותיים המצביעים על כך שייתכן שמדובר בעדות מומצאת ושאין ראיות אובייקטיביות ממשיות לסיפור האונס. העורר כבש את עדותו במשך כמעט 7 שנים תמימות מאז הגעתו לישראל בשנת 2011 ועד לשנת 2018, והוא נזכר לספר על הפגיעה המינית רק לאחר שהחל לקבל טיפול וייעוץ בארגוני הסיוע שמודעים היטב לקריטריונים המשפטיים הנדרשים להכרה כקורבן סחר בישראל.
התיעוד הרפואי המקורי מזמן אמת בבית החולים סורוקה אינו מכיל שום הוכחה פיזית או תלונה בזמן אמת על תקיפה מינית, אלא רק על תשישות וצלקות כלליות, והגרסה כולה נשענת אך ורק על דבריו המאוחרים של העורר ועל הערכות סובייקטיביות של מומחים מטעם ארגוני הסיוע, ללא כל ראיה פורנזית או עדות חיצונית תומכת המאששת את סיפור האונס במחנות.
מה הראיות לאונס הסודני בסיני?
על פי מסמכי הערר, חוסיין לא סיפר לאיש על מעשי האונס שעבר בסיני עד שהחל בטיפול נפשי במרפאת "גשר". הציטוטים המדויקים המופיעים בתיק מתעדים את דבריו בשני הקשרים שונים של ארגוני הסיוע:
1. השיתוף הראשוני (בטיפול): הוא חשף לראשונה את דבר האונס בפני המטפל שלו במרפאת "גשר", עו"ס ממויה זרה. בתיק לא מופיע ציטוט ישיר מילה במילה מתוך חדר הטיפולים, אך מצוין כי שם הוא שבר את שתיקתו וסיפר לו על האונס שעבר.
2. הציטוט המוקלט הראשון מתוך הראיון במוקד: בפגישה השנייה שלו עם המראיינת אלכס מטעם המוקד לפליטים ולמהגרים, הוא הודה לראשונה באופן מפורש בריאיון כי נאנס, במסגרת חילופי הדברים הבאים:
אלכס: "האם אנסו אותך?"
חוסיין (ממלמל תוך כדי בכי): "אונס.. זה אונס.."
אלכס: "אתה לא חייב לפרט, רק תענה כן או לא."
חוסיין: "כן.. הם היו מזריקים סמים, ואז.. גם אותנו הם הכריחו לעשן סמים.. מי שלא הסכים קיבל מכות.."
אלכס: "אנסו אותך הרבה פעמים?"
חוסיין: "זה קרה הרבה פעמים.."
אלכס: "מעל 8 פעמים"
חוסיין: "נכון.. נראה לי…"
3. ציטוט נוסף מתוך הראיון במוקד המתאר את הפגיעה המינית בגברים: בהמשך הראיונות במוקד לפליטים ולמהגרים, הוא תיאר בדמעות את מה שקרה במחנות במילים אלו:
"בלילה עשו מה שבא להם. לקחו אותנו בלילה ועשו לנו דברים שלא עושים לגברים."
תגידו אתם? אלו ראיות מספקות לאונס, או שברור שהמראיינת שותלת לו את האונס בפה????
מי מימן ב 4,000,000 ש"ח כל שנה את המוקד לפליטים?
המוקד לפליטים ולמהגרים ממומן בעיקר מתרומות של קרנות פרטיות (בעיקר מגרמניה), תורמים עצמאיים בארץ ובעולם, וכן מישויות מדיניות זרות וגופים בינלאומיים. בין הגופים המרכזיים המעבירים תרומות לארגון ניתן למצוא את:
-
- נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR): המעבירה סכומים משמעותיים עבור סיוע משפטי ופרא-משפטי.
- קרן היינריך בל (Heinrich Böll Stiftung): קרן גרמנית המממנת הפקת דוחות מצב ומחקרים.
- שגרירויות זרות: כגון שגרירות קנדה, שגרירות שוויץ ואחרות, המעניקות מענקים ייעודיים לפרויקטים ספציפיים (לדוגמה סיוע לנשים מבקשות מקלט).
למה שגרירות שוויץ תורמת למוקד לפליטים? למה הם לא לוקחים את הפליטים לשוויץ?
והכי בדיחה זה שכל פעם שהם הגישו עתירה או ערעור, הם ביקשו פטור מאגרה או עירבון….. כי למסתנן אין כסף…..
היועצים המשפטיים ומנהלי המחלקה המשפטית: לארגון יש מחלקה משפטית פנימית וכן היסטוריה של עורכי דין מובילים ששימשו כיועצים משפטיים או מנהלי המחלקה המשפטית שלו. בין השמות הבולטים: עו"ד נטע מישלי ועו"ד סבינה שמולביץ' (מנהלות המחלקה המשפטית). בעבר מילאו תפקידים משפטיים בכירים בארגון דמויות כמו עו"ד עודד פלר (ששימש כיועץ משפטי וכיום באגודה לזכויות האזרח), עו"ד יונתן ברמן, עו"ד נעמי לבנקרון, וכן המנכ"לית לשעבר ד"ר איילת עוז שעבדה בעבר כעורכת דין בארגון.
היום יונתן ברמן עובד במחלקת בגצים של הפרקליטות. בעבר היה בן זוגו של השופט יוני לבני.
בתמונה השופט יוני לבני מקבל ענבים מיוני ברמן……
להלן הערר שהגיש המוקד לפליטים ומהגרים
PDF
ראו גם את העתירה למחוזי של טורי חסן מוחמד קטינה שבחית נשואה 30999-10-13
העתירה המנהלית הוגשה לשופט יונה אטדגי בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים על ידי העותרת טורי חסן מוחמד, אזרחית אתיופיה המוחזקת בכלא גבעון של שירות בתי הסוהר.
את העותרת ייצגה עורכת הדין זהבה סנדרס מטעם האגף לסיוע משפטי, והמשיבים שהופיעו נגדה הם משרד החינוך, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ומשרד הפנים באמצעות הממונה על ביקורת הגבולות, אשר יוצגו על ידי פרקליטות מחוז תל אביב אזרחי. ניבה לוי מזכירת המחלקה לעניינים מנהליים בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) ריכזה את הטיפול בתיק מול משרדי הממשלה.
העילה המרכזית שהעותרת טוענת היא החזקה בלתי חוקית וממושכת במשמורת בניגוד לנהלים המחייבים לגבי קטינים. היא מנמקת זאת בכך שהיא קטינה כבת 17 וחמישה חודשים, וכי השהות הארוכה של למעלה משנה וחצי במתקן כליאה גורמת להרעה קשה במצבה הנפשי.
בנוסף, טוענת העותרת כי נפלה קורבן למעשי עבדות וסחר במהלך מסעה בחצי האי סיני, ולכן יש לשחררה לאלתר למסגרת טיפולית או למקלט ייעודי לקורבנות סחר. התיק נדון בפני השופט המחוזי התורן אשר נדרש להכריע בבקשה לקביעת דיון דחוף ובקשה לצו ביניים האוסר על הרחקתה מהארץ, שבו הוחלט בתאריך 14/10/2013 להעביר את העתירה לתגובת המשיבים ונקבע כי בשלב זה לא ניתן צו ארעי האוסר על הרחקתה, תוך דרישה לקבלת הבהרות דחופות מבית הדין לביקורת משמורת ומשרד הפנים לגבי נסיבות החזקתה. עובר להגשת עתירה זו, עניינה של העותרת נדון והוכרע שוב ושוב במסגרת החלטות קודמות של בית הדין לביקורת משמורת, שם הוחזק התיק תחת מספר המוחזק 1435809, והדיינים בבית הדין הם אלו שאישרו מעת לעת את המשך החזקתה במשמורת ודחו את טענותיה.
בבחינת פסק הדין והחלטות בית המשפט המחוזי עולה כי סיפורי העבדות והקטינות צצו לראשונה רק בשלב מאוחר מאוד, ולא הוצגו בזמן אמת עם כניסתה לישראל או במהלך הראיונות הראשוניים שנערכו לה.
המשיבים הראו כי העותרת נכנסה לישראל והוגדרה כאישה נשואה בגירה על פי הצהרותיה ומסמכיה המקוריים, והגרסה בדבר היותה קטינה שנחטפה והוחזקה בתנאי עבדות בסיני נולדה רק לאחר שחלפו חודשים ארוכים של שהייה במשמורת וכאשר עלה החשש הממשי מפני הרחקתה בחזרה לאתיופיה.
יונה אטדגי מבית המשפט המחוזי בחן את העובדות ומצא כי הגרסה אינה נתמכת בראיות אובייקטיביות, וכי רשויות הרווחה והחינוך בדקו את המקרה וקבעו כי אין תשתית עובדתית המצדיקה להגדיר את העותרת כקטינה נזקקת או כקורבן סחר הזכאי להגנה מיוחדת. השופט דחה את הניסיונות לשנות את הגרסה בשלב כה מאוחר, וקבע כי החלטות בית הדין למשמורת להותיר אותה במתקן גבעון התקבלו כדין על בסיס ממצאים עובדתיים מבוססים, ולכן אין מקום להתערב בהן או לעכב את הליכי ההרחקה של המדינה.
עתירה זו (עת"מ 30999-10-13), עמדת משרד הרווחה והשירותים החברתיים (המשיב 2) היא כי יש לדחות את טענותיה של העותרת ואין להכיר בה כקטינה נזקקת או כקורבן סחר ועבדות המזכאית לשחרור ממשמורת או להעברה למקלט ייעודי.
משרד הרווחה הצטרף לעמדת משרד הפנים ומשרד החינוך, וסבר כי ההחלטות הקודמות של בית הדין לביקורת משמורת להותיר אותה בכלא גבעון התקבלו כדין. מבחינה מקצועית, גורמי המקצוע ברשויות לא מצאו תשתית עובדתית או ראייתית מהימנה בזמן אמת שתתמוך בשינוי מעמדה מבגירה נשואה (כפי שהצהירה ונרשמה תחילה) לקטינה קורבן עבדות, וראו בגרסתה המאוחרת ניסיון כבוש למנוע את הרחקתה מהארץ.
יעל קיציס מהסיוע המשפטי היא זו שאירה לשב"חית הזו שעילת התביעה שלה בעלת סיכוי משפטי, וניפקה תעודה לפטור מאגרה.
בתמונה הנבלה יעל קיציס, פמינאצית מטונפת
עו"ד מירב עידה עוז מהסיוע המשפטי הזמינה למסתננים בדיקות גיל
אחת הפעילות החמות ביותר במאבק להשאיר בישראל את המסתננים היתה עו"ד מירב עידה עוז, שקיבלה שכרה מהסיוע המשטי. כיום היא מחלטרת אפוטרופות על זקנים, גם כן מהסיוע המשפטי.
גם היא השתמשה בתעלול של הזמנת בדיקת גיל למסתננים, כדי לשחרר אותם מהסהרונים, בעילה שהם קטינים. כל הקטע הזה שאפשר לעשות בדיקת גיל ולדעת אם אדם הוא בן 18 וחודש או 17 ו 11 חודש זו בדיחה.
Views: 111