נוכל הקפה הרותח עו"ד זוהר מדר 8: דפק רכב של לקוח בשביל כסף, המציא סיפור על קפה רותח שנשפך עליו, מחק את היסטוריית המיקומים בנייד – ואיילון קבעה: מרמה

זוהר ומעיין מדר אוהבים לגנוב כסף
היכנסו לאתר החשיפה המלא בכתובת
https://madar-danger.com

שלושה שבועות. זה כל מה שעבר מהיום שבו בית משפט השלום בתל אביב קבע בפסק דין בן 100 עמודים שזוהר מדר פעל "בחוסר תום לב, במרמה ובהטעיה", ש"נקט בשיטה חוזרת של ניצול לקוחותיו, תוך כך שהונה אותם", שזייף חתימות של לקוחות, ושביצע "מעשה פלילי לכאורה", ועד הרגע שבו הוא מופיע שוב בבית משפט אחר, בתיק אחר, עם סיפור חדש. הפעם: קפה רותח שנשפך לו על המכנסיים. בלי תמונה אחת. בלי משטרה. עם נייד שהיסטוריית המיקומים בו נמחקה. עם שני כלי רכב שנעלמו לפני שהשמאי הספיק לראות אותם. ומאחורי הקלעים, סוחר רכב. ואיילון חברה לביטוח כתבה עליו בכתב בי־דין מילה אחת: מרמה.

קודם כל ההצעה: 5,000 שקל ואני מסדר לך הונאת ביטוח

נתחיל דווקא מהסוף, כי בלי זה אי אפשר להבין כלום.

בידי מערכת עדנה עדויות של לקוחות לשעבר של זוהר מדר. מדר הציע להם, לא פעם ולא פעמיים, לבצע איתו יחד הונאת ביטוח מסודרת. כך נמסר למערכת מפי אחד מהם:

"זוהר מדר הציע לי את זה לא פעם ולא פעמיים. אחרי שהתייעצתי איתו מה אפשר לעשות עם רכב שאני לא מצליח למכור, הוא הציע להכניס את הרכב לסוחר רכב שעובד איתו, שהרכב ייעלם ויפורק, ובמקביל להצהיר לחברת הביטוח שהרכב עבר תאונת טוטאל לוס, ולקבל את הכסף. הוא אמר שתמורת 5,000 שקל הוא מסדר את זה מההתחלה ועד הסוף, ושהוא יעזור לי להונות את חברת הביטוח. סירבתי. לא הסכמתי אז ולא הסכמתי אחר כך."

זאת השיטה. פשוטה, מלוכלכת ורווחית. רכב נכנס לידיים של סוחר רכב, יוצא משם כערמת חלקי חילוף, ולחברת הביטוח מספרים סיפור על תאונה קשה שאיש לא מצליח לתעד. הכסף נחלק. הראיות מתאדות. ומי שמנהל את זה מהצד שאמור להגן על המבוטח הוא סוכן הביטוח עצמו.

עכשיו, כשאתם יודעים איך השיטה עובדת, בואו נקרא ביחד את התיק שמתנהל בימים אלה בבית משפט השלום בנתניה. ותגידו לי אם זה נראה לכם מוכר.

12 במרץ 2024: מרצדס חונה ברחוב שלמה בתל אביב. ומדר מגיע

בשעות הערב של ה־12 במרץ 2024, ברחוב שלמה פינת פוריה בתל אביב, נהרס רכב מרצדס לבן שחנה בצד הדרך. הבעלים הרשומה של הרכב, מיכל אמטנאני מפתח תקווה, הגישה ביולי 2025 תביעה כספית על 122,674 ש"ח לבית משפט השלום בנתניה, ת"א 48900-07-25, באמצעות עו"ד אורי בכר.

הנתבעים שלושה:

• מרדכי (מוטי) כהן, בעל הרכב הפוגע, סקודה אוקטביה מ.ר. 74325201, שמסר לחוקר שיש לו "צי רכבים" תחת כמה חברות אבל נשבע שהוא לא סוחר רכב.
• איילון חברה לביטוח בע"מ, שביטחה את הרכב ושכבר הבינה למה הכניסו אותה.
• זוהר נתנאל מדר. סוכן הביטוח. הנהג. הנוכל. אבא של שחקן הכדורסל ים מדר.

הדיון קבוע ליום 14 בספטמבר 2026 בשעה 12:30, בפני כב' השופט חילמי חג'וג'.

"קפה רותח בידו שהחזיק נשפך עליו"

וזאת, גבירותיי ורבותיי, גרסת ההגנה הרשמית של זוהר מדר, כפי שהוגשה לבית משפט בישראל ביום 5.7.2026 על ידי בא כוחו עו"ד ראובן (רובי) שעשוע, בסעיף 19:

"מדר נהג ברכב הנתבעים, כאשר קפה רותח בידו שהחזיק נשפך עליו. הוא איבד את השליטה ברכב, השתפשף ברכב התובעת והמשיך והתנגש בעץ וכריות האוויר ברכבו נפתחו. לאחר התאונה חש מדר שלא בטוב וביקש מאחד מעובדיו לבוא לאסוף אותו. על רכב התובעת הוא השאיר כרטיס ביקור של משרדו."

ואת אותו סיפור בדיוק הוא כתב בעצמו, בחתימת ידו, במכתב שהוא שלח לאיילון ב־7.4.2025 אחרי שהחברה דחתה אותו:

"חזור ליום התאונה, בתאריך 12.03.2024 נהגתי ברכב מס' 743-25-201 כאשר כוס קפה רותח שאחזתי בידי פגע בגלגל ההגה ונשפך ונשרף על בטני ורגליי, עניין שגרם לאובדן השליטה ברכב ולתאונה."

נשרף על הבטן ועל הרגליים. איבד שליטה. פגע במרצדס. התנגש בעץ. כריות אוויר נפתחו. ואז? לא בית חולים. לא מוקד. לא מד"א. לא משטרה. "חש שלא בטוב וביקש מאחד מעובדיו לבוא לאסוף אותו."

אדם שנשרף מקפה רותח בבטן וברגליים עד כדי איבוד שליטה ברכב, לא הולך לרופא. לא מצלם את הכוויה. לא מתעד. מתקשר לעובד שיאסוף אותו והולך הביתה. תזכרו את הפרט הזה, הוא יחזור.

ועוד פרט קטן: את הרכב, לדבריו, הוא "השאיל מחבר קרוב". החבר הקרוב הוא מוטי כהן, שהוא במקרה גם הלקוח שלו. מדר הגדיר לחוקר את מערכת היחסים ביניהם כ"אחים" ואמר שהוא מכיר אותו "רק 40 שנה". כלומר: סוכן הביטוח נוסע ברכב של הלקוח שלו, מרסק אותו, ואחר כך מגיש בשם אותו לקוח תביעה לחברת הביטוח שהוא עצמו עובד מולה. אין פה שום בעיה. הכל כשר.

ואז איילון שלחה חוקר. וזה מה שהוא מצא

איילון לא בלעה את הסיפור. היא שכרה את משרד החקירות "רן מידע כלכלי", שהגיש שלושה דוחות: ב־10.8.2024, ב־20.2.2025 וב־18.5.2025. מה שהם מצאו זה לא תאונה. זה חור שחור.

1. אין תמונה. אחת. בכלל.

בטופס ההודעה על מקרה הביטוח, בשורה "האם יש תמונות מהאירוע", מסומן לא. החוקר רשם במפורש: "לטענתו אין לו תמונות/צילומים מהמקום, מאחר ולא חשב כלל לצלם". תאונה עם כריות אוויר שנפתחו, ברחוב ראשי בתל אביב, ולסוכן ביטוח ותיק עם "רק" 34 שנות ותק בענף "לא בא לראש" לצלם. סבבה.

2. אין משטרה.

בטופס ההודעה, "האם הובא לידיעת המשטרה": לא. אף אחד לא הזמין משטרה. לא הנהג, לא בעל הרכב הפוגע, ולא הבעלים של המרצדס שנהרס. תחשבו על זה רגע: המכונית שלכם נמחקת לפתע ביום בהיר, ברחוב ואתם לא מזמינים משטרה.סבבה.

3. היסטוריית המיקומים בנייד שלו? נמחקה.

החוקר ביקש לבדוק איפה מדר באמת היה באותו ערב. פתחו את האייפון שלו, במסך "מקומות חשובים". הצילום שצורף לדוח מראה שחור על גבי לבן: "סיכום: 0 רשומות", "רשומות אחרונות: ללא". החוקר תיעד: "אולם לא היו נתונים בנייד שלו, אפליקציה לא פעילה".

4. פלט השיחות? סירב.

"הנ"ל התבקש להעביר פירוט שיחות ליום האירוע, טרם העביר". ובדוח אחר: "תדפיס השיחות שהעביר סוכן הביטוח לא ניתן לשייך לנייד שלו, חייב להעביר פלט מלא". הוא העביר פלט של מישהו אחר. זה מה שכתוב.

5. ובחקירה עצמה, הצגה.

מילה במילה מדוח החוקר: "במהלך חקירתנו את הנהג, הרבה לדבר על נושאים שלא קשורים לנושא, אמר כי לא זוכר את החנות הכי קרובה, ברח' שלמה בתל אביב, אמר כי זה היה בשעות הערב, השיחה עם העוזר שלו בוצעה מהנייד שלו, לא מסר את מס' הנייד שלו.

אדם שנפגע בתאונה אמיתית רוצה שיאמינו לו. אדם שממציא תאונה רוצה שהכל ייעלם. תבחרו.

6. "הלכתי למלא כריות לנכדות": וזה בדיוק מה שהוא לא הצליח לזכור

ואז החוקר שאל את השאלה הכי פשוטה בעולם. לא שאלה מלכודת, לא שאלה משפטית. שאלה של סקרנות: מה בכלל עשית שם?

וזוהר מדר, במקום לענות תשובה אחת ברורה, שלף את זה:

"ש – מה עשית שם?
ת – הלכתי למלא כריות לנכדות בספוגים, יש על דרך שלמה חנות שמתעסקת בזה."

מתוך דו"ח החקירה של "רן מידע כלכלי", עמוד 3, בחקירת נהג הרכב המבוטח.

עצרו רגע. תנשמו. תקראו את זה שוב.

סוכן ביטוח, בשעת ערב מאוחרת מאוד, נוסע לבד לדרום תל אביב, עם כוס קפה רותח ביד אחת, כדי למלא כריות בספוגים. לנכדות. לא הזמין באינטרנט. לא שלח את עומר מהמשרד (אותו עומר שזוהר גנב מאבא שלו כסף) שכן הסכים לנסוע לשם באמצע הערב כדי לאסוף אותו אחרי ה"תאונה". לא. הוא בכבודו ובעצמו יצא למסע הספוגים הגדול. נוכל היית זוהר ונוכל נשארת.

ואז החוקר, שכנראה לא נולד אתמול, ביקש ממנו פרט אחד קטן. פרט שכל אדם על פני כדור הארץ שחזר זה עתה מחנות יודע לענות עליו בלי לחשוב:

איך קוראים לחנות? איפה היא?

וכאן קרה דבר מדהים. הזיכרון הפנומנלי של זוהר מדר, אותו זיכרון שידע לשחזר בדיוק מופתי שהוא "מקפיד שהשתייה תמיד תהיה חמה", נמחק לפתע לחלוטין:

"אמר כי היה שם על מנת לקנות מילוי לכריות לנכדות שלו, אך לא ידע/זכר את שם החנות או את הכתובת המדויקת שלה."

דו"ח החקירה, פרק הסיכום, סעיף ה'. זהו אותו ממצא שהחוקר תיעד גם בגוף הדו"ח, כפי שצוטט בסעיף הקודם.

לא יודע את השם. לא זוכר את הכתובת. הלך, קנה, יצא, ואפילו לא קלט לאן נכנס.

ועכשיו תבינו למה זה תמוה עד כדי אבסורד.

בדקנו מה בכלל יש בדרך שלמה בתחום שקרוב לזה. והתשובה היא שאין שם עשרות חנויות שאפשר להתבלבל ביניהן. יש בדיוק שתיים. ותקשיבו טוב:

• "יורם מנדלבוים מזרונים, ספוג ואקוסטיקה", דרך שלמה 40.
• "מנדלבוים עמי מזרונים", דרך שלמה 40.

שתיהן באותו מספר בית. שתיהן עם אותו שם משפחה. מנדלבוים.

כפי שהעסקים מופיעים במאגרי העסקים ובאתריהם הרשמיים, נכון למועד כתיבת שורות אלה.

זה לא רחוב עם מאה חנויות ספוג. זה שם אחד. בן אדם שבאמת היה שם היה אומר "מנדלבוים" ומסיים את החקירה בשנייה וחצי. הוא לא היה צריך לזכור כתובת, לא מספר בית, לא כלום. רק שם אחד שכתוב על השלט בגודל של דלת.

אבל מדר לא ידע לומר אפילו את זה.

הוא זכר שהקפה היה רותח. הוא זכר שהוא מקפיד על זה. הוא זכר לספר לחוקר, ובלשון הדו"ח, ש"הרבה לדבר על נושאים שלא קשורים לנושא". את כל אלה הוא זכר מצוין. רק את השם שמתנוסס על חזית החנות שבה היה, לטענתו, דקות לפני התאונה, דווקא את זה לא.

ואיך אומרים? מי שבאמת היה במקום, זוכר אותו. מי שממציא מקום, זוכר רק את הכיוון הכללי.

ויש עוד קמצוץ מלח על הפצע.

שעות הפעילות שהעסקים האלה מפרסמים בעצמם: ראשון עד חמישי, 9:00 עד 17:00 אצל האחד, 9:00 עד 16:30 אצל השני.

והאירוע, לפי פרק הסיכום בדו"ח החקירה, התרחש ביום 12 במרץ 2024, יום שלישי, בסביבות השעה 19:00.

מועד ושעת האירוע: דו"ח החקירה, פרק הסיכום, סעיף ב'. שעות הפעילות: כפי שהן מפורסמות על ידי העסקים עצמם, נכון למועד כתיבת שורות אלה.

שעתיים אחרי הסגירה. במקרה הטוב.

ומדר לא הזכיר בחצי מילה שהגיע לדלת נעולה. הוא תיאר את זה כאילו הלך, קנה ספוגים, וזהו. כאילו הכל התנהל חלק.

וכמובן, כרגיל אצלו, אין תמונות. לא של החנות, לא של הספוגים, לא של הכריות, לא של המכנסיים, לא של כלום. בלשון הדו"ח: "לטענתו אין לו תמונות/צילומים מהמקום, מאחר ולא חשב כלל לצלם".

והדבר היחיד בעולם שיכול היה לסגור את הסיפור הזה בשלוש שניות ולהוכיח אחת ולתמיד אם הוא היה או לא היה בדרך שלמה, היסטוריית המיקומים בנייד שלו?

אפס רשומות. "ניקוי ההיסטוריה".

אז בואו נסכם את האליבי של סוכן הביטוח. הוא נסע לחנות שהוא לא יודע איך קוראים לה, ברחוב שבו יש שתי חנויות בלבד, באותו מספר בית ועם אותו שם, בשעה שבה שתיהן כבר סגורות, כדי לקנות מוצר שאין לו שום הוכחה שקנה, ואת הראיה היחידה שיכלה לאמת את כל זה הוא מחק מהטלפון.

וזה, רבותיי, בדיוק אותו אדם שבית משפט השלום בתל אביב קבע עליו, שלושה שבועות קודם לכן, שהוא פעל "בחוסר תום לב, במרמה ובהטעיה".

איילון, כנראה, ידעה לקרוא. ולכן היא כתבה בכתב ההגנה שלה את המילה מרמה.

והרכב? הרכב נעלם. בדיוק כמו שהוא הציע ב-5,000 שקל

וכאן מגיע הרגע שבו כל מי שקרא את תחילת הכתבה אמור לקפוץ מהכיסא. מדר סיפר לחוקר בעצמו, במו פיו, מה קרה לרכב שהוא ניפץ:

"השארתי את הרכב שם, ולאחר כמה ימים בעל הרכב גרר את האוטו למוסך ג'אלאל."

ומשם? איילון מספרת בכתב ההגנה שלה, סעיף 10:

"לאחר האירוע הנטען, הרכב נמכר, ובכך נגרם נזק ראייתי חמור… סירבו לאפשר לשמאי מטעם הנתבעת לבדוק את הרכב טרם מכירתו, חרף פניות מפורשות… בכך הוכשלה באופן מכוון ומוחלט כל אפשרות לבצע בדיקה שמאית, דבר השולל את האפשרות להוכיח קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין הנזקים הנטענים."

עכשיו סכמו לעצמכם את המצב. אין תמונות. אין משטרה. אין מיקומים בנייד. אין פלט שיחות. הרכב הפוגע נגרר למוסך ונמכר. הרכב הנפגע עבר לידיים של סוחר. שני כלי הרכב נמחקו מהעולם לפני שעין ניטרלית אחת הספיקה להסתכל עליהם.

מה נשאר? גרסה אחת. של זוהר מדר.

וזאת לא רשלנות ולא צירוף מקרים. זאת בדיוק השיטה שהוא הציע בכסף: הרכב נעלם, הסיפור נשאר, הכסף עובר.

ומי בכלל "התובעת"? סוחר רכב בשם שלמה ציון

ועכשיו הקטע הכי עסיסי בתיק. החוקר ניסה להתקשר לתובעת, מיכל אמטנאני, לפי הטלפון שמופיע בטופס התביעה שלה. הטלפון לא היה שלה. הטלפון היה של גבר. שלמה ציון. סוחר רכב. 052-3366888.

ומה סוחר הרכב אמר לחוקר על האישה שעל שמה רשומה התביעה? הנה, מילה במילה:

"הנ"ל מסר לנו כי לגב' מיכל אמטנאני אין קשר לאירוע והיא אינה יודעת כלל פרטים. ביום האירוע הוא לקח את הרכב למוסך פחחות ברח' הפודים בתל אביב נתן את הרכב בידי הפחח… אין לו תמונות ולא את פרטי הרכב הפוגע."

קראתם נכון. הבעלים הרשומה של הרכב, זאת שעל שמה מוגשת תביעה של 122,674 שקל, "אין לה קשר לאירוע ואינה יודעת כלל פרטים". הצהיר על כך סוחר הרכב שמחזיק בטלפון שלה.

איילון כבר לא טרחה לעטוף את זה בנייר משי. סעיף 9 לכתב ההגנה:

"עוד יצוין כי החקירה העלתה שהמשתמש בפועל ברכב במועד הנטען, ואף 'התובע בפועל' – הוא מר שלמה ציון, סוחר רכב במקצועו, אשר סירב להעביר לחוקר מטעם הנתבעת את מלוא המידע הנדרש, באופן המהווה הפרה בוטה של חובות המבוטח לפי הפוליסה."

והחוקר סיכם בשורה אחת שאומרת הכל: "הרכב המרצדס שעמד בחנייה שייך לסוחר רכבים שהביאו למוסך בסמוך אליו".

אז בואו נעשה סדר. סוכן ביטוח נוסע ברכב של לקוח שהוא "אח" שלו, לקוח שמחזיק צי רכבים תחת חברות ומתעקש שהוא לא סוחר. הוא הורס רכב שנמצא בפועל בידיים של סוחר רכב אחר, ליד מוסך פחחות, ורשום על שם אישה שלא יודעת כלום. אף אחד לא מצלם. אף אחד לא מזמין משטרה. שני הרכבים מתאדים. וחברת הביטוח מתבקשת לחתום על צ'ק של 122,674 שקל.

אנשים, זאת לא תאונת דרכים. זאת עבודה.

איילון: "דיווח כוזב במכוון להוציא ממנה כספים במרמה"

ב־24.3.2025 איילון שלחה מכתב דחייה. תקראו את הנימוקים לאט:

• "התברר כי בוצע שימוש ברכב לצרכי סחר רכב – שימוש האסור על פי תנאי הפוליסה (ראה סעיף 23 לפרק ה'), פוליסת הביטוח אינה מכסה שימוש כזה."
• "הפרת חובת הגילוי ע"י המבוטח. לו חברתנו הייתה יודעת כי רכב זה משמש לסחר רכב בנסיבות שהתבררו באירוע זה, היא הייתה מסרבת לבטח רכב זה."
• "ספקנות לגבי מהימנות התביעה, הנסיבות, המועד והמקום בו נגרמו הנזקים."

ובכתב ההגנה, בשחור על לבן, לבית משפט:

"הנתבעת טוענת כי התובעת ו/או מבוטח הנתבעת ו/או מי מטעמם מסרו עובדות מהותיות כוזבות ו/או לא נכונות ו/או חלקיות ביחס לאירוע הנטען, ועל כן טוען הנתבעת כי מדובר בדיווח כוזב במכוון להוציא ממנה כספים במרמה."

חברת ביטוח לא כותבת את המילה "מרמה" בכתב בי־דין בשביל הכיף. היא כותבת אותה כשיש לה תיק חקירה על השולחן.

ומה עושה מדר? שימו לב לתרגיל: בכתב ההגנה שלו הוא מודה באחריותו לתאונה ומכחיש רק את גובה הנזק. הוא לא נלחם על השאלה אם התאונה קרתה. הוא נלחם רק על כמה כסף. ובמקביל הוא ומוטי כהן הופכים את היוצרות ותוקפים דווקא את חברת הביטוח, וטוענים שאיילון כבר שילמה למוטי את מלוא תביעתו ואז "חזרה בה". כלומר: גם הכסף הגיע, וגם אנחנו הקורבנות.

ועכשיו תקראו מה בית משפט בישראל כתב עליו. במילים שלו

ב־19 באוגוסט 2026, שלושה שבועות בלבד לפני הדיון בנתניה, נתן כב' השופט יאיר דלוגין מבית משפט השלום בתל אביב־יפו פסק דין באורך 100 עמודים ו־330 סעיפים בת"א 45991-04-23. שם מדר היה התובע. הוא הגיש תביעת השתקה של 1.5 מיליון שקל נגד לקוח שהעז לחשוף אותו, אילן אזולאי.

הוא יצא משם עם שקל אחד. "פיצויי בוז". וחשבון של 177,000 שקל הוצאות לשלם.

ועכשיו תקראו לאט. אלה לא המילים שלנו. אלה המילים של שופט בבית משפט השלום בתל אביב, אחרי חמש ישיבות הוכחות ושמיעת לקוחות, עובדת לשעבר, סוכני ביטוח ותחקירן כאן 11:

"עדותו של התובע לא הייתה אמינה עליי בעניין זה וזאת במיוחד משמצאתי כי הוא שינה ללא הסכמת הנתבע ואשתו את תקופת הפיצוי של פוליסות הסיעוד שלהם, כדי להקטין את הפרמיה לכדי מה שהבטיח להם כביכול."

(סעיף 172 לפסק הדין)

"חומר הראיות מעיד כי מלכתחילה ידע התובע כי לא יוכל לקיים את ההבטחה שנתן."

(סעיף 170)

"עדות שאיני נותן לה כל אמון."

(סעיף 175)

"התובע לא רק הפר את ההבטחה, אלא נהג כלפי הנתבע ואשתו מלכתחילה, בחוסר תום לב, במרמה ובהטעיה."

(סעיף 193)

"האשמה רובצת כל כולה על התובע, שמלכתחילה הציע לנתבע ואשתו מהלך שאין סוכן ביטוח סביר שהיה מעיז להציע."

(סעיף 208)

"הוכח כי התובע החתים את הנתבע על טופס ביטול פוליסות ריק שרק בדיעבד מולאו בו פרטי הפוליסות."

(סעיף 287)

"חלק נוסף מהסיפור המרכזי הוא כמובן העובדה שהתובע שינה את הפיצוי בפוליסות הסיעוד בהראל מ-5 שנים ל-3 שנים, בניגוד למוסכם במסמך סיכום הפגישה, ללא ידיעת הנתבע ואשתו ואף תוך זיוף חתימותיהם."

(סעיף 311)

"התובע אכן נקט בשיטה חוזרת של ניצול לקוחותיו, תוך כך שהונה אותם, ובכך פגע בחייהם וכי הוגשו על כך תלונות."

(סעיף 291)

ואז מגיע החלק שבגללו כל מבוטח בישראל צריך לעצור ולנשום:

"כן נכללים בסיפור המרכזי שהוכח כאמת, הממצאים החמורים לפיהן התובע ניסה לשדל את י' להגיש תלונת שווא במשטרה בגין הטרדה מינית נגד לקוח של התובע, [א'], עמו היה מסוכסך, עקב הלוואה שנטל התובע ממנו ושלא השיב אותה ואם לא די בכך, משלא שיתפה י' עמו פעולה, התובע הטיח טענת שווא זו של הטרדה מינית בפני המעסיק של [א']."

(סעיף 312. השם הושמט על ידי המערכת)

"לתוך הסיפור המרכזי שהוכח כאמת משתבצים גם הממצאים לפיהן הוכח כי התובע לא השיב ל[א'] הלוואה בסכומים מצטברים של מאות אלפי שקלים ו[א'] נאלץ להגיש תביעה בנושא ורק אז הכספים הושבו."

(סעיפים 241, 298)

סוכן ביטוח לוקח מלקוח שלו הלוואה של מאות אלפי שקלים, לא מחזיר, ואז מנסה לגרום לעובדת שלו להגיש נגד אותו לקוח תלונת שווא במשטרה על הטרדה מינית. וכשהיא מסרבת, הוא מתקשר למעסיק של הלקוח ומספר לו את זה בעצמו.

ובית המשפט קרא לזה בשמו:

"משהוכחו צבר של מקרים והתנהלות כה פסולה מצד התובע כמפורט לעיל, לרבות מעשה פלילי לכאורה של שידול עובדת שלו להגיש תלונת שווא במשטרה אודות הטרדה מינית שלא הייתה ולא נבראה מצד לקוח שלו כלפי אותה עובדת, פשיטא כי לא ניתן לומר על התובע כי יש לו שם טוב, אלא להפך."

(סעיף 315)

"פסיקת פיצוי ממשי כלשהו לתובע בנסיבות אלה, סותרת כל מידה של צדק בסיסי."

(סעיף 317)

"אם נפגעה המוניטין של התובעים, אין להם אלא להלין על עצמם בעניין זה, שכן התובע הביא על התובעים את הנזק הזה, כאשר רימה, הטעה והונה את הנתבע (וגם את אשתו למעשה)."

(סעיף 323)

"לפיכך, אני פוסק לתובעים פיצויים לבוז בשיעור שקל אחד."

(סעיף 327)

ובסעיף 297 בית המשפט הוסיף פרט שכדאי שכל לקוח שלו יקרא פעמיים: סוכנות הביטוח רשומה על שם אשתו, מעיין מדר, והוא "הודה בחקירתו כי היא אינה סוכנת ביטוח". הרישום, לטענתו, נעשה "בעצת רואה חשבון".

זה האיש שעכשיו עומד בבית משפט בנתניה ומספר סיפור על קפה.

והוא לא לבד. אלה רק מי שהעזו לדבר

פסק הדין של השופט דלוגין לא עסק בלקוח אחד. הוא עסק בשיטה. ואלה חלק מהשמות שעלו בו ובתחקיר כאן 11:

• אילן אזולאי – חבר קרוב של 20 שנה ומאמן אישי של בנו. איבד את פוליסות הבריאות והסיעוד הוותיקות שלו ושל אשתו, אחרי שהוחתם על טופס ביטול ריק ואחרי שחתימת אשתו זויפה. גילה את זה רק כשנזקק ל-MRI וסורבו לו.
• טובה שקורי – לקוחה שטענה שמדר השמיט מהפוליסה שלה כיסוי למחלות קשות וטען אחר כך שזה נעשה בידיעתה. רק אחרי שהגישה תביעה נגדו ונגד איילון, הם הסכימו לשלם לה מאות אלפי שקלים בפשרה (320,000 ש"ח, לפי פסק הדין).
• יונית פנחסי – אלמנה ואם לשלושה. לפי עדותה, נשלח לחברת הביטוח מסמך ביטול ביטוח חיים שנחזה להיות חתום על ידה. אחרי שבעלה נפטר ממחלה, לא היה ביטוח חיים תקף לכיסוי המשכנתא.
• לבנה אנידג'ר – הוחתמה על טפסים ריקים, פרטי העבר הרפואי שמסרה לא נכללו בפוליסה, וחברת הביטוח סירבה לשלם לה אובדן כושר עבודה.
• י' – עובדת שלו במשך עשור. העידה שהוא ביקש ממנה להגיש תלונת שווא במשטרה. בית המשפט קבע: "אותות האמת בעדותה האמיצה ניכרו במהלך כל העדות".

ועכשיו מצטרף לרשימה מרצדס לבן שנהרס ברחוב שלמה בתל אביב, ואישה מפתח תקווה שעל שמה רשומה תביעה של 122,674 שקל ושלפי סוחר הרכב שמחזיק את הטלפון שלה "אינה יודעת כלל פרטים".

איילון עצמה ביקשה שיביאו את פסק הדין לבית המשפט

ביום 22.8.2026 הגישה התנועה למען איכות השפיטה בישראל, באמצעות מר יוני קאפח, בקשה להצטרף להליך בנתניה כ"ידידת בית המשפט", כדי שכב' השופט חג'וג' יידע מול מי הוא יושב. במקביל הוגשה תלונה דחופה לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, לביטול רישיון סוכן הביטוח של מדר לפי סעיף 29 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח).

ואז קרה משהו שלא קורה כל יום. חברת הביטוח עצמה תמכה בבקשה. ב־2.9.2026 הגישה איילון תגובה:

"הנתבעת מתכבדת להודיע כי היא מסכימה לבקשת התנועה למען איכות השפיטה להצטרף להליך בתור ידידת בית המשפט… מעיון בבקשה עולה כי בידי התנועה מצוי מידע שעשוי לשפוך אור על מקרים דומים שבהם היה מעורב המבוטח, ועל אופן התנהלותו, לרבות שימוש לרעה בכוחו ובמעמדו כסוכן ביטוח או כמבוטח."

כשחברת ביטוח אומרת לשופט "כן, בבקשה, תשמעו את מי שחוקר את האיש הזה, כי יש עוד מקרים כאלה" – זה לא רכילות. זה הצד השני של העסקה שמרים את היד ואומר: גם אנחנו נדפקנו.

מדר ומוטי כהן, כמובן, התנגדו בחירוף נפש. הבקשה, לטענתם, היא "ניסיון פוגעני כלפי הנתבע 3". כלומר: לספר לשופט מה כתוב בפסק דין של בית משפט בישראל זה "פוגעני".

ההחלטה: נדחה. והשופט בנתניה לא יידע כלום

ב־11.9.2026 דחה כב' השופט חילמי חג'וג' את הבקשה:

"מוסד 'ידיד בית המשפט' אינו יכול לשמש מסלול עוקף לדיני הראיות ולסדרי הדין, או להביא בדלת האחורית טענות עובדתיות שאינן חלק ממסכת הראיות הקבילה כדין… בכל הכבוד, קביעות של ערכאה מקבילה אחרת בקשר לאירוע אחר שונה אין בהם כדי לנעול את דעתו של בית המשפט. מוטב כי בית המשפט יבחן את מהימנותם של העדים בלב פתוח ונפש חפצה."

"בלב פתוח ונפש חפצה".

אז ככה זה עובד במדינת ישראל: בית משפט אחד כותב 100 עמודים על אדם שמרמה, מזייף חתימות ומשדל להגשת תלונת שווא במשטרה. שלושה שבועות אחר כך, אותו אדם בדיוק, באותו עניין בדיוק, יושב בבית משפט אחר, והשופט לא יודע כלום. פסק הדין לא נכנס לתיק. הוא מתחיל מדף חלק. לב פתוח ונפש חפצה.

וזאת, חברים, בדיוק המערכת שמאפשרת לנוכלים לעבוד. לא בגלל שאין ראיות. בגלל שהראיות לא מגיעות לחדר.

השאלות שנשארות תלויות באוויר

1. איך קורה שבתאונה עם כריות אוויר שנפתחו, ברחוב ראשי בתל אביב, לאף אחד משלושת הצדדים אין ולו תמונה אחת?
2. איך אדם שנשרף מקפה רותח על הבטן והרגליים לא מגיע לרופא ולא מתעד כוויה אחת?
3. למה לא הוזמנה משטרה?
4. למה היסטוריית המיקומים בנייד של מדר הראתה "0 רשומות" בדיוק כשהחוקר ביקש לבדוק איפה הוא היה?
5. למה הוא מסר פלט שיחות שלא שייך לנייד שלו?
6. למה שני כלי הרכב נמחקו, האחד נגרר ונמכר והשני עבר לידי סוחר, לפני שהשמאי הספיק לבדוק?
7. למה הטלפון של "התובעת" הוא הטלפון של סוחר רכב, שמעיד בעצמו שהיא לא יודעת כלום?
8. וכמה עוד רכבים, של כמה עוד לקוחות תמימים, עברו את המסלול הזה?

ולסיום, שאלה אחת לממונה על שוק ההון

על שולחן הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון מונחת מאז 22.8.2026 תלונה מנומקת לביטול רישיון סוכן הביטוח של זוהר נתנאל מדר. לצידה פסק דין של בית משפט בישראל, 100 עמודים, שקובע שהאיש מרמה לקוחות בשיטה, מזייף חתימות, ואין לו שם טוב.

כמה עוד מבוטחים צריכים להידפק עד שמישהו שם ירים את הטלפון?

הדיון בת"א 48900-07-25 קבוע ליום 14.9.2026 בשעה 12:30, בית משפט השלום בנתניה, בפני כב' השופט חילמי חג'וג'. בואו בהמוניכם. נמשיך לעקוב.

המסמכים המלאים

כתב תביעה מיכל אמטנאני

כתב הגנה הנוכל זוהר מדר

כתב הגנה איילון

תיק מוצגים נגד זוהר מדר

תיק מוצגים מתאריך 11-09-2026

הצטרפות כידידת בית המשפט – מערכת עדנה קרנבל

היכנסו לאתר החשיפה המלא:
https://madar-danger.com